אציקלוביר (זובירקס)

תשובה: כל עוד לחברתך אין תסמינים של מערכת העיכול המפריעים לה, כגון צרבות, כאבי בטן, שלשול וכדומה, לא נשקפת לה סכנה מאכילת סחוג. ד"ר גיל טאובר - אינפומד

תשובה: אינני יכולה לקבוע את מידת הסיכון שבלידה נרתיקית (כלומר לידה רגילה), אך במקרים של טחול מוגדל, כל מכה או נפילה על הבטן יגרמו לפגיעה בטחול, שתגרום לדימומים מאסיביים עד כדי מוות ללא טיפול מתאים. בזמן הלידה בעת הצירים מופעל לחץ תוך-בטני רב על אברי הבטן. לחץ זה יכול להביא לפגיעה בטחול שתביא לדימומים. אני מניחה שהאישה לא מעוניינת בניתוח קיסרי ולכן החשש. אך אם רופאיה ממליצים, עליה לשקול זאת בכובד ראש, שכן פגיעה בטחול מוגדל וגדוש יכולה להביא לתוצאות הרות אסון אם האישה תדמם כמויות רבות של דם. גם כך היא נמצאת כבר במצב של אנמיה. עליה לשקול היטב את הסיכון שבלידה רגילה במצבה מול ניתוח קיסרי. לגבי השפעות כריתת הטחול: הטחול הוא איבר המטופוייטי כלומר, שייך למערכת הדם. לטחול כמה תפקידים בגוף: הטחול משתתף בחיסוניות הן תאית והן הומורלית (ייצור נוגדנים נגד חומרים זרים, חיידקים וכו') הטחול מבצע מעין "ביקורת איכות" ומעורב בהריסת תאי דם אדומים זקנים. הטחול אחראי לפינוי חיידקים וחלקיקים שונים ממחזור הדם. באופן נורמלי שליש מהטסיות נהרסות ע"י הטחול במסגרת השחלוף שלהן בגוף. במצב של טחול מוגדל ההרס יכול להגיע עד 90% מהטסיות. בטחול מוגדל יש עליה בתפקודים הנ"ל - הרס מוגבר של תאי דם (גם תאים תקינים וצעירים) והרס טסיות שגורם לאנמיה ותרומבוציטופניה. בנסיבות פתולוגיות הטחול עשוי להפוך לאתר של המטופוייזיס אקסטרא מדולרי - פירוש הדבר שהטחול מייצר את תאי הדם השונים: תאי דם אדומים, תאים לבנים וטסיות במקום מוח העצם שאחראי על כך במצבים נורמליים. בחולים לאחר ספלנקטומיה (כריתת טחול) הסיכון העיקרי הוא חשיפה לזיהומים, בעיקר ע"י חיידקים עם קפסולה. 3 החיידקים הנפוצים ביותר שיכולים לגרום לזיהומים הם: Streptococcus Pneumoniae (סטרפטוקוקוס), Haemophilus Influenza (המופילוס), Neisseria Meningitidis (מנינגוקוקוס). לטחול יש יכולת להילחם בזיהומים אלה, אך בהיעדרו לגוף קשה להתמודד איתם. 3 החיידקים הנ"ל יכולים לגרום ל - Post Splenectomy Sepsis (אלח-דם לאחר כריתת טחול). זהו זיהום חריף שיכול להתקדם במהרה למצב קטלני אם לא מטופל בזמן. הזיהום יכול להתחיל ממחלה לא משמעותית של דרכי הנשימה או להופיע ללא תלונות קודמות. טיפול מניעתי ניתן ע"י חיסון החולה לפני הניתוח. קיימים חיסונים נגד 3 החיידקים הנ"ל. מומלץ לתת אותו שבועיים לפני ניתוח כריתת הטחול, ואם לא קיימת אפשרות כזו, אז ביום ה - 14 לאחר הניתוח. יש לחדש חיסונים אלה אחת ל - 5 שנים. יש רופאים הממליצים גם על טיפול מניעתי ע"י אנטיביוטיקה במתן יום-יומי או אחת לתקופה מסוימת, וכן טיפול אנטיביוטי בכל אירוע של חום. זהו הסיכון העיקרי לאחר כריתת טחול. מכיוון שזהו האיבר האחראי לאחסון והרס טסיות, לאחר הכריתה רמות הטסיות בדם יכולות לעלות מאוד. במידת הצורך ניתן לטפל בכך באספירין. אני מקווה שבריאותה של האישה תשתפר ושתגיעו להחלטה נכונה לאחר התייעצות עם הרופאים.

תשובה: על פי רמת ה- FSH הגבוהה, נראה כי המחזור החודשי הופסק בגלל שאת בגיל המעבר ולא דווקא בגלל תפקוד בלוטת התריס. כמו שציינת בעצמך, ישנה גם פעילות יתר של בלוטת התריס. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה:

הסיכוי שגם שותפ\תכם הדביקו אתכם בהרפס גניטלי תלוי בשאלה אם תמיד קיימתם יחסי מין בטוחים. זהו היבט אחד. כמו כן, התשובה עשויה להיות תלויה בשאלה מזה כמה זמן אתם מקיימים יחסי אישות.

אם קיימתם יחסי מין רק פעם או פעמיים, והשתמשתם בקונדום בשתי הפעמים, הסיכוי שלכם להידבק בהרפס גניטלי נמוך מאשר אילו קיימתם יחסי מין בלתי מוגנים במשך זמן רב. אולם יכולתם להידבק במהלך כל אחד מן המפגשים.

אל תחשבו שאתם בטוחים מפני שמעולם לא ראיתם פצעי הרפס על איברי המין של שותפ\תכם או על שלכם. תסמיני ההרפס הגניטלי הם עדינים חלק גדול מהזמן וקל לטעות בינם לדברים אחרים, כמו עקיצות חרקים, פצעונים, פצעי גילוח, או טחורים. יתרה מזאת, הנגיף מידבק גם כשאין תסמינים.

בעוד שאין שיטה למניעת הרפס גניטלי, פרט להינזרות, היא יעילה בכל מאת האחוזים, שימוש בקונדום עשוי לטקס מציע הגנה מסוימת. על בן או בת זוגכם לומר לכם מתי התסמינים מתפרצים, שאז הנגיף מידבק במיוחד. הימנעו מיחסי מין כאשר יש לבן או בת זוגכם תסמינים.