מדוע פרוזאק (Fluoxetine) לא תמיד עובד?

פרוזק (פלואוקסטין), כמו גם תרופות נוגדות דיכאון אחרות, עוזרת
לאנשים רבים לצאת מהדיכאון, אולם השיפור במצב לא תמיד נראה אצל
כולם. במחקר חדש אשר פורסם בגיליון האחרון של ה Biological
Psychiatry , מנסים החוקרים להבין את הסיבה לכך.

במחקר, אשר כלל 10 גברים הסובלים מדיכאון קשה, נמצאו הבדלים ניכרים
בין תפקודי המוח של אלו אשר הראו שיפור בעקבות טיפול בפלואוקסטין
לעומת אלו אשר לא הגיבו לטיפול. סריקות שבדקו את פעילות המוח של
הנבדקים הראו כי למרות שהתרופה מגיעה לאזורי המוח הנכונים אצל כל
הנבדקים, אצל חלק מהנבדקים לא נראו שינויים בפעילות המטבולית של
המוח. שינויים אלו, כפי הנראה, הכרחיים על מנת להביא לשיפור
בדיכאון.

פלואוקסטין שייך לקבוצת תרופות ממשפחת חוסמי ספיגה חוזרת של
סרוטונין (SSRIs), אשר מביאות לעלייה ברמות הסרוטונין. מחקר זה מראה
כי המפתח להצלחת הטיפול אינו תלוי רק בשינוי רמות הסרוטונין.

ארבעה מטופלים במחקר זה, אשר חשו בשיפור בתסמיני הדיכאון לאחר 6
שבועות של טיפול בפלואוקסטין, הראו שינויים מורכבים בפעילות
המטבולית באזורים מסוימים במוח. לעומתם, המטופלים אשר להם לא היה כל
שיפור בתסמיני הדיכאון, לא הראו שינויים הכרחיים אלו.

מסתבר שהפעילות של תרופות נוגדות דיכאון אינה מתבטאת רק בעלייה של
רמות המעבירים העצביים, אלא בעצם מדובר ב"כיוונון" של המערכת כולה.
הבנה של שינויים אלו תסביר מדוע הפלואוקסטין לא עובד אצל כולם,
ומדוע נדרשים מספר שבועות עד שהמטופלים מתחילים להרגיש בשיפור
בתסמינים. כמו כן, מדענים יוכלו להבין באילו אזורים ספציפיים יש
צורך לפעול על מנת להביא לשיפור, והאם אפשרי לכפות שינוי במטבוליזם
במוח על-ידי העלאת מנת התרופה, או שינוי לתרופה ממשפחה אחרת.

[17/10/2000]