4 מצבים שדורשים שתלים דנטליים

בכתבה הקודמת סקרתי את שני המצבים הקיצוניים עבורם שתלים הם הפתרון המועדף כיום: חסר מוחלט של שיניים בלסת או חסר של שן אחת. אך שתלים דנטליים הם פתרון מצוין גם במקרים בהם חסרות מספר שיניים ברצף. כיוון שמגוון מקרים אלה גדול בהרבה, אציג בכתבה זו את המצבים השכיחים ביותר.

1. חסר של מספר שיניים קדמיות בלסת התחתונה

מקרים אלה נחשבים כמקרים קלים באופן יחסי, משום שעל פי רוב אין גורמים אנטומיים המגבילים את היכולת להחדיר שתלים למקום. מאחר והשיניים הקדמיות התחתונות הן קטנות, ומאחר וניתן להחדיר שתלים ארוכים יחסית, ניתן לבסס גשר לשחזור מספר שיניים כאלה על מספר קטן יחסית של שתלים.

2. חסר של מספר שיניים אחוריות בלסת העליונה

מבחינה אנטומית, הלסת העליונה אינה מורכבת מגוש אחיד של עצם. בכל צד של הלסת קיים חלל אוויר גדול הנקרא "סינוס". כאשר קיימות שיניים אחוריות השורש שלהן קרוב מאד לחלק התחתון ("רצפת הסינוס"). כאשר עובי העצם הנותרת עולה על 10 מ"מ, ניתן לבצע השתלות רגילות במקום.  

אולם במקרים רבים עובי העצם אינו מספיק, וזאת בשל הרס עצם שמקורו במחלת חניכיים או גדילת הסינוס על חשבון העצם שהייתה במקום. במצבים אלה יש צורך לבצע פעולה מקדימה, שמטרתה לעבות את העצם של רצפת הסינוס, כך שתתקבל עצם בעובי מספק לאחיזה יעילה של שתלים. 

קיימות מספר טכניקות ל"הרמת סינוס" או ל"אוגמנטציה של הסינוס", בהן נעשה שימוש בעצם עצמית או בתחליפי עצם ממקור ביולוגי או סינטטי. זמן הריפוי הנדרש לעצם החדשה הוא כשישה חודשים והוא תלוי בעובי העצם הראשונית, בטכניקת הכירורגיה ובחומרים בהם נעשה שימוש. כאשר קיימת עצם ראשונית בעובי של כחמישה מ"מ ומעלה ניתן לבצע פעולה משולבת של החדרת השתלים יחד עם עיבוי רצפת הסינוס. במקרים בהם העובי הראשוני של העצם קטן יותר, נדרשות על פי רוב שתי פרוצדורות שונות. 

ההחלטה על כל אלה תעשה בשיתוף עם הרופא המבצע ובהתאם לשיקולים שונים ולהעדפותיו והסכמתו של המטופל. מאחר והספרות הדנטלית מצביעה על כך שסיכויי ההצלחה של שתלים באזורים אלה נמוכה יותר, יש הגיון לתכנן מספר גדול יותר של שתלים דנטליים, כדי להבטיח את הישרדותו של הגשר שיבוצע עליהם לאורך זמן.

3. חסר של מספר שיניים אחוריות בלסת התחתונה

גם בלסת התחתונה נעלמת העצם לאחר עקירת שיניים. ככל שההשתלה מבוצעת קרוב יותר למועד העקירות, כך יש יותר סיכוי שתיוותר עצם מספקת לצורך ההשתלה. הגורם המגביל את עומק השתלים באזורים האחוריים של הלסת התחתונה הוא עצב גדול יחסית העובר בתוך הלסת. פגיעה בעצב עלולה ליצור מצב שבו תיעלם התחושה בשפה ובחלק מהסנטר לתקופה ארוכה, אולי אף לכל החיים, ולכן קיימים עקרונות מנחים ברורים המחייבים את הרופאים להבטיח שקצה השתלים יהיה במרחק בטוח מהעצב.

מאחר ומקובל כיום כי שתלים באורך של 10 מ"מ ויותר הם שתלים סטנדרטיים, חסר עצם בלסת התחתונה יכול להיפתר על ידי הוספת עצם או שימוש בשתלים קצרים יותר. מבין שתי האפשרויות האלה, השימוש בשתלים קצרים נוח יותר למטופל משום שפרוצדורות להוספת עצם ללסת התחתונה הן בעלות סיכויי ההצלחה לא מספיק. הספרות הדנטלית העדכנית מצביעה על כך ששתלים קצרים יכולים להוות פתרון סביר במקרים בהם הוספת העצם ללסת אינה אפשרית.

4. חסר של מספר שיניים קדמיות בלסת העליונה

בשל האיכות האסתטית הנדרשת משיניים באזור הקדמי של הלסת העליונה, תכנון קפדני והערכה מלאה של האזור הם קריטיים להצלחת הטיפול. קיימות טכניקות פשוטות המאפשרות ביצוע הדמיה של עמדתן וגודלן הסופי של השיניים המתוכננות. כך ניתן לדעת מראש מהם הקשיים הצפויים והאם נדרש טיפול כירורגי מכין, אשר ישלים חסרים בעצם או ברקמה הרכה עוד קודם לביצוע השתלים. 

חשוב לזכור כי גם במקרים אלה, ככל שההשתלה מבוצעת קרוב יותר לזמן העקירות כן עולה היכולת לקבל תוצאה אסתטית מיטבית. אולם חשוב ליצור מערכת ציפיות ריאלית לפני תחילת הטיפול, מכיוון שכאשר השיניים נעקרו לפני שנים רבות או כאשר הסיבה לחסר השיניים הוא מחלת חניכיים מתקדמת, טראומה לאזור או במקרה של חסר גדול מאוד לא תמיד ניתן לשחזר את המצב באופן אידיאלי.

כמה שתלים צריך?

התשובה תלויה, כמובן, במספר השיניים החסרות, בעומק העצם הקיימת ובהערכת סיכויי ההצלחה לאורך זמן של השתלים. הספרות הדנטלית מצביעה על כך שכ-90% מהשתלים ישרדו לאחר 10 שנים ויותר. בהתאם להערכות אלה, מקובל כיום כי לשתיים או לשלוש שיניים חסרות ברצף נדרשים שני שתלים. לשלוש עד חמש שיניים נדרשים שלושה-ארבעה שתלים, ולשש עד שמונה שיניים חסרות ברצף נדרשים חמישה-שישה שתלים. 

יש לזכור כי במקרים מסוימים רמת הסיכון לדחיית השתל עולה ולכן כאשר מתכננים את מספר השתלים יש לקחת בחשבון כי ההשקעה ב"תשתיות" משתלמת מאד בטווח הארוך. לכן נכון לעיתים קרובות להחדיר מספר גדול יותר של שתלים, כך שגם אם אחד השתלים נדחה - יש סיכוי סביר שהגשר שמעליהם יוכל להמשיך לשרוד. 

בכל מקרה, ההחלטה על מספר השתלים הנדרשים, כמו גם הערכת גורמי הסיכון והסיכוי, חייבת להתבצע על ידי רופא שיניים מנוסה, בהתאם לנתונים הספציפיים של כל מטופל.

ולסיום חשוב לזכור כי השתלים הם פתרון מצוין, אך כפי שכתבתי לא פעם - שמירה קפדנית על היגיינת הפה תאפשר שמירת השיניים הטבעיות לאורך שנים, ולמרות כל הפיתוחים הטכנולוגיים, אין עדיין טוב מהן.