שחפת

ההדבקה במחלה נגרמת מחשיפה לאדם החולה בשחפת פעילה של דרכי הנשימה – ריאות, גרון ומיתרי הקול. אדם חולה מפזר את החיידק תוך שיעול או עיטוש, חלקיקי הטיפות הנושאות את החיידק בתוכן נשאפות לדרכי הנשימה של אדם אחר, ובכך מדביקות אותו.

הסבירות להדבקות מחשיפה למחלה נקבעת על ידי גורמי הסיכון – ריכוז חלקיקי הטיפות המזוהמים שהיו באוויר בזמן החשיפה ומידת הקרבה הפיזית לחולה. ההדבקה מתרחשת כשאר נחשפים לאדם מדבק למשך יותר מ-24 שעות.

כאמור, הדבקה בשחפת לא תמיד מובילה למחלה עצמה. הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות המחלה הוא בשנים הראשונות לאחר ההדבקה בחיידק, במיוחד בשנתיים הראשונות. אנשים בסיכון מוגבר להתפתחות המחלה כוללים אנשים בעלי דיכוי חיסוני, כמו חולי סרטן ונשאים של-HIV, תינוקות וילדים בני 4 ומטה, אנשים עם מחלות כרוניות כמו סוכרת ואי ספיקת כליות.

הצורה שבה מקובל לאבחן שחפת היא על ידי תבחין טוברקולין שמבוצע בשיטת מנטו. תהליך זה המוכר כ-Mantoux test, כולל הזרקה של כמות מזערית של תמיסת טוברקולין מתחת לעור באזור האמה. 48-72 שעות לאחר מכן מודדים את גודל שלפוחית התגובה שנוצרה. גודל התגובה אינו מצביע על רמת הפעילות של המחלה, אלא על הסיכוי לפתח את המחלה בעתיד. גורמי הסיכון של הנבדק הם אלו הקובעים מה יחשב כתוצאה חיובית של הבדיקה. לאנשים בסיכון גבוהה מדובר ב-5 מילימטרים, באנשים בעלי סיכון בינוני 10 מילימטרים יחשבו כתוצאה חיובית, ובאנשים ללא גורמי סיכון כלל 15 מילימטרים יפוענחו כתוצאה חיובית. הבדיקה לא מומלצת לאנשים שבעבר הראו תגובה של 15 מילימטרים ומעלה, אנשים שחלו בשחפת בעבר ותינוקות מתחת לגיל 12 שבועות – תוצאה שלילית בגיל צעיר כזה לא שוללת הדבקה בחיידק.

הגורמים השונים לתוצאה חיובית כוזבת כוללים בין היתר זיהום של חיידק מיקובקטריום מסוג שאינו טוברקולוזיס, חיסון שחפת (BCG vaccine), טעות בביצוע הבדיקה – הזרקה או פיענוח.

כאשר אנשים שחוסנו לשחפת מציגים תוצאה חיובית, ניתן לאשר הדבקה במחלה על ידי בדיקת דם.

הסיבוכים הקשורים בשחפת נגרמים כתוצאה מהנזק שהחיידק מחולל ברקמות או בכלי הדם, והפרעות מטבוליות, כמו גם התגובה הדלקתית של הגוף לחיידק.

סיבוך חריף של שחפת כולל אלח דם המקושר בשחפת (TB-related sepsis), שהוא מסכן חיים. סיבוכים כרוניים של המחלה כוללים פגיעה בתפקוד הריאות, התפתחות של גידולים פטרייתיים בחללים שיוצרת המחלה (mycetomas – פטרת עמקה מתמשכת), ופגיעה עצבית מוקדית.

הטיפול בשחפת פעילה כולל שימוש מספר סוגים שונים של אנטיביוטיקה. הטיפול אורך בין 6-9 חודשים, בהתאם לסוג התרופות שנבחרו, וכולל שלב אינטנסיבי של חודשיים בכל תכוניות הטיפול, ולאחר מכן 4-7 חודשים של שלב ההמשך. כשמדובר בשחפת עמידה אז יעשה גם שימוש גם בזריקות של תרופות שונות וקבוצות אנטיביוטיקה נוספות למשך 20-30 חודשים.

קיים חיסון נגד שחפת הקרוי חיסון BCG. פעילות החיסון נגד שחפת ריאתית במבוגרים מוגבלת מאוד, אך נחשבת טובה למניעת שחפת מפושטת ושחפת של מערכת העצבים המרכזית בתינוקות וילדים קטנים.

בארץ החיסון ניתן רק לעולים חדשים ותושבים המגיעים מארצות בהן שכיחות השחפת גבוהה.

מניעה של המחלה עצמה לאחר חשיפה והידבקות נעשית על ידי טיפול תרופתי למשך 3-9 חודשים בהתאם לתוכנית הטיפולית שנבחרה.