המושג "דיכאון" הידוע בספרות הרפואית מזה אלפי שנים, אינו בהכרח מתאר שינויים במצב הרוח הנגרמים בעקבות אירועים קשים או טראומטיים, אלא מתייחס להסתמנות קלינית מגוונת יותר ששולטים בה עצבות ודיכאון.
לפעמים מופיע הדיכאון הקליני בעקבות אירועים כמו אֶבֶל ופרידה, אך הוא עמוק ומשתק יותר מהמאורע שהתחיל את התהליך עצמו.
תיאורים מדויקים של מצבי דיכאון הופיעו עוד בתקופה היוונית בכתביו של היפוקרטס, הרופא היווני שכינה את הדיכאון בשם "מלנכוליה". היפוקרטס תיאר מקרים שאופיינו במצב רוח ירוד, בקשיים בשינה, בירידה בתיאבון ובאי-שקט נפשי וגופני.
מחלת הדיכאון שכיחה ביותר. ממחקרים רבים עולה שהמחלה מופיעה כיום בגילים צעירים יותר מבעבר ותוקפת שיעור גדול יותר באוכלוסייה. הצפי של ארגון הבריאות העולמי הוא שבשנת 2020 מחלת הדיכאון תתפוס את המקום השני בתחלואה האנושית, לאחר מחלות לב וכלי דם. לא ברור מקורה של מגמה זו המשותפת לחברות מזרחיות ומערביות.
שינויים תורשתיים, השפעת סמים ואלכוהול, גורמים סביבתיים (כגון שינוי במבנה המשפחה, עלייה בשיעור הגירושים, עלייה בתוחלת החיים ובשיעור המחלות הכרוניות), נחשבים כולם כסיבות אפשריות הגורמות לעלייה בשיעור חולי הדיכאון.
עובדות מרכזיות המתייחסות למחלת הדיכאון:
1. דיכאון מופיע בקרב 20%-15% מהאוכלוסייה, לפחות פעם אחת בחיים;
2. מחלת הדיכאון יכולה לתקוף בכל גיל, החל בילדים וכלה באנשים בגיל הזהב;
3. נשים לוקות בדיכאון בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי מגברים;
4. כמחצית מהפונים לטיפול במחלת הדיכאון מקבלים טיפול שאינו מספק;
5. כ-30% מהמטופלים אינם מגיבים לטיפול הראשוני;
6. כ-15%-10% ממצבי הדיכאון עלולים להיות כרוניים בטבעם;
7. קיימת נטייה משפחתית ללקות במחלת הדיכאון;
8. התאבדות היא תמיד סכנה מאיימת במצבי דיכאון בינוני וקשה.
למול הנתונים המדאיגים הללו, יש גם נתונים מעודדים. מאז הוכנסה בשנת 1987 התרופה האנטי-דיכאונית פרוזאק, פותחו כשבע קבוצות של תרופות אנטי-דיכאוניות חדשות שמשפיעות על מגוון רחב יותר של מנגנונים ביוכימיים במוח, וגורמות לפחות תופעות לוואי. נוסף לכך, בעשור האחרון ניכרת התקדמות רבה בתחומי המחקר והידע של מדעי המוח. קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יוכנסו לטיפול קבוצות נוספות של תרופות שהן פרי התקדמות זו. שני גורמים אלה מבטיחים תחזית אופטימית יותר לגבי הטיפול בדיכאון בעתיד.
שני מצבי דיכאון מרכזיים הם דיכאון קליני ודיכאון דיסטימי
בדיכאון קליני (נקרא גם דיכאון רבא או דיכאון מאז'ורי), האדם מדווח על מצב רוח ירוד במיוחד ועל חוסר הנאה מרוב הדברים שהוא עושה, נוסף למספר לא מבוטל של תסמינים.
בדיכאון דיסטימי האדם מתלונן על דיכאון בינוני שנמשך שנתיים או יותר ואינו מרפה כמעט. התסמינים הנוספים קלים יותר, אך על פי רוב כוללים הפרעה מסוימת בתפקוד הבין-אישי, קשיים בשינה וברמת האנרגיה ותפיסה קוגנטיבית שלילית הן כלפי עצמו והן כלפי החיים בכלל.
בשני מצבי דיכאון אלו, מומלץ טיפול בתרופות.
דיכאון תסמינים
ההגדרות של דיכאון משתפרות והולכות במהלך השנים, וכיום ברור שאבחון המחלה צריך להתבסס על הימצאותם של תסמינים ספציפיים. יש לציין שדיכאון יכול להשתרע על קשת רחבה של חומרה, מדיכאון קל עד לקשה ביותר, החל בדיכאון שמופיע פעם בחיים וכלה בדיכאון שתוקף לעיתים קרובות. אין ספק, שמצבי הרוח של האדם מושפעים מאוד ממצבו הפסיכולוגי. החיים בימינו מורכבים ואנו עדים להשפעות נרחבות, בהן קשיים כלכליים, אי-ביטחון מדיני, אלימות במשפחה וחוסר תמיכה, התמכרות לאלכוהול ונטילת סמים; וכן שינוי בערכים הלאומיים, כולל העומס הנפשי הניכר של המלחמות והתקפות הטרור. כל אלה גורמים לא פעם לתחושות של מצב רוח ירוד, לחוסר ביטחון ולחרדה בקרב אזרחי מדינות שחשופות לאלו.
תסמינים הכרחיים לאבחון דיכאון כוללים מצב רוח ירוד: ברוב שעות היום, כמעט מדי יום, לתקופה הנמשכת שבועיים לפחות; וירידה משמעותית בעניין או בהנאה ממרבית הפעילויות רוב היום, מדי יום, למשך שבועיים לפחות. מדד הזמן נועד לסייע לרופא להבחין בין ירידה במצב הרוח שהיא מישנית לאירועים בחייו של האדם, לבין ירידה במצב הרוח שהיא עמידה יותר, ומאפיינת את מחלת הדיכאון.
דיכאון הוא מצב קליני אשר אינו מתחשב בגיל, במצב הכלכלי או החברתי של הלוקים בו. ניתן לאבחן דיכאון, החל מגיל הילדות ועד לגיל זיקנה, גם בילדים וגם בקרב קשישים מעל גיל 90, אך יש לקחת בחשבון שהביטוי ההתנהגותי של הדיכאון שונה בכל גיל.
תסמיני דיכאון כוללים:
איבוד עניין בפעילויות יומיומיות שגרתיות
הרגשת עצבות ודכדוך
הרגשה של חוסר תקווה
התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין
בעיות בשינה
קשיים בריכוז ובהתמקדות
קשיים בקבלת החלטות
עליה או ירידה במשקל שלא מתוך כוונה
רגזנות
חוסר מנוחה
רגישות יתר
תחושה של עייפות או חולשה
תחושה שאתה חסר ערך
איבוד עניין במין
מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות
בעיות גופניות לא מוסברות, כמו כאבים בגב או כאבי ראש
תסמיני דיכאון שונים ומגוונים, משום שהוא מתבטא בדרכים שונות אצל אנשים שונים. לדוגמא אצל אדם בן 25 שיש לו דיכאון יופיעו תסמינים שונים מאלו שיופיעו אצל אדם בן 70. אצל חלק מהאנשים תסמיני המחלה חמורים עד כדי כך שברור שמשהו אינו כשורה. אחרים חשים מסכנים באופן כללי, או פשוט אינם מאושרים ואינם יודעים מדוע.
סיבות וגורמי סיכון
לא ידוע מהו הגורם המדויק להופעת דיכאון.
כמו במחלות נפש רבות אחרות, הסברה היא שמגוון גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים עלולים להיות הגורם למחלה, ביניהם:
גורמים ביוכימיים. מחקרים שעשו שימוש בהדמיה בטכנולוגיה מתקדמת, מעידים שאצל אנשים הלוקים במצב של דכאון מתרחשים שינויים פיזיים במוח. עדיין לא ברור בדיוק מה הם השינויים ומה חשיבותם, אך יתכן שבירור העניין יסייע בסופו של דבר בהגדרת הגורמים למחלה. יתכן שחומרים כימיים אלו הנמצאים באופן טבעי במוח – הם מכונים מעבירים עצביים וקשורים למצב הרוח, משחקים תפקיד בגרימת דיכאון. חוסר איזון הורמונלי יכול אף הוא להוות סיבה להופעה של דיכאון.
גורמים גנטיים. מחקרים מסוימים מראים שהופעת דיכאון נפוצה יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במחלה. החוקרים מנסים למצוא את הגנים הקשורים בגרימת דיכאון.
גורמים סביבתיים. גם הסביבה נחשבת במידה מסוימת כגורמת דיכאון. גורמים סביבתיים הם מצבים בחיים שקשה להתמודד איתם, כמו אובדן של אדם אהוב, בעיות כלכליות ומתח ברמה גבוהה.
אמנם אין נתונים סטטיסטים מדויקים, אך דכאון נחשב למחלה נפוצה למדי. דיכאון חוצה גבולות גזעיים, אתניים וסוציו אקונומיים – אף אחד אינו מחוסן מפני מצב של דכאון.
בדרך כלל דיכאון מתחיל בשנות ה- 20 המאוחרות לחיים, אך הוא עלול להופיע בכל גיל ולפגוע בכל אחד, החל מילדים צעירים ועד מבוגרים קשישים. נשים מאובחנות כחולות דיכאון פי שניים יותר מגברים, אולם יתכן שהסיבה לכך נעוצה בחלקה בעובדה שנשים נוטות יותר לחפש טיפול נגד דיכאון.
הסיבה המדויקת להופעת דיכאון אמנם אינה ידועה, אך החוקרים מצביעים על מספר גורמים שכפי הנראה מעלים את הסיכון להתפתחות המחלה, או גורמים להתפרצותה, בהם:
קיומם של קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במצב של דכאון.
היסטוריה של התאבדויות במשפחה
אירועים הגורמים ללחץ בחיים, כמו מוות של אדם אהוב.
מצב רוח דיכאוני בתקופת הנעורים.
מחלות כמו סרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
שימוש ארוך טווח בתרופות מסוימות, דוגמת תרופות מסוג מסוים לטיפול בלחץ דם גבוה,
כדורי שינה ובמקרים מסוימים גלולות למניעת היריון.
אבחון ובדיקות
אבחון דיכאון מתבצע על ידי תשאול של רופא / מטפל לגבי מצב הרוח והמחשבות, במהלך פגישות רפואיות שגרתיות. לעתים הנבדק מתבקש למלא שאלון שיסייע במציאת תסמינים של דיכאון.
כאשר הרופאים חושדים שהמטופל לוקה בדיכאון, הם מבצעים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. בדיקות אלו מסייעות בשלילת קיומן של מחלות אחרות שעלולות להיות הסיבה לתסמינים, הן עוזרות בקביעת אבחנה ובמציאת סיבוכים אחרים הקשורים למצב.
בדיקות אלו כוללות בדרך כלל:
בדיקה גופנית
בדיקות מעבדה
הערכה פסיכולוגית
קריטריונים לאבחון של דכאון
קיימות מחלות רבות שאחד מהתסמינים שלהן הוא דיכאון. הערכת הרופא או המטפל הנפשי מסייעת לקבוע האם מדובר במחלת דיכאון קשה, או באחת מאותן מחלות אחרות שמזכירות לפעמים דיכאון קשה, בהן:
הפרעת הסתגלות. הפרעת הסתגלות היא תגובה רגשית חריפה לאירוע קשה בחיים. זוהי מחלת נפש הקשורה למתח נפשי ועלולה להשפיע על הרגשות, המחשבות וההתנהגות.
מאניה דיפרסיה. סוג זה של דיכאון מתאפיין במצבי רוח משתנים מקצה אל קצה.
ציקלותימיה. ציקלותימיה, או הפרעה ציקלותימית היא סוג של מאניה דיפרסיה קלה.
דיסתימיה. דיסתימיה היא מחלה פחות קשה, אך יותר כרונית מדיכאון.
דיכאון שלאחר הלידה. דיכאון שמופיע אצל אמהות חדשות, בדרך כלל חודש לאחר הלידה.
דיכאון פסיכוטי. דיכאון קשה המלווה בתופעות פסיכוטית כמו הזיות.
הפרעה סכיזואפקטיבית. הפרעה סכיזואפקטיבית היא מחלה הכוללת מאפיינים של סכיזופרניה (שסעת, פיצול אישיות) ושל הפרעת מצב רוח.
דיכאון חורף. סוג זה של דיכאון קשור לחילופי העונות ולחשיפה בלתי מספקת לאור השמש.
דיכאון קשה נבדל מהמחלות המפורטות לעיל בתסמינים ובחומרתם.
סיבוכים אפשריים
דיכאון הוא מחלה רצינית שעלולה להכביד מאד על יחידים ועל משפחות. דיכאון שאינו מטופל עלול להתדרדר ולהגיע למצבים של נכות, תלותיות והתאבדות. דיכאון עלול להוביל לבעיות רגשיות, התנהגותיות, בריאותיות ואפילו משפטיות וכלכליות קשות, המשפיעות על כל תחומי החיים.
הסיבוכים של דיכאון עלול לגרום או להיות קשור בהם כוללים:
קיימים גם טיפולים נוספים עבור דיכאון, שנחקרו פחות מהטיפולים המקובלים, ביניהם:
גירוי מוחי
טיפולים משלימים ואלטרנטיביים
במקרים מסוימים רופא המשפחה יכול לטפל בעצמו במצב של דיכאון. במקרים אחרים יש צורך להיעזר בטיפול של מטפל נפשי מוסמך, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או עובד סוציאלי.
חשוב שהחולה ייקח חלק פעיל בטיפול במחלה . בעבודה משותפת, הרופא או המטפל והמטופל יכולים להחליט ביחד מהו סוג הטיפול הטוב ביותר במצבו של המטופל, זאת תוך התייחסות לתסמינים וחומרתם, להעדפותיו האישיות של המטופל, לכיסוי הביטוחי, ליכולת לעמוד בעלות הטיפול, לתופעות הלוואי של הטיפול ולגורמים אחרים. אולם יש מקרים בהם דיכאון הוא קשה עד כדי כך שרופא, אדם קרוב, או משגיח צריך להשגיח על הטיפול עד שהחולה יתאושש ויגיע למצב בו הוא יכול לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות.
להלן תיאור מפורט יותר של סוגי הטיפול במצב של דכאון.
תרופות
קיימות בשוק עשרות תרופות לטיפול נגד דיכאון. רוב האנשים מצליחים להשיג הקלה בתסמינים של דיכאון באמצעות שילוב בין תרופות וטיפול נפשי.
רוב התרופות נגד דיכאון יעילות באותה מידה. אך חלק מהן עלולות לגרום תופעות לוואי חמורות ביותר.
להלן השלבים המקובלים בהמלצה על תרופות נגד דיכאון:
בחירה ראשונה טיפוסית. רופאים רבים מתחילים את הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון המוכרות בשם - מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) בחירה שניה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי דיכאון טריציקלים (TCA).
בחירה אחרונה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי מונואמין ואוקסידאז (MAOI).
תופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון
לכל התרופות נוגדות דיכאון עלולות להיות תופעות לוואי בלתי רצויות. תופעות הלוואי מופיעות ברמות שונות של חומרה אצל המטופלים השונים. לעתים תופעות הלוואי הן קלות עד כדי כך שאין צורך להפסיק את הטיפול בתרופה. כמו כן, קיימות שיטות להתמודדות עם תופעות הלוואי. יתרה מזאת, לעתים קרובות תופעות הלוואי נעלמות או מתמעטות תוך שבועות ספורים מתחילת הטיפול בתרופה נוגדת דכאון.
טיפול נפשי
לעתים קרובות נעשה שימוש בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. טיפול נפשי הוא שם כולל לטיפול נגד דיכאון באמצעות שיחות על המצב ועל עניינים הקשורים בו עם מטפל נפשי. טיפול נפשי מכונה גם טיפול, טיפול באמצעות שיחה, יעוץ או טיפול פסיכוסוציאלי.
טיפול בנזעי חשמל
בטיפול בנזעי חשמל (ECT), מעבירים זרמי חשמל דרך המוח, על מנת לעורר התפרצות.
אשפוז
לעתים רחוקות דכאון חמור עד כדי כך שהוא דורש אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. גם במקרים של דיכאון חמור לא תמיד קל להחליט שאשפוז הוא הטיפול ההולם. במידה וניתן לטפל בחולה באותה מידה של יעילות, או אפילו באופן יעיל יותר, מחוץ לכותלי בית החולים, סביר להניח שהרופא לא ימליץ על אשפוז.
אשפוז במחלקה פסיכיאטרית, מומלץ בדרך כלל רק במקרים שהחולה אינו מסוגל לטפל בעצמו כיאות, או כשיש חשש ממשי שהוא עלול לפגוע בעצמו או במישהו אחר.
מניעה
אין דרך למנוע דיכאון. אולם נקיטת צעדים לשליטה במתחים, להעלאת רמת העליזות ורמת ההערכה העצמית עשויה לעזור. תמיכה מצד חברים וידידים, במיוחד בתקופות משבר עשויה לסייע בהתגברות על המצב. בנוסף, אם מטפלים בבעיה מיד כשמופיע הסימן הראשון, יש אפשרות למנוע את החמרתה של דיכאון. טיפולי תחזוקה ארוכי טווח יכולים אף הם למנוע הישנות של תסמיני דכאון.
טיפולים אלטרנטיביים
יש אנשים המבקשים להקל על תסמיני דיכאון באמצעות שיטות של רפואה משלימה או אלטרנטיבית. שיטות אלה כוללות שימוש בתוספי מזון וטכניקות גוף-נפש. להלן פירוט של מספר תוספי מזון נפוצים לטיפול במחלת דכאון:
היפריקום פרפוראטום. מוכר גם בכינוי סיינט ג'ונס וורט.
SAM-e.
חומצות שומן אומגה 3.
טכניקות של גוף-נפש שנעשה בהן שימוש להקלה על תסמיני דיכאון כוללות:
"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"
שאלה: אמא שלי בת 72. לפני שלוש וחצי שנים החלה לקחת סרוקסאט בהמלצת נוירולוג. היו לה אי שקט ועצבנות, היא אישה שסבלה בחיים, אך לא היתה בדיכאון. פשוט רצינו שיהיה לך שקט נפשי ורוגע, וזה באמת עזר. כמו כן, אמא שלי סובלת מבעיית שינה ונוטלת זודורם כל לילה. אומרים ש
תשובה: לפי תיאורך, השימוש בסרוקסאט הועיל לאימך, ולא גרם לתופעות לוואי מיוחדות. אי לכך, איני מוצאת סיבה מדוע לעבור לכדור אחר, שאולי לא יעזור, או יעזור פחות. בקבוצת נוגדי הדיכאון, אין כדור אחד שהוא טוב יותר מאחרים: לכל מטופל יש כדור שמתאים הכי טוב לו באופן ספציפי. גם לרמרון וגם לרסיטל יש תופעות לוואי, כגון עצירות, ויובש בפה. אם יש מקום לשיפור נוסף במצבה הנפשי של אימך, קודם כל הייתי ממליצה לנסות עלייה במינון הסרוקסאט, לפני החלפה לכדור חדש. יש לבדוק את הקשר בין קשיי השינה לבין המצב הנפשי. אם הנוירולוג ישלול בעיה אחרת הגורמת לקשיי שינה, אני ממליצה על בדיקת פסיכיאטר או פסיכו-גריאטר (פסיכיאטר עם התמחות בטיפול באנשים בגיל מעל 65). בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: אני בן 29. אני כבר חודשיים בטיפול נסיוני ב- IBS על מתן תרופות נוגדות דיכאון. כרגע אני נוטל נורטילין במינון 50 מ"ג כל יום. לאחרונה אובחנה אצלי הפרעת קשב וריכוז ונרשם לי ריטלין. עדיין מנסים כדי לראות מהו הכדור שמתאים לי, אבל כרגע אני על ריטלין S
תשובה: השילוב בין נוגדי דיכאון וריטלין הוא מותר ומקובל. נורטילין שייך דווקא לקבוצת נוגדי הדיכאון הטריציקלים ולא לקבוצת ה- SSRI, אבל זה לא משנה. את נוגדי הדיכאון משתי הקבוצות הללו אין מניעה ליטול בשילוב עם ריטלין. השילוב אינו מסוכן, אולם מגביר את הסיכון ללקות בתופעות לוואי של אחת מן התרופות שבשילוב, ולכן חשוב לבצע את הוספת התרופות ואת שינויי המינון באיטיות ובזהירות ותוך מעקב רפואי תכוף. התרופות אינן בדיוק משלימות, אולם מכיוון שלעיתים קרובות המטופל סובל משתי הפרעות בו-זמנית, למשל הפרעת קשב וחרדה, או הפרעת קשב ודיכאון, הטיפול המלא כולל את השילוב של שתי התרופות. בפורטל אינפומד יש מנגנון לחיפוש מידע על תגובות בין תרופתיות: http://www.infomed.co.il/drugInteract.asp
שאלה: אני בת 61, סובלת מלחץ דם גבוה, כולסטרול ודלקת מפרקים כרונית. אני לקחתי כמה שנים את התרופה אלפרליד נגד דיכאון וגם בלילה כדי לישון. הרופא הוסיף לי גם פלוטין ואמר לי להפסיק עם אלפרליד ולקחת פלוטין בבוקר ובערב, אבל אני לא נרדמת כלל. אתמול לקחתי את התרו
תשובה: התרופה אלפריד שייכת לקבוצת תרופות הידועות בשם בנזודיאזפינים, המשמשות להקלה של מצבי חרדה ומתח, הרפיית שרירים וסיוע לשינה. כמו כל הבנזודיאזפינים, אלפריד עלולה לגרום להתמכרות כשלוקחים אותה באופן קבוע במהלך תקופה ממושכת, ויכולה להיות גם ירידה בהשפעתה עם הזמן. מסיבות אלו בוחנים את הטיפול עם אלפריד במרווחי זמן קבועים. אם לוקחים את התרופה ברציפות במשך פחות משבועיים, ניתן להפסיקה בביטחה. אך אם לוקחים את התרופה במשך תקופה ארוכה יותר, יש להיוועץ ברופא, אשר עשוי להמליץ על הורדה הדרגתית של המינון. הפסקה פתאומית עלולה לגרום לתסמיני גמילה. פלוטין היא תרופה נוגדת דיכאון המעכבת את הניצול החוזר של סרוטונין במוח (SSRI). אין להפסיק את השימוש בתרופה בלי להיוועץ ברופא, מפני שההפסקה עלולה לגרום לתסמינים לחזור. כל התרופות שיש להן השפעה מרגיעה על מערכת העצבים המרכזית עלולות להגביר את התכונות המדכאות את מערכת העצבים של אלפריד. לכן יש מגוון תרופות שיש להיזהר בנטילתן בשילוב עם אלפריד, ביניהן תרופות נגד דיכאון. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד
שאלה: אשתי ואני נוטלים מדי יום כדור אחד של ויטמין E
תשובה: אשתי ואני נוטלים מדי יום כדור אחד של ויטמין E 400 וכדור אחד של אומגה 3. התייעצנו עם רופא המשפחה והוא טוען כי ויטמין E "הורג", ושאומגה 3 מיותר. מה נכון וכיצד עלינו לפעול? ויטמין E חיוני למבנה בריא של התא, להאטת ההשפעות של תהליך ההזדקנות על התאים, ולפעילויותיהם של אנזימים רבים. הוא מגן על הריאות ועל רקמות אחרות מנזק הנגרם על ידי חומרים מזהמים, וכן מגן על תאי הדם האדומים מהרס על ידי רעלים הנמצאים בזרם הדם. ויטמין E גם מעורב בייצורם של תאי דם אדומים וביצירת אנרגיה בלב ובשרירים. תזונה מאוזנת בדרך כלל מספקת את הצריכה היומית של ויטמין זה, אך מחלות כגון אי-ספיגה של המעי, מחלות כבד, ציסטיק פיברוזיס וכדומה מצריכות תוספות של ויטמין E. אומגה 3 היא חומצת שומן בלתי רוויה חיונית. תפקידה העיקרי של חומצת אומגה 3 הוא לשמור על גמישות נכונה של קרומי התאים, כך שכל הקולטנים של התא יוכלו לפעול בקליטה ובהעברה של מסרים בדרך תקינה. חומצת שומן מסוג אומגה 3 מפחיתה את הסיכון ללקות באוטם שריר הלב, מפחיתה את הסיכוי לקות בדיכאון ועוזרת לטפל בדיכאון קיים, מסייעת להגברת יכולת הקשב ואף מפחיתה את הסיכוי לחלות בסרטן. ישנם מזונות העשירים באומגה 3 כגון סרדינים, סלמון, מקרלים. אם אינכם אוכלים מספיק דגים או מזונות אחרים העשירים באומגה 3, כמו שמן קנולה, אגוזי מלך, זרעי פשתן ועלים ירוקים, יש ליטול תוסף אומגה 3. למידע נוסף ראו את התשובות הבאות: http://www.infomed.co.il/questions/q_031308_13.asp http://www.infomed.co.il/questions/q_072407_35.asp חשוב לציין כי יש להימנע ממינון של יותר מ-2 גרם של אומגה 3 בשילוב עם תרופות מדללות דם. בדרך כל אין סכנה בנטילת תוספי מזון אלה, אך אין לי מידע לגבי תרופות שאתם נוטלים באופן קבוע ולגבי מחלות הרקע שלכם, ולכן איני יכולה לייעץ לכם מה נכון וכיצד עליכם לפעול. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד [22/03/2009]
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
דוקספין 
אבחון פסיכולוגי - סוגים 
טיפול בדיכאון 
הפרעת אישיות תלותית 
מאת: מערכת אינפומד 29/09/2020
