הראשון שתיאר את ההפרעה הכפייתית כטורדנית היה ד"ר זיגמונד פרויד בתחילת המאה, ועד היום תיאוריו הקליניים נחשבים כמפורטים ביותר. בהגדרה מחשבות טורדניות נכללים דחפים, רעיונות או דימויים מטרידים הפולשים למודעות החולה, ואשר מזוהים על ידיו כפרי מחשבתו. החולה חווה מחשבות אלו כבלתי הגיוניות, מגוחכות, לא מציאותיות או נוגדות את מצפונו (מחשבה אגו-דיסטונית). הוא מנסה להתנגד או להתעלם מהמחשבות, ולהקטין את החרדה שהן גורמות באמצעות פעולות כפייתיות (התנהגויות נישנות או פעולות בסדר מסוים אשר עלולות להיראות כמוזרות בעיני הצופה מהצד). ההפרעה בדרך כלל מתמידה ללא שינוי, עם עליות ומורדות בעוצמת התסמינים לאורך החיים. התסמינים קשורים בדרך כלל לאירוע קשה או שהם תוצאה/תגובה ללחץ סביבתי. במקרים פחות שכיחים הם עשויים להתמתן באופן עצמוני ואף להיעלם ללא סיבה נראית לעין, ואז להופיע מחדש לאחר שנים. לעיתים נדירות התופעה נעלמת כלא היתה.
המחשבות הטורדניות השכיחות ביותר הן אלה העולות מתוך דאגה כי דבר מסוים לא בוצע כהלכה, מתוך פחד לאבד חפץ חשוב, בשל פחד מוגזם מזיהום או מלכלוך, מחשש לפעול מתוך דחף בלתי נשלט כמו קפיצה מהחלון, או הורה הפוחד שמא יפגע בילדו.
ההתנהגויות הכפייתיות השכיחות ביותר הן רחצה נישנית של הידיים, בדיקה נישנית של חפצים, נגיעה חוזרת בדרך מסוימת או במקומות מסוימים ודחף להתוודות ולקבל אישור. לעיתים בהפרעה כפייתית טורדנית קשה המחשבות הטורדניות הופכות לאמונה חזקה מאוד, למשל הצורך לרחוץ ידיים עשרות פעמים ביום מחשש לזיהום, אך גם במקרים אלו, לאחר שיחה ממושכת, תוך הצגת עובדות ונימוקים, יסכים החולה להודות שמחשבותיו מוגזמות או שאינן הגיוניות, בניגוד ללוקה בפסיכוזה שאינו בר-שכנוע בכל הקשור למחשבותיו ולאמונותיו.
במשך שנים רבות נחשבה הפרעה זו לנדירה, אך בשנים האחרונות מצביעים ממצאיהם של מחקרים מקיפים שנערכו בנושא על שיעור גבוה למדי, עד 3%-2% מכלל האוכלוסייה, בשכיחות שווה אצל גברים ונשים. הפרעה זו יכולה להופיע באופן הדרגתי או פתאומי, בדרך כלל בגיל ההתבגרות אך גם בילדות. כשישית מהלוקים בהפרעה זו מדווחים על סימנים ראשונים בילדות, אך היא יכולה להופיע גם בעשור השלישי והרביעי לחיים. בחלק מהמקרים היא מופיעה בעקבות אירוע קשה או כתגובה ללחץ סביבתי.
בשנות ה-80 של המאה ה-20, עם גילוי ההשפעה החיובית והמקלה של התרופה הנוגדת דיכאון Clomipramine/Anafranil על המחשבות הטורדניות ועל ההתנהגות הכפייתית, בוצעו מאז מחקרים מרובים אשר הצביעו על חוסר איזון ביוכימי במוח הקשור לחומר אשר נקרא סרוטונין.
תרופות המגבירות את רמות הסרוטונין במוח גורמות להקלה בתסמינים של OCD ב-50% עד 60% מהחולים. תרופות אלו שייכות למשפחת התרופות נוגדות הדיכאון, כשהראשונה שבהן היא קלומיפרמין כפי שצוין, וכן תרופות נוגדות דיכאון מהדור החדש המתאפיינות בפחות השפעות לוואי, ואשר פותחו בסוף שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. הן כוללות: Fluoxetine/Prozac, Fluvoxamine/Favoxil, Paroxetine/Seroxat, Sertraline/Lustral, Citalopram/Cipramil.
יש לציין שתרופות אלו אינן "מרפאות את החולה" מהפרעת OCD, אלא ממתנות את התסמינים והשפעתם באה לידי ביטוי רק לאחר טיפול רצוף במשך שבועות ספורות ולעיתים רק לאחר עשרה שבועות. יש חולים שאינם מגיבים לטיפול בתרופות, לכן מומלץ במקרים רבים לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי, בחולים אשר אינם מגיבים לתרופות. לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי ניתן להוסיף תרופות נוגדות פסיכוזה, כגון Risperidone/Risperdal ו-Olanzapine/Zyprexa במינון נמוך. במקרים נדירים שבהם שום טיפול אינו מביא להקלה ותפקודו של החולה נפגע בצורה קשה, ניתוח נירוכירורגי באזורים מסוימים במוח יכול להביא להקלה משמעותית בתסמינים.
יש להבדיל בין ההפרעה הכפייתית הטורדנית לבין הפרעות אחרות הכוללות התנהגויות כפייתיות, כגון התמכרות לסמים ואלכוהול, הימור כפייתי, הצתה כפייתית (פירומניה), גניבה כפייתית (קלפטומניה) ותלישת שערות כפייתית (טריכוטלומניה). עם זאת, כאמור, במקרים אלו אין מדובר בהפרעה כפייתית טורדנית משום שהחולים מפיקים הנאה מההימור, מנטילת הסמים וכד' ואינם מבצעים פעולות אלו לשם הפחתת החרדה בלבד.
חשוב להבדיל OCD ממצבים פסיכוטיים לדוגמה מסכיזופרניה שהלוקה בה עלול להיות עסוק וטרוד במחשבות שווא במשך שעות, באנשים הרוצים לפגוע בו לדוגמה. מחשבות השווא של הלוקה בסכיזופרניה הן אגו-סינטוניות, משום שאין האדם מזהה את מחשבותיו ככאלה הנוגדות את אופיו את מצפונו או את ההיגיון, כמו בהפרעה כפייתית טורדנית (מחשבות אגו-דיסטוניות).
לסיכום, הפרעה כפייתית טורדנית היא הפרעת חרדה שכיחה הקשורה לחוסר איזון ביוכימי במוח ומתאפיינת במחשבות טורדניות ובפעולות כפייתיות הגורמות למצוקה קשה. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בטיפול. חשוב שהאדם הלוקה בהפרעה זו או בני המשפחה יפנו ללא עכבות או בושה לקבלת טיפול פסיכיאטרי אשר בכוחו להביא שיפור ניכר לאיכות החיים של הלוקה בהפרעה כפייתית טורדנית, ולהקל את סבלו.
-
OCD - הפרעה טורדנית כפייתית תסמינים
-
סיבות וגורמי סיכון
-
אבחון ובדיקות
-
סיבוכים אפשריים
-
טיפולים ותרופות
רופאים בתחום
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
-
שאלה: האם ניתן למנוע OCD?
-
שאלה: כיצד מאבחנים OCD?
-
שאלה: האם בטיפול ב-OCD יש לקחת את התרופות לכל החיים? מתי יודעים שאפשר להפחית את המינון? מתי יודעים שאפשר להפסיק את התרופה?
-
שאלה: אני בן 32 ומאובחן כסובל מדיכאון המלווה בחרדה עם OCD עמיד, שמתבטא בעיקר במחשבות. זה כ-9 שנים נאי נוטל תרופות פסיכיאטריות. לפני חודש וחצי, בעקבות מעבר לאזור מגורים אחר, התחלתי טיפול אצל רופא חדש. קודם נטלתי איקסל במינון של 200 מ"ג יחד עם ריספונד
המומחים של Infomed ממליצים לקרוא:
-
תרופות קשורות
-
זוקלופנתיקסול
-
אמיסולפריד
-
פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין)
-
לוסטרל - סרטרלין (סרנדה)
-
קלומיפראמין
-
פארוקסטין (סרוקסט)
-
בדיקות קשורות
-
אבחון פסיכולוגי - סוגים
-
טיפולים וניתוחים קשורים
-
תיאום טיפול פסיכיאטרי בקהילה
-
טיפול תרופתי
-
טיפול פסיכואנליטי
-
מחלות קשורות
-
דיכאון
-
דיכאון קליני
-
הפרעת זהות מגדרית
-
הפרעות פסיכוטיות
-
סכיזופרניה קטטונית
מאמרים בנושא OCD - הפרעה טורדנית כפייתית


המודעות הגוברת להפרעת חרדה בשנים האחרונות העלתה את הביקוש גם לטיפולים משלימים לחרדה שאפשר לשלב לצד הטיפול הקונבנציו... לכתבה המלאה


יש לכםן אדם קרוב שסובל מהפרעה נפשית? הורים, בני/ות זוג, ילדים, אחים וחברים - האנשים היקרים שמלווים נפגעי/ות נפש, מת... לכתבה המלאה