OCD - הפרעה טורדנית כפייתית

לא ברור בדיוק מהו הגורם ל-OCD. התיאוריות העיקריות הן:

ביולוגיה. קיימות ראיות מסוימות לכך שהפרעה אובססיבית כפייתית היא תוצאה של שינוי כימי בגוף האדם הלוקה בהפרעה, או בתפקוד המוח. כמו כן, ישנן ראיות לכך שהפרעה אובססיבית כפייתית עלולה להיות קשורה גם בגורמים גנטיים מסוימים, אך עדיין לא זוהו הגנים הספציפיים. 

סביבה. יש חוקרים המאמינים שהפרעה אובססיבית כפייתית נובעת מהרגלים התנהגותיים הנרכשים במהלך הזמן. 

רמה בלתי מספקת של סרוטונין. רמה בלתי מספקת של סרוטונין, אחד מהכימיקלים המאפשרים את תפקוד המוח, עלולה לתרום להפרעה אובססיבית כפייתית. מחקרים מסוימים המשווים צילומים והדמיות של מוחות של אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית ומוחות של אנשים שאינם לוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית, מוצאים הבדל בדפוסי הפעולה של המוח בשני המצבים השונים. בנוסף, אצל אנשים הלוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית ונוטלים תרופות שמגבירות את פעולת הסרוטונין התסמינים פוחתים. 

סטרפטוקוקוס בגרון. יש מחקרים הטוענים כי אצל ילדים מסוימים התפתחה הפרעה טורדנית כפייתית לאחר שלקו בדלקת הלוע, הנובעת מזיהום שנגרם כתוצאה מחיידקי סטרפטוקוקוס- סטרפטוקוקוס בגרון. אולם מחקרים אלו שנויים במחלוקת ויש צורך בראיות רבות יותר, על מנת שניתן יהיה לקבוע שסטרפטוקוקוס בגרון עלול לגרום להפרעה אובססיבית כפייתית.

גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתפתחות, או להתעוררות של הפרעה טורדנית כפייתית כוללים בין היתר:

• היסטוריה משפחתית.
• חיים רצופי מתחים.
• היריון.

בעבר חשבו שש-OCD היא מחלה נדירה. אולם כיום ידוע שמחלה זו נפוצה יותר ממחלות נפש רבות אחרות.

OCD אצל ילדים מתחילה בגיל צעיר בתקופת הילדות או ההתבגרות, בדרך כלל בערך בגיל 10. בקרב מבוגרים הפרעה טורדנית כפייתית מתחילה בדרך כלל בערך בגיל 21.

כאשר הרופא או המטפל הנפשי חושד שהמטופל לוקה בהפרעה אובססיבית כפייתית, הוא מבצע על פי רב סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות לאבחון OCD. בדיקות אלו מסייעות בקביעת האבחנה, בשלילת מצבים אחרים שעלולים לגרום לאותם תסמינים ובחיפוש אחר סיבוכים נוספים הקשורים בהפרעה.

הבדיקות כוללות:

• בדיקה גופנית.
• בדיקות מעבדה.
• הערכה פסיכולוגית.

קריטריונים לאבחנה של הפרעה טורדנית כפייתית

על מנת לקבוע אבחנה של הפרעה אובססיבית כפייתית חייבים להתקיים התנאים הבאים:

• על הנבדק להתנהג בצורה אובססיבית או כפייתית.
• הנבדק חייב להבחין בכך שהתנהגותו האובססיבית או הכפייתית היא מוגזמת, או בלתי הגיונית.
• ההתנהגות האובססיבית או הכפייתית צריכה להפריע לשגרת היומיום באופן משמעותי.

ההתנהגות האובססיבית חייבת לעמוד בקריטריונים הבאים:

• מחשבות חוזרות ונשנות , דחפים או דמיונות שמטרידים וגורמים למצוקה.
• המחשבות אינן סתם דאגה מוגזמת בנוגע לבעיות אמיתיות בחיים.
• הנבדק מנסה להתעלם מהמחשבות, הדמיונות והדחפים או להדחיק אותם.
• הנבדק יודע שהמחשבות, הדמיונות והדחפים הם פרי דמיונו.

ההתנהגות הכפייתית חייבת לעמוד בקריטריונים הבאים:

• ביצוע פעולות באופן חוזר ונשנה ובלתי נשלט, כמו רחיצת הידיים, או ספירה בלחש.
• מטרתה של ההתנהגות הכפייתית היא למנוע, או להפחית את המצוקה הנובעת מאובססיות לא מציאותיות.

הסיבוכים שעלולים להיגרם כתוצאה מ-OCD, או להיות קשורים בה כוללים:

• מחשבות אובדניות והתנהגות בהתאם.
• התמכרות לאלכוהול, או לחומרים אחרים.
• הפרעה אחרת הקשורה בחרדה.
• דיכאון
• הפרעות אכילה.
• דלקת עור אלרגית עקב מגע, כתוצאה מרחיצת ידיים בתדירות גבוהה.
• חוסר יכולת לעבוד או ללמוד.
• מערכות יחסים בעיתיות.

הטיפול ב-OCD הוא מסובך ולא תמיד יעיל. לעתים יש צורך בטיפול תרופתי ל-OCD במשך כל החיים. יחד עם זאת, הטיפול של הפרעה טורדנית כפייתית עשוי לסייע בהתמודדות עם התסמינים ולמנוע את השתלטותם על החיים.

שני סוגי הטיפול העיקריים בהפרעה אובססיבית כפייתית הם:

• טיפול פסיכולוגי
• טיפול תרופתי

הטיפול הנכון ביותר לכל מטופל תלוי במצבו האישי של המטופל ובהעדפותיו. לעתים קרובות שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי הוא יעיל מאד.

טיפול פסיכולוגי ל-OCD

שיטת טיפול המכונה טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוכחה כשיטת הטיפול היעילה ביותר בהפרעה אובססיבית כפייתית, בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.

טיפול תרופתי ל-OCD

תרופות פסיכיאטריות מסוימות עשויות לסייע בהשתלטות על האובססיות וההתנהגות הכפייתית המאפיינות את ההפרעה. ברב המקרים מתחילים בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות להועיל בטיפול בהפרעה אובססיבית כפייתית, משום שהן עשויות לסייע בהעלאת רמת הסרוטונין, שיתכן והיא נמוכה אצל אנשים הלוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית.

תרופות נוגדות דיכאון שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול בהפרעה אובססיבית כפייתית כוללות:

• קלומיפראמין (אנפראניל).
• פלובוקסאמין
•  פלואוקסטין (פרוזק)
• פרוקסטין (פקסיל)
• סרטראלין (זולופט)

תופעות לוואי וסיכונים הכרוכים בשימוש בתרופות

לכל התרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי וסיכונים בריאותיים. יש לשוחח עם פסיכיאטר על כל תופעות הלוואי ועל כל המעקבים שיש לבצע בתקופה בה משתמשים בתרופות פסיכיאטריות, במיוחד בתרופות אנטי פסיכוטיות. חלק מהתרופות עלולות לגרום לתגובות מסוכנות, כאשר נוטלים אותן במקביל לתרופות אחרות, מזונות מסוימים או חומרים אחרים. יש ליידע את הרופא לגבי כל התרופות והתכשירים שאינם דורשים מרשם בהם נעשה שימוש, כולל ויטמינים, מינרלים וצמחי מרפא.

שיטות טיפול אחרות

לעתים תרופות וטיפול פסיכולוגי אינם יעילים די הצורך לטיפול בתסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית. 

במקרים נדירים קיימות שיטות טיפול אחרות, ביניהן:

• אשפוז במחלקה פסיכיאטרית.
• טיפול בנזעי חשמל (ECT)
• גירוי מגנטי פנים גולגלתי
• גירוי מוחי עמוק

שיטות אלו לא נבדקו באופן יסודי כטיפולים בהפרעה טורדנית כפייתית, לכן יש לוודא שמבינים את כל היתרונות והחסרונות שלהן ואת הסיכונים הכרוכים בהן.