ביפרידן היא תרופה אנטיכולינרגית המיועדת לטיפול במחלת פארקינסון, ולטיפול בתסמינים פארקינסוניים (נקראים גם "תסמינים חוץ-פיראמידאליים") הנובעים משימוש בתרופות מסויימות, בעיקר תרופות נוגדות פסיכוזה ממשפחת הפנותיאזינים.
הפעילות האנטיכולינרגית מביאה להקלה על קישיון השרירים, מפחיתה הזעה וריור, משפרת את ההליכה ומפחיתה את הרעד האופיניים לתיסמונת זו.
כמו כל התרופות האנטיכולינרגיות, ביפרידן עלולה לגרום למיגוון של תופעות לוואי. יש לשקול את חשיבותן של תופעות אלה לעומת התועלת שבתרופה.
צילום: shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות.
תדירות וזמן נטילה
2-4 פעמים ביום.
טווח המינון
פארקינסוניזם: מינון התחלתי: 1 מ"ג (חצי טבליה) פעמיים ביום. לעלות בהדרגה עד ל 2 מ"ג (טבליה אחת) 3 עד 4 פעמים ביום. טיפול בתסמינים פארקינסוניים ("חוץ-פיראמידאליים"): 2 מ"ג (טבליה אחת), 3 עד 4 פעמים ביום.
תחילת ההשפעה
שעה עד שעה וחצי.
משך ההשפעה
שעה עד שעה וחצי.
מנה שנשכחה
יש ליטול את המנה הבאה כרגיל, בזמנה המיועד. אין לקחת מנה כפולה.
הפסקת התרופה
אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, התסמינים עלולים לחזור.
מינון עודף
יש לפנות מייד לחדר מיון, ולנקוט באמצעי חירום במקרה של דפיקות לב, עוויתות, חום, התייבשות, או איבוד הכרה. סימנים נוספים למינון יתר: הרחבת אישונים, יובש בריריות, הסמקה, עלייה בקצב הלב, ירידה בתנועתיות המעיים, בעיות במערכת השתן, עוררות, בלבול, ערפול הכרה, הזיות. במקרים חמורים עלול להיגרם דיכוי נשימתי ולבבי.
אזהרות
תזונה
יש ליטול עם האוכל.
אלכוהול
יש להימנע משתיית אלכוהול בזמן נטילת תרופה זו.
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה לגרום לפגיעה בערנות, תחושת ישנוניות.
הריון
אין מידע לגבי בטיחות השימוש בתרופה בנשים הרות. יש לשקול את ייתרונות התרופה לעומת הסיכון האפשרי לעובר.
להחלטת רופא. יש להתיעץ עם הרופא בהריון ובעת תכנונו.
הנקה
התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. יש להיוועץ ברופא.
תינוקות וילדים
בטיחות השימוש בתינוקות ובילדים לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא הילדים. הניסיון בשימוש הוא מוגבל.
קשישים
ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון. זוהי קבוצה רגישה יותר, וייתכן וידרש מעקב צמוד יותר בעת השימוש בתרופה. יש להשתמש בזהירות.
דווח לרופא במקרה של
ברקית (glaucoma)
אי ספיקת לב, דפיקות לב מהירות
ירידה בתפקוד המח
חסימת מעי
כיב קיבה
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
אפילפסיה, פרכוסים
מחלת המעי הגס
בעיות של בלוטת התריס
סיכון ממנת יתר
גבוה
סיכון מפיתוח תלות
נמוך
תופעות לוואי
רוב תופעות הלוואי של תרופה זו נובעות מפעולתה האנטיכולינרגית, וכוללות: יובש בפה, יובש בעור, יובש באף, עיניים יבשות, קושי בהשתנה ועצירות. לעיתים ניתן להפחית מחומרתן של תופעות אלה על ידי הפחתת המינון.
תופעות לוואי עלולות להתרחש במיוחד בתחילת הטיפול ובעליית מינון מהירה מדי. במטופלים עם הפרעות במוח, עוררות נראית לעיתים קרובות. במקרים כאלה יתכן ויהיה צורך להוריד את המינון.
הפסקת התרופה ופניה לטיפול רפואי נדרשת במקרים של: רגישות יתר- היכולה לכלול קשיי נשימה, התנפחות השפתיים או הפנים, פריחה, גרד. עלייה בנטייה לפרכוסים, הפרעות תנועה לא רצוניות, ליקויי קואורדינציה והפרעות בדיבור. עליה בלחץ תוך עיני. האטת קצב הלב. קושי בריקון שלפוחית השתן במיוחד במטופלים עם הגדלת בלוטת ערמונית.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא בנטילת תרופות אחרות, כולל תרופות ללא מרשם וכן תוספי תזונה. ביחוד עבור:
כל תרופה אחרת לטיפול בהפרעות תנועה, כמו לבודופה.
כל תרופה אחרת לטיפול במחלת פרקינסון.
כל טיפול להפרעות עצביות.
כל תרופה לטיפול בהתכווצויות שרירים כולל לטיפול בבעיות עיכול וכאבי בטן, או תרופות לטיפול בבחילות והקאות, כמו מטוכלופראמיד.
קינידין- המשמש לעיתים לטיפול בהפרעות בקצב הלב.
תרופות נגד שיעול והצטננות.
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית כמו תרופות להרגעה, לשינה, נוגדות דיכאון, תרופות אנטי- פסיכוטיות.
תרופות בעלות השפעה אנטיכולינרגית כגון: בופרופיון, קלוזאפין, אולאנזאפין, מאפרוטילין, דיזופיראמיד, נוגדי דיכאון טריציקליים, תרופות נוגדות פסיכוזה ממשפחת הפנותיאזינים - השפעה מוגברת על תופעות הלוואי. יש צורך בהתאמת המינונים.
אנטיהיטאמינים: ביפרידן עלול להגביר השפעותיהן של תרופות אלה.
השפעת שימוש ממושך
לא ידוע על בעיות מיוחדות באנשים הנוטלים תרופה זו לתקופה ממושכת.
יש לבדוק את ערכי הלחץ התוך עיני בקביעות על ידי מומחה בתחום. מטופלים מסוימים- יידרשו למעקב צמוד יותר בעת השימוש בתרופה.
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות
המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
שאלה: מדוע הזרקה ורידית של אטרופין במינונים קטנים גורמת לירידה בקצב הלב?
תשובה: אטרופין הוא חסם של קולטני אצטיל-כולין מוסקריניים. הזרקתו במינון נמוך גורמת לחסימה חלקית של הקולטנים הכולינרגיים, ולהגברה רפלקסיבית של הטונוס הוגאלי ללב. כתוצאה מכך חלה ירידה בקצב האוטומטי של ה- SA node והדופק מואט. בריכוזים גבוהים נחסמים הקולטנים הכולינרגיים באופן מלא, התגובה לעליה בטונוס הווגאלי אובדת, ונגרמת עליה בדופק. ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
תשובה: ברצוני לקבל מידע על היחידה הבינלאומית INR ? INR או ה International Normalized Ratio היא יחידה מוסכמת המודדת למעשה את זמן הפרותרומבין (ה PT), אך יתרונה בכך שהיא מנטרלת את השוני בתוצאה ממעבדה למעבדה בזמני ה PT ולכן נותנת תוצאת PT מדויקת יותר. ניטור זמן PT או INR חשוב בחולים המקבלים קומדין, תרופה המעכבת את התקרשות הדם. ה INR מבטא יחס בין זמן הקרישה בחולה לבין זמן הקרישה הנורמלי שהוא 1. כך למשל בחולה הנוטל קומדין ה INR הוא פי 2-3 ויותר מהנורמה. [24/10/2002]
כאב אקוטי מופיע באופן פתאומי ועלול להיות חמור. לדוגמא, חשבו כיצד גבכם כואב לאחר שהתכופפתם להרים חבילה כבדה או ילד. אולם ביותר מ-80% מן המקרים, כאב אקוטי חולף כעבור כשבועיים. הוא ממצה את עצמו ונעלם עם פתרון הבעיה. אם הכאב שחשתם כתוצאה משריר מתוח ארך רק מספר ימים או שבועות, הוא נחשב אקוטי.
כאב כרוני הוא כאב שנמשך הרבה יותר זמן מכפי שאדם היה מצפה לאור הבעיה או הפציעה המקוריות. כאשר כאב הופך לכרוני, גופנו מגיב במספר דרכים. כאב כרוני עשוי להיות מקושר לחריגות בהורמונים של המוח, רמת אנרגיה נמוכה, שיבושים במצב הרוח, כאבי שרירים, ותפקוד נפשי וגופני פגומים. בזמן ששינויים נוירו-כימיים במוחכם מגבירים את רגישותכם לכאב, אתם מתחילים לחוש כאב בחלקי גוף אחרים, שבהם אינכם סובלים בדרך כלל מכאב.
שאלה: אובחנתי כבעל שלפוחית רפה או נוירוגנית (נפח כיס השתן יכול להגיע עד 1600 מ"ל). התופעה קיימת אצלי כבר כ-20 שנה, ועד כה נשללו בעיות שונות בבדיקות שביצעתי: MRI של הצוואר, גב עליון וגב תחתון, EMG
תשובה: אובחנתי כבעל שלפוחית רפה או נוירוגנית (נפח כיס השתן יכול להגיע עד 1600 מ"ל). התופעה קיימת אצלי כבר כ-20 שנה, ועד כה נשללו בעיות שונות בבדיקות שביצעתי: MRI של הצוואר, גב עליון וגב תחתון, EMG, NCT, SEP. חיפשתי בגוגל מה שכיחות התופעה באוכלוסייה ולא מצאתי דבר. האם יש נתונים בספרות לגבי השכיחות הכללית, וכן מה ההתפלגות מתוך כלל המקרים על רקע בעיות גופניות שונות? שלפוחית רפה, כלומר דליפה לא רצונית של שתן, נפוצה יותר עם ההתבגרות, אבל אינה נחשבת לנורמלית בשום גיל. סיבות שיכולות להוביל לדליפת שתן: השלפוחית מתכווצת ללא התראה מוקדמת, ושתן דולף בצורה פתאומית. זה נקרא urge incontinence וזו הסיבה הנפוצה ביותר. הסוגר לא נסגר כמו שצריך או לא עומד בלחץ במצבים מסוימים, כמו שיעול, ואז השתן דולף. מצב זה נקרא stress incontinence והוא נפוץ בנשים, בעיקר אחרי לידות מרובות. השלפוחית חלשה מכדי להתרוקן לחלוטין, והדבר גורם לדליפה כאשר השלפוחית מלאה מדי. מצב זה נקרא overflow incontinence ואינו נפוץ. חסימה של צינורית השתן מונעת מהשתן להתרוקן לחלוטין. זה יכול להוביל לשארית גדולה מדי של שתן בשלפוחית. מצב זה נפוץ בגברים עם בלוטת ערמונית (פרוסטטה) מוגדלת. שכיחות של שלפוחית רפה עולה עם הגיל ושכיחה יותר בקרב נשים. היא מופיעה ב-10% עד 30% מהנשים וב–%1.5 עד 5% מהגברים עד גיל 64. מגיל 65 והלאה היא קיימת ב-15% עד 30% מהאוכלוסייה, ובאנשים מעל גיל 65 הגרים בבתים סיעודיים, 50% סובלים מן הבעיה. שלפוחות רפה קשורה גם לעודף משקל (בנשים), לבעיות לב, לבעיות של הריאות, לעישון, לשיעול כרוני, לדיכאון, להריון ולבעיות בניידות. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד [27/06/2007]
דקינט Dekinet
