הורמון HCG

תשובה: התכווצות שרירים ברגליים בזמן השינה היא תלונה שכיחה. ברוב המקרים הסיבה להתכווצות השרירים אינה ידועה (כלומר, מדובר בבעיה אידיופתית), והיא אינה מדאיגה וחסרת חשיבות קלינית. סיבות נוספות הן הפרעות מבניות - כמו פלטפוס או חוסר יציבות של המפרקים, ישיבה ממושכת, תנוחה לא נכונה של הרגלים בזמן מנוחה, או הליכה מרובה על רצפת בטון. סיבה נוספת להתכווצויות ברגלים היא ירידה בכמות הנוזלים בגוף והפרעה במאזן המלחים - בגלל שימוש במשתנים או הזעה מוגברת. הפרעות נוירולוגיות, כמו מחלת פרקינסון, הפרעות בשרירים ובעצבים - עשויות גם הן לגרום לתופעה. קיימות תרופות שבמקרים נדירים יגרמו להתכווצויות שרירים בלילה, ביניהן מרחיבי סמפונות בשאיפה (כמו, למשל, ונטולין) או תרופות מקבוצת ה- ARB'S - החוסמות קולטנים לאנגיוטנסין 2. סיבות נדירות נוספות הן סוכרת, היפוגליקמיה (ירידה ברמת הסוכר בדם), אנמיה ותרופות כמותרפיות מסויימות. אני מציעה לך לפנות אל רופא המשפחה שלך, ולתאר לו את הבעיה. סביר שלא מדובר בבעיה רפואית, אך אם הוא יתרשם בצורך בהמשך בירור - הוא ישלח אותך לבצע מספר בדיקות מעבדה, ביניהן תפקודי כליות ואלקטרוליטים (כולל סידן ומגנזיום) ותפקודי בלוטת התריס.

תשובה: לכאבים בחזה קיימות סיבות רבות. אומנם לנשים בגיל 39 סיכון נמוך יחסית לתעוקת לב, בגלל הההשפעה המגינה של ההורמונים הנשיים, אבל כדאי יהיה לפנות לרופא המשפחה על מנת שיברר את המצב לאשורו. יש לברר האם הכאבים מופיעים בעת מאמץ או במנוחה, האם הם מלווים בקוצר נשימה, הזעה או בחילה, כיצד הם חולפים, האם מדובר באשה בריאה, ואם לא - מהן מחלות הרקע, ואילו תרופות היא נוטלת. כמו כן, צריך להעריך את גורמי הסיכון: סיפור משפחתי של מחלת לב איסכמית, עישון, סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם.

תשובה: אם בבדיקות הדם זהו הערך היחיד שאינו תקין, כלומר שאר תפקודי הכבד תקינים, ייתכן שאת סובלת מתסמונת ע"ש ג'ילברט (Gilberts Syndrome) . תסמונת זו מאופיינת ברמה מעט גבוהה של בילירובין בלתי ישיר, בד"כ מתחת ל- 3mg/dL . התסמונת הזו היא תסמונת גנטית תורשתית מאד שכיחה. הדיווחים כיום מדברים על מעל 8% מכלל האוכלוסיה בעלי התסמונת, והיא שכיחה יותר בגברים. בתסמונת זו קיימת מוטציה באנזים המבצע צימוד (קוניוגציה) לבילירובין, והופך אותו מבלתי ישיר לישיר. בשל הפגם בתפקוד האנזים, רמת הבילירובין הבלתי ישיר עולה. מסתבר שישנם גורמים המחמירים את הפגם באנזים ובכך מובילים לעודף הבילירובין הבלתי ישיר. מצבים אלו כוללים צום, לחץ נפשי, שתיית אלכוהול, מחלה חום ועוד. התסמונת שפירה לחלוטין, ללא כל משמעות קלינית במבוגר ואין צורך בטיפול מיוחד. ולשאלתך, 1. אם את אכן סובלת מג'ילברט, יכול מאד להיות שבעבר רמות הבילירובין שלך היו תקינות ובבדיקה האחרונה היית בלחץ נפשי / מחלת חום / דיאטה, אשר הובילו לעליית הבילירובין. 2. חיסונים להפטיטיס A או B אינם מובילים לעליית הבילירובין בד"כ. זיהומים בווירוסים הנ"ל אכן מובילים לצהבת ועליית הבילירובין בשל פגיעה כבדית, אולם אז עולה רמת הבילירובין הישיר. 3. רמת בילירובין גבוהה בשל מחלת ג'ילברט אינה מונעת טיפול ברואקוטן, אך כמובן עדין יש צורך במעקב תפקודי כבד כמו לכל מטופל אחר. קיימים דיווחים שנויים במחלוקת בספרות אודות תרופות שעלולות להחמיר את התפקוד הכבדי בחולי ג'ילברט, רואקוטן אינו אחד מהם. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: חיסון אחד מתוך השלושה בוודאי לא מספק הגנה מלאה, אולם בהחלט יש טעם להשלים את כל סדרת החיסונים. לא ברור באיזה זן נדבק חברך, ויש סיכוי שהוא נדבק באחד הזנים שאינם גורמי סרטן צוואר הרחם. קונדום עשוי להפחית במידה מסוימת את סכנת ההידבקות אבל אינו מספק הגנה שלמה. לא ניתן לדעת בדיוק מתי בן זוגך אינו נושא יותר את הנגיף. לגבי השאלה השנייה - מומלץ לפנות לגינקולוג(ית) לבירור הסיבה לבעיה, שלפיה יוצא לך פתרון. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני