תלסמיה היא מחלת דם תורשתית אשר גורמת לאנמיה. מקורה של המחלה הוא פגם בייצור מולקולת ההמוגלובין, החלבון העיקרי בכדוריות הדם האדומות, אשר נושא את החמצן מהריאות לרקמות הגוף.
המחלה נגרמת כתוצאה מהורשת גנים פגומים משני ההורים, שהם נשאים למחלה. המחלה נפוצה בארץ המחלה בעיקר בקרב יהודים יוצאי כורדיסטן, עיראק, תימן וצפון אפריקה, ובקרב ערבים ודרוזים.
במקרים בהם יש תלסמיה קלה, ייתכן ולא יהיה צורך בטיפול, אך צורות חמורות יותר של המחלה עלולות לגרום לחולה להזדקק לעירוי דם במשך כל החיים.
תלסמיה תסמינים
הביטויים הקליניים של תסמונות תלסמיה מגוונים ותלויים בחומרת המחלה: במקרים של נשאות, לרוב לא יתפתחו תסמינים כלל. מנגד, אם קיימים פגמים במספר גנים, הסימפטומים כוללים אנמיה קשה, ייצור תאי דם אדומים מחוץ למח העצם, בעיות גדילה והתפתחות השלד ועומס יתר של ברזל אשר עלול להוביל, בהיעדר טיפול אגרסיבי, לתוחלת חיים נמוכה משמעותית.
בחלק מהמקרים התסמינים יופיעו מיד לאחר הלידה, בעוד שבאחרים הם יתפתחו בשנתיים הראשונות לחיים.
סיבות וגורמי סיכון
תלסמיה נגרמת על ידי מוטציות ב- DNA של תאים היוצרים המוגלובין - החלבון בתאי הדם האדומים הנושא חמצן ומסיע אותו לכל התאים בגוף. המוטציות הקשורות לתלסמיה מועברות מהורים לילדים. במידה ושני ההורים נושאים את המוטציה הסיכון שהילד יחלה במחלה הוא 25%. במידה ורק אחד מההורים נושא את המוטציה, לא קיים חשש שהילד יחלה במחלה אך קיים סיכון גדול יותר (50%) שישא את הגן ובעתיד עלול יהיה להעביר אותו לילדיו.
מולקולות המוגלובין עשויות משרשראות הנקראות שרשרות אלפא ושרשראות בטא שיכולות להיות מושפעות ממוטציות. בתלסמיה מופחת ייצור שרשרות האלפא או הבטא, וכתוצאה מכך האדם יהיה חולה באחד משני סוגים של המחלה: אלפא תלסמיה או בטא-תלסמיה.
באלפא-תלסמיה, חומרת התלסמיה תלויה במספר המוטציות אותן האדם ירש מהוריו. ככל שהמוטציות רבות יותר, כך מחלת התלסמיה תתבטא בצורה חמורה יותר. בבטא-תלסמיה, חומרת התלסמיה תלויה באיזה חלק ממולקולת ההמוגלובין נפגע.
היסטוריה משפחתית של תלסמיה מהווה גורם סיכון למחלה היות והיא מעוברת ע״י גנים. כמו כן, תלסמיה מופיעה לרוב באמריקאים אפריקאים ובאנשים ממוצא ים תיכוני ודרום-מזרח אסיה.
אבחון ובדיקות
חשד לתלסמיה ניתן לאישוש באמצעות ביצוע של בדיקות דם.
בדיקות הדם יציגו את מספר הכדוריות האדומות, כמו גם את כמות הכדוריות החריגות בגודלן, בצורתן או בצבען.
בנוסף, ניתן להשתמש בבדיקות דם לניתוח DNA, המסייעות באיתור מוטציות בגנים לשרשראות אלפא או בטא גלובין.
מעבר לבדיקות הדם המשמשות לאבחון המחלה, ניתן גם לבצע בדיקות שונות במהלך ההריון כדי לברר האם העובר לוקה בתלסמיה, ואף לקבוע מהי מידת החומרה של המחלה. בדיקות המשמשות לאבחון תלסמיה בעובר כוללות:
• בדיקת סיסי שליה - בדיקה המתבצעת לרוב בשבוע ה-11 להריון. בדיקה זו כוללת הסרה של פיסה זעירה מהשליה לשם הערכה גנטית.
• בדיקת מי שפיר - בדיקה זו נערכת בדרך כלל בשבוע ה -16 להריון והיא כוללת בחינת דגימה של נוזל מי השפיר.
סיבוכים אפשריים
סיבוכים אפשריים של תלסמיה בינונית עד קשה כוללים:
• עומס ברזל -אגירת כמות ברזל גדולה מן התקין, כתוצאה מהמחלה עצמה או בשל עירויי הדם התכופים. עודף ברזל עלול לגרום לנזק ללב, לכבד ולמערכת האנדוקרינית.
• זיהומים - חולי תלסמיה מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות של זיהומים. חולים אשר עברו ניתוח להסרת הטחול מצויים בסיכון גבוה במיוחד.
במקרים של תלסמיה קשה, הסיבוכים הבאים יכולים להופיע:
• עיוותים בעצמות - תלסמיה עלולה לגרום למח העצם להתרחב, וכתוצאה מכך גם להוביל להתרחבות של העצמות ולמבנה לא תקין שלהן, במיוחד באזור הפנים והגולגולת. התרחבות מח העצם מובילה להיחלשות העצמות וכתוצאה מכך לסיכון מוגבר לשברים.
• טחול מוגדל - הטחול מסייע לגוף להילחם בזיהומים ולסנן חומרים לא רצויים, כמו תאי דם ישנים או פגומים. מחלת התלסמיה מלווה לרוב בהרס של מספר רב של תאים אדומים, דבר אשר מוביל לפעילות מוגברת של הטחול ולעיתים אף להגדלתו.
• צמיחה איטית - אנמיה, המהווה כאמור את אחד מביטויי המחלה, יכולה להאט את צמיחתו של הילד ולעכב את גיל ההתבגרות.
• בעיות לב - במקרים של תלסמיה קשה עלולים להתפתח אי-ספיקת לב וקצב לב לא תקין.
טיפולים ותרופות
לרוב, צורות קלות של תלסמיה אינן זקוקות לטיפול.
עבור תלסמיה בינונית עד קשה קיימים מספר טיפולים, בהם :
• עירויי דם תכופים.
• טיפול בחומרים קושרי ברזל - לשם הסרת עודפי ברזל מהדם.
• השתלת תאי גזע - נקראת גם השתלת מח עצם. הליך זה כולל קבלת עירויים המכילים תאי גזע מתורם תואם, לרוב אח או אחות. השתלת תאי גזע יכולה לסייע לילדים הסובלים מתלסמיה קשה ואף לבטל במקרים מסוימים את הצורך בעירויי דם ותרופות שנועדו כדי לשלוט על עומס הברזל.
מניעה
ברוב המקרים לא ניתן למנוע תלסמיה. עם זאת, לאדם החולה בתלסמיה או נושא גן לתלסמיה, מומלץ לשקול לשוחח עם יועץ גנטי טרם הבאת ילדים לעולם.
יכולת האבחנה של המוטציות הגנטיות בשלבים הראשונים להתפתחות העובר, בשילוב עם טכניקות להפריה חוץ גופית, יכולות לסייע להורים הסובלים ממחלת התלסמיה או לנשאי גן המוגלובין לקוי, להוליד תינוקות בריאים. ההליך כולל שאיבה של ביציות בוגרות והפרייתן בעזרת זרע בכלי במעבדה. העוברים נבדקים על פי הגנים הפגומים, ורק אלה ללא מומים גנטיים מושתלים ברחם.
"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"
שאלה: מהי כמות ההמוגלובין שצריכה להיות בדם? מהי תלסמיה? ומהן תרופות שאני אמור לקחת?
תשובה: ערך המוגלובין אצל זכר מבוגר צריך להיות בין 13.5 לבין 17.5 גרם לדציליטר. תלסמיה היא מחלה גנטית המתבטאת בייצור לא תקין של ההמוגלובין. חומרת המחלה משתנה בהתאם לתורשה. קיימים מספר סוגי תלסמיה. תוכל לקרוא עוד בתשובה הבאה: http://www.infomed.co.il/questions/q_092007_4.asp
שאלה: בני בן שנה ושלושה חודשים, ובכל פעם שהרופאה מסתכלת בבדיקותיו היא שואלת אותי האם יש תלסמיה במשפחה. עד כמה שאני יודעת וכמעט בטוחה, לא לי ולא לצד בעלי יש את המחלה. באיזה גיל ממולץ לבצע בדיקות לקבלת תשובות מדוייקות ? האם אני אשמה כי לא אכלתי נכון בהר
תשובה: תלסמיה היא מחלה בה יש פגיעה בהמוגלובין, שהוא המרכיב המרכזי של תאי הדם האדומים. ההמוגלובין מכיל ברזל, והוא משמש להעברת חמצן מהריאות לתאי הגוף ולסילוק פחמן דו-חמצני מהתאים. ישנן כמה צורות של המחלה: צורתה הקלה ביותר, אשר סביר להניח שבה חשדה הרופאה של בנכם, נקראת תלסמיה בטא מינור. במחלה זו אורך חיי התאים האדומים קצר, ולכן קצב הייצור שלהם במוח העצם מוגבר. עקב כך החולה סובל מאנמיה קלה שביטוייה הם אך ורק בבדיקות דם, ללא שום תסמינים. במידה ואכן יש לילד תלסמיה, הרי זה סימן שהוא ירש את הגן מאחד הצדדים, ואחד מההורים הוא נשא של המחלה. המחלה אינה מצריכה טיפול בצורתה הקלה, למעט ייעוץ גנטי לפני כניסה להריון בעתיד. היא מאובחנת ע"י בדיקת דם למשטח דם ולבדיקה של חלבוני דם (הקרויה אלקטרופורזה של המוגלובין). מומלץ פניה להמטולוג ילדים להמשך בירור. לגבי שאלותיך האחרות - אין קשר למה שאכלת בהריון, וניתן לבצע את הבדיקה גם בגילו הנוכחי של בנך. לקריאה נוספת: http://doczz.netfirms.com/thals.htm
שאלה: אני אם לשני ילדים, אני בת 34, בשבוע ה-16 של הריון. אחרי שעשיתי בדיקות דם התגלה שיש לי תלסמיה, למרות שאף פעם זה לא הופיע בשתי הפעמים הקודמות שהייתי בהריון, והלידה היתה בניתוח קיסרי. האם זה הגיוני, או שצריך לחזור על הבדיקה?
תשובה: תלסמיה היא קבוצה של מחלות תורשתיות גנטיות, שמתאפיינת בבעיה בייצור המוגלובין, המרכיב העיקרי בתאי הדם האדומים, שתפקידו לשאת את החמצן בגוף. כתוצאה מהבעיה בייצור המוגלובין, חולי תלסמיה סובלים מאנמיה בדרגות שונות. ישנם כמה סוגים של תלסמיה. חולים שקיבלו משני הוריהם את הגן למחלה סובלים מאנמיה קשה, בעוד חולים אשר ירשו מהוריהם רק גן אחד פגום יכולים לסבול מאנמיה קלה מאוד בלא תסמינים כלל. בהחלט אפשרי שאת סובלת מתלסמיה קלה, שלא אובחנה עד היום. הבדיקות לתלסמיה הן בדרך כלל מדויקות, ואין כל סיבה לחשוב שהתוצאה אינה נכונה. כנראה שאת חולה בתלסמיה מסוג קל ביותר, שאין לו השפעה על בריאותך. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
שאלה: האם זה הגיוני שגילו אצלי תלסמיה רק בגיל מאוחר למרות שאני מבצעת בדיקות דם רבות והמחלה היא מחלה תורשתית, ואם כן, מהן התופעות של המחלה ומהן דרכי הטיפול ? (אני סובלת מאנמיה של חוסר ברזל ותת פעילות בבלוטת התריס).
תשובה: סביר להניח שגילו אצלך את הצורה הקלה של תלסמיה - תלסמיה מינור. זהו מצב בו עותק אחד של הגן להמוגלובין פגום. אין לכך חשיבות קלינית, למעט ערך מעט נמוך של המוגלובין, ואין צורך בטיפול. המשמעות החשובה יותר היא שבהיותך נושאת את הגן למחלה, את עשויה להעביר את המחלה בצורה קשה יותר לצאצאיך, אם גם בן הזוג נשא של המחלה (ואז יש סיכוי של 1 ל .4) המחלה המלאה מתבטאת בעותקי המוגלובין פגומים הגורמים לאנמיה קשה בילדים חולים, עם צורך בעירויי דם רבים ומתן ברזל וסיבוכים רבים שמתלווים לזה. לכן חשוב לגשת לייעוץ גנטי במקרה של תלסמיה במשפחה, כדי לנסות למנוע לידת ילד חולה במחלה. לכתבה בעברית בנושא- http://rambam.doctors.co.il/article/?id=ca18e355647b294388237b899b6e6180