המומחים של Infomed מסבירים:
השכיחות של תופעת האי-נקיטות לצואה אינה ידועה וקשה להערכה. ההערכה היא שהאי-נקיטות לצואה שכיחה הרבה יותר מכפי שניתן להעריך. חלק ניכר מהחולים נוטה שלא לדבר על כך עקב אי-הנעימות הכרוכה בפרוט התסמינים הקשורים לתופעה זו.
הפיזיולוגיה של נקיטות הצואה: מנגנון סוגר פי הטבעת כולל שלושה יסודות: יכולת אחסון, מנגנון תחושה ומנגנון הסוגרים. פגיעה בכל אחד משלושה מנגנונים אלו יכול לגרום לאי-נקיטות לצואה.
פרופ' זאב דרזניק
סיבות וגורמי סיכון
סיבות ראשוניות:
1. ירידה ביכולת האחסון. לדוגמה, בעקבות ניתוחים של כריתת החלחולת, מומים מלידה, מחלות דלקתיות של החלחולת, או לאחר קרינה לאגן.
2. פגיעה במנגנון שריר סוגר פי הטבעת. בעקבות טראומה ישירה לאזור, ניתוחים (בעיקר ניתוחי פיסטולה, חיתוך שריר הסוגר, או קריעתו במהלך הלידה).
3. פגיעה במנגנון התחושתי (עצבי) של סוגר פי הטבעת. מחלות מלידה, פגיעות בעמוד השדרה עם חיתוך החלק התחתון של הגוף ומחלות נירולוגיות שונות הפוגעות בעצבוב המוטורי (להפעלת השרירים), או הסנסורי (תחושתי).
4. מישלב של פגיעות. סיבות בלתי ידועות (Idiopathic) - קבוצה זו כוללת מספר ניכר של חולים (בעיקר חולות) וייתכן ונזקים שנגרמו לרצפת האגן במהלך הלידות גרמו להיחלשות מנגנון סוגר פי הטבעת.
סיבות מישניות:
קבוצה זו כוללת חולים עם צניחת הרירית, טחורים או החלחולת, חולים הלוקים בשלשולים מרובים, או בעקבות נטילת תרופות (בעיקר לבעיות נפשיות).
אבחון ובדיקות
ניתן לסווג את חומרת הבעיה לשלושה סוגים: אי-נקיטה לגזים, לצואה שלשולית ומוצקה.
אנמנזה חשובה ביותר כדי להעריך את חומרת הבעיה וייתכן אף לכוון לסיבתה. הבדיקה הגופנית החייבת לכלול גם בדיקה של החלחולת (רקטום) היא סובייקטיבית ובלתי מדויקת. על כן חובה להשלים את הבירור בבדיקות נוספות של רצפת האגן.
הבדיקות כוללות:
מנומטריה - מדידת לחצים של החלחולת וסוגר פי הטבעת במנוחה ובזמן כיווץ.
EMG - בדיקת ההולכה העצבית (של עצב הנקרא - Pudendal) לשרירי סוגר פי הטבעת.
בדיקת על-שמע דרך הרקטום (Trans-rectal ultrasound) - בדיקה זו מאפשרת איתור פגמים, כגון צלקות או קרעים בשרירי הסוגר.
בדיקת יכולת האחסון של החלחולת - אי-יכולת להחזיק בלון בחלחולת המנופח כ-50 סמ"ק מעיד על ירידה ביכולת האחסון.
בדיקה פשוטה ביותר שכל חולה יכול לבצע בעצמו היא החדרה של חוקן (Fleet enema) בכמות של 100 סמ"ק. אם החולה מסוגל להחזיק תוכן בכמות זו, למשך 15-10 דקות סימן שקיימת נקיטות סבירה של מנגנון סוגר פי הטבעת.
טיפולים ותרופות
במקרים של אי-נקיטות מישנית לצואה חובה לטפל קודם כל בבעיה הבסיסית ולרוב משפרים גם את תופעות האי-נקיטות לצואה.
טיפולים שמרניים כוללים מספר שיטות:
1. להגדיל את כמות הסיבים בדיאטה היומיומית.
2. טיפול בתרופות, משלשלים, פתילות וחוקנים.
3. פיזיותרפיה של רצפת האגן. מטרת טיפולים אלו לחזק את המנגנון של שרירי רצפת האגן המהווים חלק חשוב בשמירה של מנגנון סוגר פי הטבעת.
4. משוב חוזר (Biofeedback). שיטה זו מתבצעת באמצעות החדרת צינורית לפי הטבעת ובה נמדדים לחצים במנוחה ובכיווץ. נתונים אלו מתקבלים על גבי מסך ו/או באמצעות צלילים בעוצמה שונה. החולה רואה את עצמת הלחצים ובאמצעות תפעול השרירים יכול לשפר את עוצמתם תוך כדי הסתכלות במסך.
טיפול בניתוח:
הטיפול בניתוח בחולים עם אי-נקיטות לצואה מסווג לשלושה:
1. תיקון ישיר של מנגנון שרירי סוגר פי הטבעת, נקרא גם Sphincteroplasty. הוא מיועד אך ורק לביצוע בחולים שבהם נגרם נזק ישיר, בדרך כלל יטרוגני, לשרירי הסוגר כמו במהלך לידה, או בעקבות ניתוחים של פי הטבעת. ניתוח זה אם מבוצע בהוריות הנכונות מביא לשיפור בתופעות האי-נקיטה בכ-75%-70% מהחולים.
2. ניתוחים להיצרות מלאכותית של פי הטבעת, או על ידי העברת חוט מתכתי או קירוב השרירים מאחור. ניתוחים אלה נכשלים ברוב המקרים ועל כן כמעט ואינם מתבצעים כיום.
3. החלפת מנגנון סוגר פי הטבעת בשריר אחר או שתל מלאכותי. הרס מוחלט של מנגנון סוגר פי הטבעת בעקבות טראומה, או נזק עצבי מחייב החלפתו אם על ידי מתלה שרירי, או סוגר (ספינקטר) מלאכותי (Artificial bowel sphincter).
השתלת הסוגר המלאכותי מתבצעת כיום במספר מועט של מרכזים בעולם. שיטה זו מתאימה לחולים המסוגלים לשיתוף פעולה הדוק ומעקב מסודר. הסיבוך העיקרי הוא בזיהום המחייב לעיתים את הוצאתו.