פנטניל (פנטה)

תזונה

אין ליטול התכשיר האורלי עם מיץ אשכוליות.
מתן תת לשוני- אין לשתות או לאכול בעת נטילת התרופה. ניתן ליטול את התרופה לפני ארוחה או אחריה.

אלכוהול

אין לשתות אלכוהול בזמן הטיפול

נהיגה

מומלץ להימנע מנהיגה. השימוש בתרופה זו עלול לפגום ביכולת הנהיגה, בשל ישנוניות או סחרחורת. יש לבחון את השפעותיה, טרם הנהיגה.

הריון

אין להשתמש, גם בעת תכנון הריון, אלא אם רופא ייעץ אחרת.
הנקה - יש להמתין 5 ימים מהפסקת נטילת התרופה, ועד תחילת הנקה.

הנקה

לא ניתן. אין להיניק לפחות 5 ימים לאחר נטילת מנה אחרונה. (3 ימים ללא הנקה לאחר הסרת מדבקה).

תינוקות וילדים

יש להיוועץ ברופא הילדים. נדרשת השגחה ותשומת לב מיוחדת עם מתן המנה הראשונה, ועם עליית מינון.

קשישים

ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.

ניתוח והרדמה כללית

יש לעדכן רופא מרדים בדבר נטילת תרופה זו.

דווח לרופא במקרה של

• הפרעות נשימה
• קושי נשימה בשינה (דום נשימה)
• מחלות דרכי הנשימה
• הפרעות קצב בלב
• תפקוד כליתי לקוי
• מחלת כבד
• לחץ דם נמוך או נפח דם נמוך
• פרכוסים
• חבלה בגולגולת בזמן האחרון
• כאבי ראש מתמשכים
• לחץ תוך גולגלתי מוגבר, הכרה מעורפלת
• מחלת לב
• התמכרות לאלכוהול
• התמכרות לתרופות
• דיכאון, חרדה, הפרעת אישיות
• אי ספיקת יותרת הכליה, או חוסר בהורמוני מין
• גיל מבוגר (קשיש), רזון קיצוני, תשישות
• מיאסטניה גרביס- חולשת שרירים
• עישון
• בעיות במערכת העיכול (כמו חסימת מעיים, עצירות כרונית)

סיכון ממנת יתר

גבוה

סיכון מפיתוח תלות

גבוה

דווח אם אתה חווה כאב או רגישות מוגברת לכאב, אשר אינו מגיב למינון גבוה יותר של התרופה, כפי שנקבע לך ע"י הרופא.

יש להתייעץ עם הרופא במקרים של הפרעות נשימה הקשורות לשינה, כמו קושי לנשום בזמן השינה, לרמות חמצן נמוכות בדם. סימנים אפשריים לכך יכולים לכלול הפסקות נשימה בזמן השינה, התעוררות במהלך הלילה כתוצאה מקוצר נשימה, קושי בשימור השינה או ישנוניות יתר במהלך היום.

השימוש בפנטניל עלול לגרום לישנוניות בלתי רגילה ולבעיות בנשימה כמו נשימה איטית ושטחית יותר. באופן נדיר מאוד, אלה בעיות העלולות להיות מסכנות חיים ואף לגרום למוות, בייחוד עבור אנשים שלא השתמשו בתרופות משככות כאבים אופיואידיות חזקות בעבר. במקרה כזה יש לפנות מיידית לרופא או לבית חולים, לשמור על המטופל להמשך תזוזה ודיבור- עד כמה שניתן. אם הודבקה מדבקה עורית- יש להסירה.

במקרה התפתחות חום יש לדווח מיידית לרופא, תיתכן התאמת מינון התרופה בהתאם לצורך.

תופעות הלוואי הנפוצות כוללות: בחילה, הקאה, סחרחורת, יובש בפה, שינויים בטעם, כאב ראש, עצירות, חרדה, בלבול, דיכאון ונדודי שינה. תופעות חמורות כוללות: דיכוי נשימתי וירידת לחץ דם קיצונית.

תופעות לואי שכיחות: תגובה אלרגית, איבוד תאבון, קשיי שינה, ראייה, תחושה, שמיעה או הרחה של דברים שאינם קיימים- הזיות. רעד או התכווצויות בשרירים, תחושות לא רגילות בעור, תחושת סחרור, לחץ דם גבוה, קוצר נשימה, שלשולים, כאבי בטן. קשיי עיכול, הזעה מוגברת, גרד , פריחה או אדמומיות בעור. אי יכולת להטיל שתן או לרוקן את השלפוחית באופן מלא- אצירת שתן. תחושת עייפות רבה, חולשה או הרגשה כללית רעה. תחושת קור. נפיחות כפות ידיים/רגליים.

תסמיני אלרגיה כגון קושי נשימתי, סחרחורת, נפיחות של הלשון, השפתיים, או הגרון- מחייבים פנייה מידית לרופא.

- במקרה שילוב התסמינים-בחילה, הקאות, אבדן תיאבון, עייפות, חולשה, סחרחורת ולחץ דם נמוך, תסמינים אלו יחד עלולים להעיד על מצב שעלול להיות מסכן חיים הנקרא אי ספיקת יותרת הכליה, במצב זה בלוטות יותרת הכליה אינן מייצרות מספיק הורמונים.

בנוסף, תופעות לוואי אפשריות בשכיחות שאינה ידועה: לשון נפוחה, בעיות נשימה חמורות, קושי נשימה בשינה, נפילות, הסמקה, תחושת חמימות יתר, שלשול, פרכוסים, אבדן הכרה, עוויתות, נפיחות, הזיות, חסר בהורמוני מין, התמכרות, שימוש יתר בסם, סבילות לתרופה, ירידה ברמת ההכרה או אובדן הכרה ופריחה מגרדת. דליריום- סימנים אפשריים: שילוב של אי-שקט, חוסר מנוחה, אי-התמצאות, בלבול, פחד, ראייה או שמיעה של דברים שאינם קיימים, הפרעות בשינה, סיוטים. דימומים בחלל הפה- במתן אורלי.
שימוש ממושך במהלך הריון עלול לגרום לתסמיני גמילה ביילוד העלולים להיות מסכני חיים.

תופעות הלוואי של ילדים דומות לאלה של המבוגרים.
 

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

יש ליידע רופא או רוקח בדבר שימוש בתרופה, גם תרופה ללא מרשם וכן שימוש בתוספי תזונה.

אין להשתמש בפנטניל עם תרופה המכילה סודיום אוקסיבאט.

נטילת תרופה זו עם תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, תרופות אחרות המדכאות מערכת עצבים מרכזית (כולל סמים) או אלכוהול עלולה לגרום לתחושת ישנוניות עמוקה, קשיי נשימה (דיכוי נשימתי), תרדמת ומוות. 

מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI): תרופות אלה עלולות להביא לעלייה חדה בלחץ הדם כאשר נוטלים אותן יחד עם פנטניל. יש לאפשר מרווח של 14 יום בין 2 תרופות אלו. 

תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית: פנטניל מגביר את השפעתן של תרופות אלה על מערכת העצבים המרכזית. תרופות אלה כוללות נוגדי-דיכאון, נוגדי-פסיכוזה מסוג פנותיאזינים, בארביטוראטים, חוסמי בטא, חומרי הרדמה, תרופות להרגעה ולשינה, תרופות נארקוטיות אחרות, אנטיהיסטאמינים מסויימים, בייחוד כאלה הגורמים לישנוניות, ואלכוהול. 

הסיכון לתופעות לוואי עולה, בנטילה משולבת עם נוגדי דיכאון מסוימים (קבוצות SNRI, SSRI, MAOI. בשל תגובה בין תרופתית עם פנטניל, עלולות להופיע תחושות של אי שקט, הזיות (ראייה, תחושה, שמיעה או הרחה של דברים שאינם קיימים), תרדמת (קומה), ובנוסף- שינויי לחץ הדם, דפיקות לב מהירות, חום גבוה, רפלקסים מוגברים, חוסר קואורדינציה, נוקשות שרירים. ייתכנו סימנים במערכת העיכול כמו בחילות, הקאות, שלשולים. אלה סימנים היכולים להעיד על תסמונת סרוטונין שעלולה להיות מסכנת חיים. אם בכל זאת התרופות ניטלות במקביל, יתכן ויידרש מעקב רפואי צמוד אחר תופעות הלוואי, במיוחד בתחילת טיפול או בשלב של שינויים במינון הנדרש.

שימוש בפנטניל במקביל לתרופות הגורמות לטשטוש, הרגעה או להשראת שינה (סדטיביות), כמו ממשפחת בנזודיאזפינים או תרופות דומות מעלה את הסיכון לישנונית, לחץ דם נמוך, קשיי נשימה, ותרדמת, ועלול לגרום לסכנת חיים ואף למוות. לכן יש לשקול שימוש במקביל, רק במידה ולא קיימות אפשרויות טיפול אחרות. אם הוחלט על ידי הרופא כי יינתן טיפול משולב, ייתכן ויוגבל המינון ומשך הטיפול. חשוב לעדכן את הרופא המטפל בנטילת תרופות אלה, ולעקוב בקפידה אחר הוראותיו.

תרופות העלולות להגביר את השפעת פנטניל: תרופות אנטי פטריתיות : כגון- קטוקונאזול, אנטיביוטיקות ממשפחת המאקרולידים : כגון- קלאריתרומיצין, תרופות מקבוצת בולמי סידן : כגון- וראפאמיל, מעכבי פרוטאז-לטיפול באיידס : כגון- ריטונאביר. תרופות אלו מעכבות את הפירוק של פנטניל בכבד וכך מגבירות את השפעתה וכתוצאה סיכון מוגבר לתופעות לוואי עד למצב מסכן חיים.

תרופות מסוימות לטיפול בצרבת או כיבים, תרופות מסוימות לטיפול בתעוקת חזה, או לחץ דם גבוה, תרופות מסוימות לטיפול בסרטן הדם. 

משככי כאב לכאבים עצביים כמו גבאפנטין ופרהגבלין.

השפעת שימוש ממושך

השפעות התרופה פוחתות בדרך-כלל בשימוש ממושך עם הסתגלות הגוף ובמקביל מתפתחת תלות.
יש לבצע הערכה תקופתית באשר לצורך המתמשך בתרופה.