הזיות

תשובה: יש להבחין בין שתי התופעות שתיארת: דיכאון, והתיאור של אירועים דמיוניים כאילו קרו באמת. דיכאון, זוהי מילה כללית, וחשוב לפרוט את הבעיה לגורמים: האם היא ישנונית? איטית? האם תוכן דיבורה כולל עצבות? מחשבות על מוות? חשוב להבין מה קורה לה בדיוק. לגבי התיאור של אירועים דמיוניים כאילו קרו באמת, אנו מתיחסים לכך כאל סימן פסיכוטי, כלומר חוסר יכולת של האדם להבחין בין מציאות לבין דמיון. התרופה סרוקוול יכולה לעזור מאוד לטיפול בסימפטום זה. יתכן שהתרופה תעזור גם למצב הרוח, אבל לצורך העניין כדאי בכל מקרה שהיא תיבדק שוב על ידי פסיכוגריאטר או פסיכיאטר כדי להעריך את מצבה כרגע. גם החמרה של מחלת פרקינסון יכולה להתבטא בדיכאון, וכדאי לבדוק גם את האיזון התרופתי שלה מבחינת מחלת הפרקינסון. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: במצבים כאלה חשוב קודם כל לדעת מהן בדיוק הבעיות הגופניות של אמך, ואילו תרופות היא מקבלת לטיפול בהן. זאת משום שיש מחלות מסוימות, וכן טיפולים מסוימים (כגון תרופות נגד מחלת הפרקינסון למשל) אשר גורמים לתופעות של הזיות, והטיפול הנכון הוא קודם כל איזון המצב הגופני ו"לעשות סדר" בתרופות הגופניות. שנית, מדוע היא חוששת ליטול סרוקוול? האם היא ניסתה את התרופה? זו תרופה מאד שונה מריספרדל, ואם אמך חשה תופעות לא נעימות עם ריספרדל, יכול מאד להיות שמהסרוקוול דווקא צעזוא לה בלי לגרום תופעות לוואי. זיפרקסה, כמו ריספרדל וכמו סרוקוול, היא תכשיר נוגד פסיכוזה. גם לזיפרקסה יש תופעות לוואי אופייניות, ויש לה, כמו לכל תרופה, יתרונות וחסרונות. בכל אופן, אני ממליצה שאמך תיבדק באופן אישי על ידי פסיכיאטר/ית מומחה לקבוצת הגיל הזו, המכונה גם פסיכוגריאטר, על מנת להעריך באופן שלם את מצבה, ואז תהיה אפשרות לתת המלצות מתאימות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: שתי התרופות שציינת שייכות לקבוצת התכשירים נוגדי פסיכוזה, בעזרתם מטפלים במצבים של מחשבות שווא (זהו הכינוי הרפואי ל"דמיונות" או "בריחה לעולם אחר"), וכן במצבים של הזיות, ושל הפרעות בהתנהגות, או אי-שקט. שתי התרופות יעילות ביותר. תוכל לקרוא על כל אחת מהן באינדקס התרופות בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=2

תשובה: ניתוח באגן הוא אירוע הדורש מהגוף משאבים רבים בעת ההתמודדות עם הניתוח עצמו ובעת ההחלמה ממנו. אצל אנשים קשישים, משאבי הגוף מדולדלים, ולכן אירועים מסוג זה (ניתוח, מחלה, או אפילו מעבר דירה) עלולים לגרום לתגובה פתאומית הכוללת בלבול, ירידה בזיכרון, והופעה של דמיונות או אפילו הזיות שמיעה או הזיות ראייה. כאשר מצב כזה מופיע בסמוך לאירוע הקשה (מספר ימים), התופעה מכונה דליריום. זהו מצב חריף המשתפר בהדרגה (תוך ימים) עם השיפור במצב הכללי של הקשיש (חזרה לאכילה ושתייה רגילים, ירידת חום, הפחתה בכאבים וכדומה). בינתיים, עד לשיפור, חשוב לשמור על הקשיש באופן רצוף, על מנת למנוע תאונות כמו נפילות, הליכה לאיבוד וכדומה. לעיתים, בייחוד אצל קשישים אשר קודם לכן החלה להתפתח אצלם ירידה קלה בזיכרון, המצב נשאר קבוע או מתמשך, ואז זה מכונה דמנציה. הטיפול במצב כזה כולל כמה מרכיבים. החשוב ביותר הוא, כמובן, שמירה פיזית על הקשיש: מישהו חיב להשגיח שהקשיש יאכל וישתה, יתלבש באופן מתאים למצב, לא יסבול מתאונות ביתיות כגון נפילות, השארת גז פתוח וכדומה. בנוסף, כאשר יש מרכיב של חשדנות (למשל, שאמך חושבת שהעוזרת מתנכלת לה) או מחשבות שווא של יחס (מחשבות שדברים נייטרליים כמו שידורי הטלוויזיה, קשורים ישירות לאדם עצמו), מומלץ טיפול תרופתי בתכשירים נוגדי פסיכוזה, המטפלים בתופעה של מחשבות השווא ושיש להם גם השפעה מרגיעה. חשוב קודם כל לפנות אל הרופא המטפל של הקשיש/ה, כדי לשלול בעייה גופנית שגורמת כרגע לבלבול (למשל חום, זיהום של איזור הניתוח או זיהום בדרכי השתן, דלקת ריאות, ירידה במלחים בדם, עודף תרופות, ועוד). במקביל, כדאי לקבוע תור לפסיכיאטר או לנוירולוג המומחה לדמנציה, בכדי להתחיל טיפול תרופתי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית