הקשר בין טאי ג'י צ'ואן לבין רפואה סינית

הקדמה:
הטאי ג'י צ'ואן הינה אומנות לחימה פופולרית מאין כמותה. מליוני אנשים עוסקים בטאי ג’י בכל רחבי העולם ומאסטרים שונים, סינים ומערביים כאחד, מלמדים במאות בתי ספר או חוגי ערב סגנונות שונים וטכניקות משתנות של הטאי ג’י. עם זאת, למרות המגוון הרב, לטאי ג’י ישנם מאפיינים שחוזרים בכל הסגנונות. טאי ג’י מהווה סינטזה אלגנטית של מיומנויות לחימה, טכניקות מדיטציה, פילוסופיות דתיות (דאואיזם ובודהיזם) ורעיונות רפואיים / מרפאים.
במאמר הבא אנסה להמחיש את הקשר ההדוק בין אומנות הלחימה הסינית לבין הרפואה הסינית ואנסה להראות שאומנות הלחימה לא התפתחה רק בכדי לשמש כלי יעיל להכרעת יריב, התקפה או הגנה אלא גם ובעיקר בתור טכניקה שהשולט בה יכול לשמר את בריאותו, להימנע מחולי, ולהגיע לאריכות ימים.

טאי ג’י צואן ( 太極拳) יחד עם אומנויות quan נוספות (לדוגמא: Xin yi, Ba gua, Shao lin quan) היא אומנות המכונה 'אומנות לחימה ריקה', זאת אומרת 'בלתי מזויינת'. היא צמחה והתפתחה במועד מאוחר יותר מאומנויות הלחימה המזוינות והיו לה מטרות נוספות מלבד הגנה או התקפה, שהרי ניתן לטעון בצדק, שעל מנת לתקוף או להגן היו קיימות אומנויות לחימה עם כידונים וחניתות מאות שנים לפני אומנויות ה quan והאומנויות הללו קטלניות ויעילות יותר מהאומנויות הריקות . מדוע אם כך בכל זאת התפתחו אומנויות ה Quan?

צ'אנג נאי ג'ואו, אחד מהאבות המייסדים של של הטאי ג'י, היה מלומד, בן למשפחת אצולה בתקופת שושלת Qing. בבגרתו הוא סבל מספרמטוריאה (שפיכה לילית) שבאותם ימים נחשבה לסימפטום שמעיד על בריאות לקויה (חולשת כליות בעיקר). בהיותו מעל גיל שלושים החלChang לעסוק בתרגול טכניקות שונות של אומנויות לחימה עתיקות, הוא תרגל מדיטציה והתעניין במיסתורי ספר התמורות (I qing). באותה תקופה בסין אסרו על מעמד המלומדים לעסוק באומנויות לחימה אלא אם נעשו לצורכי בריאות, הגנת המולדת או דיכוי מרידות פנימיות. המניע של Chang היה טיפוח הבריאות.
צ'אנג, אומן הלחימה המלומד כותב בתחילת ספרו:

צ'אנג מציג בדבריו את הקשר ההדוק בין תרגול האומנות שפיתח לבין רפואה - מניעת מחלות והארכת חיים.
כדי להבין את מהות הקשר בין טאי ג'י לבין הרפואה הסינית נצטרך לבאר מס' מושגי יסוד בסיסיים בפילוסופיה הסינית:
אחת מאבני היסוד של תפיסת העולם הסינית ובתוכה גם תפיסת הגוף היא המונח Qi.
החל מהמאה הרביעית לפני הספירה החלו להתגבש בסין התיאוריות הנטורליסטיות שחיפשו לתאר את החוקיות של עולם התופעות. המושג Qi החלו להופיע בערך מהמאה הראשונה לפני הספירה. ניתן לתרגם את המונח Qi לאנרגיית החיים, החיות הפנימית הנמצאת בכל, הכוח המניע מאחורי כל פעולה. לכל דבר ודבר בעולם יש את ה Qi המיוחד לו וגם בגוף האדם זורם אותו Qi , תפקידי הQi בגוף רבים ומגוונים אך באופן כללי אפשר לעשות חלוקה ל Qi המגן,(מספק את הכוח המגן של הגוף בפני מחלות- מעין "מערכת חיסונית") וה Qi המזין (מספק הזנה של חומרים חיוניים לכל תא ותא וכל איבר מאברי הגוף).
התזה המרכזית באומנות הלחימה של צ'אנג היא התפתחות ה Qi וזרימתו בגוף, והמונח מופיע בכל שורה בספרו. גם מבחינת האפליקציה הצבאית של אומנות הלחימה ה- Qi הוא המפתח לכל. לאומן הלחימה, תיעול ה Qi מכל הגוף לנקודה אחת מרוכזת בזמן הנחתת המכה זה עיקר הסוד. מכניזם ותנועה נכונה של הגוף בשילוב עם טכניקת נשימות תעזור לגוף לחולל Qi ולאגור אותו ואז להוציאו מהיר כברק ולררכזו לנקודה אליה אומן הלחימה מתעל אותו. המפתח לשימוש נכון ב Qi היא איזון בין אגירה של Qi לבין הנעתו בגוף. אם נניע יותר מידי, ה- Qi יתפזר ולא נוכל להשתמש בו בעצמה, אם נרכזו מעל המידה אז תיווצר תקיעות, חסימה. לכן בטאי ג'י צ'ואן המפתח הוא שילוב בין רך לקשה, בין הנעה תוך כדי תנועות קלות כריקוד לבין הנחתת המכה בעצמה מרוכזת:
"mobilize the Qi with softness and land the blow with hardness ".
במודל של הרפואה הסינית ה Qi יחד עם דם ונוזלי גוף (להלן החומרים החיוניים) נע בגוף בצורה מעגלית דרך כל 12 הערוצים הנקראים מרידיאנים (經絡 Jing Lou) באומנות הלחימה הסינית, כמו במודל הסיני הרפואי המוכר אפשר לשלוט ב Qi דרך הנשימות. בכל נשימה ובכל נשיפה ה Qi מונע דרך התעלות של חמשת אברי היין וששת אברי היאנג, הסירקולציה הזו מתרחשת אצל כולם באופן טבעי אך אפשר לקדם אותה באופן פעיל ולמגר חסימות בזרימה על ידי תרגילי נשימה ותנועה.
זרימה חופשיות של Qi בגוף לא רק חיונית ליישום נכון של אומנות הלחימה אלא חשוב מזה, היא המפתח לבריאות טובה ואריכות ימים .
רעיון זהה נמצא אצל הרופא המפורסם של שושלת האן המזרחית 110-207ac) Hoa Tuo):

לטענת Hua tuo אם נפעל כך אנחנו "נקשה על הגוף להזדקן" .
איך משמרים את ה Qi בגוף? איך יוצרים ומחוללים Qi ? את התשובה אפשר למצא ברעיון הטיפוח עצמי. "טיפוח עצמי" הוא רעיון העומד במרכז המחשבה הסינית הרבה שנים לפני הופעת אומנויות לחימה, זה רעיון ששאול מהדת הדאואיסטית שמקדשת את הגוף הגשמי ורואה בו את הכל. במחשבה הסינית אין הפרדה בין גוף לנפש וכשהגוף חודל מלהתקיים זה הקץ לכל. מתוך המחשבה הזאת הסינים קידשו את הגוף וחיפשו בכל מאודם את הדבר שיכול לשמר את הגוף לטפח אותו ולגרום לחיים ארוכים ככל היותר כאשר המטרה האמיתית הנה חיי נצח.
כבר במאה הראשונה ליפני הספירה, הדאואיסטים פיתחו תרגילי התעמלות קדומים- Daoyin על מנת לטפח את הגוף, מטרתם היתה רפואית ודתית . במישור הרפואי דובר על הירמון הגוף הפיזי, הסדרת זרימת ה Qi באיברים הפנימיים (Zang Fu ) ובערוצי האנרגיה (מרידיאנים) וחיזוק התמצית הפנימית .
הסינרגיה של תרגול רוחני דתי, יחד עם מטרות רפואיות של חיזוק הגוף וטיפוח האנרגיה הפנימית קסמו לאומני הלחימה המלומדים וכך אפשר לראות רעיונות מוקדמים מה DaoYin שלובים בתוך אומנויות הלחימה הריקות, אומני הלחימה שיכללו והוסיפו אספקטים הקשורים ללחימה, התקפה הגנה והכרעת היריב.

אספקט נוסף חשוב, הן באומנות הלחימה והן ברפואה הסינית הוא תפקודן של נקונות דיקור, הרופא המדקר מחפש נקודות בגוף על מסלול אנרגיה מסוים ודוקר במקום מסוים על מנת לווסת את זרימת ה Qi בגוף, כמו במערכת מורכבת של ברזים וצינורות, פותחים וסוגרים את הברזים על מנת לווסת את זרימת המים, כך המחטים משמשים את הרופא. סטימולציה של מחט בנקודה מסויימת בגוף מווסתת ומכוונת את זרימת ה Qi בגוף. וויסות זרימת ה Qi הוא ההכרחי כיון שעיקר הטענה ברפואה הסינית היא שהיכן שיש הצטברות וה Qi נתקע, יש בעיות וכאבים ואם הQi זורם באין מפריע אז אין בעיות ואין כאבים 不通则痛
Chang Naizho אומן הלחימה המלומד, מאמץ את הרעיון הזה לתוך אומנות הלחימה שפיתח ועושה מודיפיקציה לרעיון על מנת שישמש למטרות הלוחמה, המכה שמנחיתים אצל היריב אם תהיה מכוונת היטב לנקודות מסויימות האפקט יהיה חזק ומהיר. אם הרופא יכול לרפא בעזרת נקודות הדיקור אז אומן הלחימה בעת הצורך יכול לגרום לפגיעה קשה בעזרתן:

סיכום
לדעת אומני הלחימה המלומדים, וצ'אנג בראשם, מי שלא יודע את הסודות העמוקים הללו, שנלקחו מעולם הרפואה הסינית ומתפיסת הגוף הסינית, לעולם לא יצליח להכריע את היריב, ובכל מקרה הכרעת היריב היא ברורה מאליה והיא מטרת המשנה, יש לשאוף ליותר מכך, וכדי להשיג זאת יש להבין את סודות האלכימיה הפנימית:
לפי המחבר האלכימיה הפנימית וסודות הטיפוח העצמי הם עיקר העיקרים של עבודתו ומי שיבין זאת יוכל להשיג התפתחות רוחנית לצד התפתחות פיזית, עמידות מיפני מחלות ואריכות ימים.
לבסוף הייתי רוצה לשאול האם נכון להשתמש במונח "אומנות לחימה" על מנת לתאר את שיטתו של צ'אנג? בעמוד הראשון של המאמר מצוטת קטע מתוך דבריו של Chang Naizhou המתחיל במילים
לדעתי זה המפתח להבנת הרעיון כולו. הסופר אינו רואה בשיטתו אומנות לחימה בלבד, הוא משתמש במילה "טאו"- שבפשטות ניתן לתרגמה כ "הדרך". דרך חיים, הדרך לגאולה רוחנית ופיזית.

מאת ירון שלו, מטפל מוסמך ברפואה סינית- דיקור, צמחי מרפא טוינא ותזונה סינית. מרצה במיכללת רידמן לרפואה משלימה ובעל קליניקה פרטית.
Bary_shlev@yahoo.com