תולעת הפארק בכלבים - כיצד נדבקים, סכנות וטיפול

תולעת הפארק קיבלה את שמה בעקבות האבחונים הראשונים שהתרחשו בפארק הלאומי ברמת-גן.
התולעת נפוצה באזורים רבים בעולם. בישראל דווחו עד כה מקרים מחיפה ועד באר שבע ובשנים האחרונות גם בירושלים.

מאת: ד"ר תומר ויינגרם, מערכת אינפופט

תאריך פרסום: 05/02/2013

15 דקות קריאה

שמה המדעי של תולעת הפארק הוא ספירוצרקה לופי (Spirocerca Lupi). מדובר בתולעת אדומה באורך כשבעה ס"מ, במקרה של הנקבה וכשלושה ס"מ, במקרה של הזכר.

בניגוד למרבית התולעים הפוגעות בכלבים, תולעת הפארק אינה חיה במעי, אלא בוושט (צינור שרירי הממוקם בגרון ומחבר בין הפה לקיבה). התולעת קיבלה את שמה - תולעת הפארק – בעקבות האבחונים הראשונים אשר התרחשו באזור הפארק הלאומי ברמת-גן.

התולעת נפוצה באזורים רבים בעולם. בישראל דווחו עד כה מקרים מחיפה ועד באר שבע, כאשר בשנים האחרונות דווח גם על מקרים בירושלים, אשר עד אז נחשבה ל'נקייה' מדיווחים על תולעת הפארק.

מחזור חיים

מחזור החיים של התולעת מורכב יחסית. לאחר הזדווגות בוושט, התולעת הנקבה מטילה ביצים דרך חור קטן. הביצים נבלעות על-ידי הכלב ומופרשות בצואה. לצואה מגיעות חיפושיות זבל אשר ניזונות ממנה. החיפושיות בולעות את הביצים, בתוכן בוקעת הביצה לצורת הזחל (לרווה).

בכדי להידבק בתולעת, על הכלב לבלוע את החיפושית (לרוב מתרחש כאשר הכלב אוכל צואה או זבל אחר בו נמצאת החיפושית). אפשרות נוספת להידבק היא על-ידי בליעה של הכלב בעל-חיים אחר, אשר בלע את החיפושית.

כאשר החיפושית נבלעת על-ידי הכלב, הזחלים בתוכה משתחררים ומתחילים לנדוד דרך כלי הדם. הם מגיעים לאבי העורקים, ממנו עוברים לוושט, מתיישבים בו והופכים לתולעת הבוגרת. זו מזדווגת ומחזור החיים של תולעת הפארק מתחיל מחדש.

הזמן מבליעת החיפושית עד הגעתה של התולעת לוושט, הגעתה לבגרות והטלתה ביצים הוא מספר חודשים. חיי התולעת הוא מספר שנים.

הנזקים הנגרמים על-ידי תולעת הפארק

התולעת חיה בתוך מבנה בדופן הוושט, הנקרא גרנולומה ומגן עליה מפני מערכת החיסון של גוף הכלב. מבנה זה גורם למעין חסימה בוושט ומונע מהכלב לבלוע כראוי את מזונו (בייחוד במקרה של יותר מגרנולומה אחת). חסימה זו גורמת לפליטות או הקאות וכן לירידה במשקל.

נזק יכול להיגרם גם לדופן אבי העורקים בו נודדים הזחלים. נזק זה לא נראה כלפי חוץ, אבל במקרים נדירים דופן אבי העורקים עלול להיחלש ולהיקרע. במצב זה נגרם דימום פנימי מיידי בבית החזה, אשר עלול להביא למוות פתאומי, ללא סימנים מקדימים.

לעיתים התולעת 'טועה' בנדידתה ומגיעה לאיברים אחרים, במקום לוושט. במקרים אלה, עלול להיגרם נזק ודלקת לאותם איברים. נצפו כבר נדידות למעי, לכליות ולמערכת העצבים. נזק חמור ייגרם במידה והתולעת תנדוד למערכת העצבים. במקרים אלו היא עלולה לגרום לצליעה ואפילו לשיתוק.

בתהליך לא ידוע, לעיתים ה"גרנולומה" בה התולעת חיה עלולה לעבור תהליך של 'התמרה' סרטנית ויווצר בוושט גידול ממאיר. לעיתים, במקרים של גידולים גדולים בבית החזה, נגרמת - בתהליך שעדיין לא ברור - תגובה והתעבות של עצמות הגפיים.

נזקים נדירים יותר הנגרמים על-ידי התולעת כוללים קרע בדופן הוושט, היווצרות דלקת מוגלתית בבית החזה ונמקים או פגיעה בבלוטות הרוק.

אבחון של תולעת הפארק

1. צילום רנטגן של בית החזה – יעיל רק כאשר הגרנולומות בגודל העולה על כמה סנטימטרים או כאשר קיים גידול.
2. בדיקת צואה – מאפשרת זיהוי של ביצי התולעת בצואת הכלב. זוהי בדיקה ספציפית ביותר, אבל מאחר שלעיתים הפרשת הביצים היא לסירוגין, תשובה שלילית אינה שוללת הידבקות בתולעת.
3. אנדוסקופיה – הכנסת סיב אופטי ומצלמה לוושט הכלב (בהרדמה) לצורך זיהוי הגרנולומה או הגידול. בדיקה זו מאפשרת גם לקיחת ביופסיה, על מנת לאבחן האם אכן מדובר בגידול ואת סוגו. בדיקה זו נחשבת לאבחון היעיל ביותר.
4. בדיקת CT – בדיקה יקרה, אך לא פולשנית, המאפשרת זיהוי גרנולומות או גידולים ועדות לגרורות.

טיפול בתולעת הפארק

כיום, לא קיים עדיין חיסון נגד תולעת הפארק. ישנו טיפול מונע (דקטומקס / דורמקטין) בעל יעילות טובה, אך לא מלאה (כך שכלבים מטופלים יכולים עדיין להידבק). הטיפול המונע ניתן אחת לחודש עד שלושה חודשים, כתלות באזור המגורים ובנטיית הכלב לאכול 'זבל').

לאחר הדבקה, ניתן לטפל בכלב באותו חומר במינון גבוה, אחת לשבועיים, למשך שישה טיפולים עוקבים לפחות.

חשוב לדעת, כי ישנם גזעים להם אסור לקבל את החומר, כגון - קולי, שלטי, כלב רועים אנגלי ועוד. עבור כלבים אלו, ניתן להשתמש בחומרים אחרים (אשר לא תמיד זמינים בישראל).

לאחר סיום הטיפול, מומלץ לבצע אנדוסקופיה חוזרת על מנת לוודא כי הגרנולומות המכילות את התולעת נעלמו (אם לא, יש להמשיך את הטיפול).

כאשר מדובר בגידול, הטיפול הרפואי אינו יעיל. ניתן לשקול ניתוח להוצאת הגידול, אם לא נמצאו גרורות (מדובר בניתוח מורכב ורק כירורגים בודדים בארץ מנוסים בו).

יש לכם שאלה בנושא כלבים? כנסו לפורום כלבים

מאת: ד"ר תומר ויינגרם, מערכת אינפופט