יום ההפטיטיס העולמי - כל מה שרציתם לדעת על הפטיטיס

לכבוד יום ההפטיטיס העולמי, כל מה שרציתם לדעת על הפטיטיס – איך נדבקים? כיצד אשמור על עצמי? ומה עושים כאשר כבר אובחנתי? התשובות כאן

"הפטיטיס" משמעותה דלקת של הכבד, ויכולים להיות לה גורמים רבים. אחד הגורמים העיקריים להפטיטיס כרונית (ארוכת טווח) הוא הדבקה בנגיפים מסוג הפטיטיס B, הפטיטיס C (קיים גם נגיף הפטיטיס D שמגיע רק ביחד עם B). קיימים נגיפים נוספים הגורמים להפטיטיס, אולם הם אינם גורמים למחלה כרונית.

הוירוסים אומנם נקראים נגיפי הפטיטיס אולם הם באים ממשפחות נגיפים שונות, ונקראים כך היות וגורמים למחלה המשפיעה על תפקוד הכבד. לדוגמה, נגיף הפטיטיס B (HBV) מכיל חומר גנטי מסוג דנ"א, ואילו נגיף הפטיטיס C (HCV) הוא נגיף קטנטן המכיל חומר גנטי מסוג רנ"א.

קיים חיסון המגן מפני הדבקה בנגיף HBV, והוא ניתן כיום לכל תינוק ב-3 מנות (יום לאחר הלידה, בגיל חודש ובגיל חצי שנה), וכן לאנשים שלא חוסנו בילדותם, בהפניית רופא. לוירוס ה-HCV עדיין לא קיים חיסון.
Jarun Ontakrai | Shutterstock

כיצד נדבקים בהפטיטיס?

נגיף HBV מועבר בין אנשים ע"י דם וקיום יחסי מין (רוק, נוזל זרע והפרשות וגינליות) וכן מאם חולה לתינוקה בעת הלידה. נגיף HCV מועבר במגע ישיר עם דם מזוהם, ובאופן נדיר יותר ע"י הפרשות גוף, קיום יחסי מין או בלידה. בעבר רבים נדבקו ממנות דם שקיבלו, אולם כיום כל מנות הדם נבדקות והסיכון הוא אפס. באופן כללי, כיום ההדבקה היא בעיקר בשימוש במזרקים וציוד רפואי מזוהמים, טיפולים וקעקועים במקומות שלא מקפידים על סטריליזציה של המכשירים ובקיום יחסי מין (HBV).

כיצד מתבטאת הפטיטיס?

הפטיטיס חריפה כתוצאה מהדבקה ב-HBV או HCV מתבטאת לרוב בהגדלה של הכבד, אובדן תיאבון, איבוד משקל וחולשה, יכולים להופיע גם סימני צהבת וכאבים בבטן מצד ימין. בעוד שרוב הנדבקים ב-HBV ייפטרו מהנגיף ויגיעו להחלמה מלאה, מעל 90% מהנדבקים בנגיף HCV יישארו עם הדבקה כרונית בנגיף. בשני המקרים, הנשאים של הנגיף יכולים להשאר ללא כל תסמינים. אולם כ-25% מהנשאים הכרונים עלולים לפתח בטווח הרחוק מחלת שחמת של הכבד, וחלקם עלול ללקות גם בסרטן של הכבד (קרצינומה הפטוצלולרית).

כיצד מאובחנת ההדבקה בנגיף?

הבדיקות מאפשרות לזהות האם היתה הדבקה בעבר, האם בוצע חיסון מוצלח כנגד HBV, והאם הנגיפים עדיין קיימים בגוף. בבדיקת דם ניתן לזהות אם קיימת הפרעה בתפקודי הכבד, ע"י מדידה של אנזימים בשם ALT ו-AST. רמתם צפויה להיות גבוהה במקרה של דלקת בכבד. כדי לזהות האם היתה הדבקה ב-HBV, בודקים בדם נוכחות וכמות של חלבונים שהנגיף מייצר, כדוגמת HBsAg ו- HbeAg, וכן נוגדנים שהגוף מייצר נגד חלבונים של הנגיף. במקרה של HCV, ניתן לבדוק את רמת הנוגדן שהגוף מייצר נגדו בדם, וכן את רמת הרנ"א הנגיפי עצמו באמצעות טכנולוגיה הנקראת PCR. לפי התשובות מבדיקות הדם ולפי התסמינים, ייתכן ותדרשנה בדיקות נוספות, לפי התשובות וחומרת התסמינים, למשל אולטרסאונד של הכבד או ביופסיה.

הטיפול בהדבקה חריפה:

ההמלצה היא להמנע מפעילות גופנית מאומצת ולהקפיד על תזונה מספיקה, למרות הבחילות שעלולות להופיע כחלק מהמחלה. במקרה של HBV, הגוף מצליח להתמודד עם הנגיף ולסלק אותו ב-99% מהמקרים, כך שאין צורך בטיפול תרופתי. לעומת זאת, במקרה של הדבקה ב-HCV, ברוב המקרים תתפתח נשאות כרונית ולכן יש מקום לטיפול בתרופה הנקראת אינטרפרון-אלפא, שניתנת בהזרקה כמה פעמים בשבוע למשך מספר שבועות. מספר מחקרים הראו שטיפול בתרופה זו מצליח במרבית המקרים.

הטיפול בהדבקה כרונית:

הדבקה כרונית דורשת טיפול תרופתי. הטיפול מוריד את שיעור התמותה בחולים שהתפתחה אצלם שחמת הכבד ומוריד את הסיכוי ללקות בקרצינומה הפטוצלולרית.

- עבור הדבקה כרונית ב-HBV, קיימות שבע תרופות שאושרו לשימוש: פאג-אינטרפרון-אלפא (הניתן בזריקה, ודומה לאינטרפרון-אלפא), והתרופות הנלקחות דרך הפה- למיבודין (זפיקס), אדפוביר (הפסרה), אנטקביר (ברקלוד), טנופוביר, טלבווידין (סביבו), ואמטריציטבין. הטיפול המדוייק יקבע ע"י הרופא המטפל לפי תוצאות בדיקות דם ותסמינים נלווים.

- הדבקה כרונית ב-HCV, יחד עם עדות להפטיטיס, דורשת טיפול בפאג-אינטרפרון-אלפא בשילוב תרופה בשם ריבאוירין הנלקחת דרך הפה. הטיפולים הם ממושכים ויכולים להמשך שבועות ארוכים.
בנוסף, יש המלצה להמנע מצריכת משקאות אלכוהוליים, לשמור על משקל מאוזן ולאזן בקפדנות סכרת ושומנים בדם.

אם אתם חוששים שמא נדבקתם, בעקבות דקירה ממחט, קיום יחסי מין לא מוגנים, חשיפה למוצרי דם או הפרשות העלולים להיות מזוהמים, עליכם להיבדק, תוכלו לקבל הפניה מרופא המשפחה. גם אם התוצאות חיוביות, מוטב להתמודד עם המחלה מבעוד מועד, ולמנוע הדבקה של אנשים אחרים. כך גם אפשר להערך לטיפול התרופתי שעלול להיות ממושך, ולקבל תמיכה ומידע ממקורות נוספים.