האם המתבגר שלכם מדוכא? מדריך להורה

דיכאון בגיל ההתבגרות הוא אחת ההפרעות הנפוצות בקבוצת גיל זו ואובדנות הנובעת מדיכאון היא אחד מגורמי המוות השכיחים ביותר בגיל זה. אילו דיכאון בתקופת גיל ההתבגרות היה ניתן לזיהוי ולטיפול בכזאת קלות, מצבם של כשליש מהמתבגרים היה טוב הרבה יותר. לרוע המזל, דיכאון בגיל ההתבגרות אינו קל לזיהוי וגם הטיפול בו אינו חף מקושי. בכתבה זו ננסה להביא מספר דגשים והמלצות להורים המודאגים. 

דיכאון או "סתם באסה"?

מבט חטוף אל ילדך המתבגר, או צלילה אל תוך זיכרונותייך כמתבגרת, יזכירו לך אילו חוויות מאפיינות את גיל ההתבגרות: הגוף משתנה, ההורמונים משתוללים האינטראקציות החברתיות הופכות מורכבות, הדרישות הסביבתיות והלימודיות הולכות וגדלות ולצד כל אלו- היכולות הרגשיות והקוגניטיביות עדיין לא הבשילו. באופן טבעי, התמודדויות אלו מלוות לא פעם בתסכול (כפי שיעידו כמה וכמה דלתות שנטרקו), בחששות ובשינויים תכופים במצב הרוח.

שינויים טבעיים אלו, לצד הדימוי התרבותי והתקשורתי של גיל ההתבגרות כגיל סוער ורווי טלטלות, מקשות על מתבגרים רבים ועל הוריהם להבחין בין "סתם באסה" לבין סוגים שונים של משבר גיל ההתבגרות ובייחוד מקרי דיכאון בגיל ההתבגרות, העשויים להצריך התערבות טיפולית . לקושי זה נלווים גם נטייתם של מתבגרים רבים להכחיש ולהסתיר את תחושותיהם וכן מאפייניו הייחודיים של דיכאון בגיל ההתבגרות:

בעוד שחלק מהמתבגרים יחוו את הדיכאון ויבטאו אותו בדומה לדכאון ה"קלאסי" (עצב, בכי, הסתגרות וכד'), חלק מהתבגרים יבטאו את הדיכאון בדרכים עקיפות:

- תפקוד בבית הספר - ירידה לא מוסברת בהישגים הלימודיים, העדר מוטיבציה ללמוד, היעדרויות תכופות מבית הספר.

- הפרעות התנהגות - התנהגות אגרסיבית, שימוש בסמים ואלכוהול, עבריינות. 

- פעילות פנאי - נשירה ממסגרות ופעילויות שהיו בעבר חשובות למתבגר/ת (נגינה, תנועת נוער).

- שינויים בדפוסי השינה - שינה רבה הבאה על חשבון בילוי עם חברים ופעילויות פנאי או קשיי שינה, שלעיתים יתבטאו בישיבה מול המחשב או הטלוויזיה עד לשעות הקטנות של הלילה.

- מאפיינים 'גותיים' - לבוש כהה, מוסיקה "דכאונית", עיסוק מוגבר באומנות שעוסקת במוות.

- ירידה בפעילות החברתית - המתבגר יוצא פחות מהבית, משתמש פחות בטלפון.

- דפוסי אכילה - שינויים בדפוסי האכילה או ירידה/עלייה משמעותיים במשקל.

דיכאון בגיל ההתבגרות, בדומה לדיכאון הפורץ בגילאים אחרים, נובע במרבית המקרים משילוב בין גורמים פסיכו-סוציאליים לגורמים ביולוגיים-תורשתיים. יחד עם זאת, כאמור, דיכאון בגיל ההתבגרות מתעורר פעמים רבות על רקע המשימות והאתגרים הייחודיים לתקופת גיל זו. גורמי הדיכאון נוטים להשתנות ממתבגר למתבגר, אך ישנם מספר גורמים מרכזיים נפוצים בהיווצרות דיכאון בגיל ההתבגרות. 

קבוצת גורמים מרכזית שכזו נוגעת למטלות ההתפתחותיות העומדות בפני מתבגרים. בגיל ההתבגרות, המתבגר אמור להתקדם בתהליך גיבוש הזהות העצמית ועל רקע זה נפגש לא פעם עם שאלות מכאיבות בנוגע לאופיו ויכולותיו. גם הדרישות ההולכות וגדלות מהסביבה מעוררות לא אחת תחושות של חוסר ערך, חוסר יכולת וחוויות כישלון. 

אחד התחומים המרכזיים המשפיעים על תחושת הערך העצמי הוא עולם היחסים הבין אישיים. המתבגר משתוקק לקבלה על ידי בני גילו בכדי לבסס את תחושת השייכות והזהות העצמית, את הנפרדות מההורים ואת החוויה הבסיסית של יכולת לאהוב ולהיות נאהב. כאשר המתבגר אינו מוצא את מקומו בחברה, ובמיוחד כאשר הוא חווה דחייה של ממש, קיימת פגיעה משמעותית בהתפתחות ובתחושת הערך והביטחון העצמי ומהווה קרקע פוריה להתפתחות דיכאון בגיל ההתבגרות.

המיניות מהווה אף היא נושא רגיש, מאחר והתעוררות הדחפים המיניים מעוררת אצל חלק מהמתבגרים אשמה וחרדה. רגשות אלו מועצמים כאשר המתבגר חש כי מיניותו אינה תואמת את הערכים עליהם התחנך ו/או כאשר קיים בלבול לגבי נטיותיו המיניות. 

לצד משימות מורכבות אלו, מרבית המתבגרים עוברים תהליך של נפרדות מההורים אשר תורם לגיבוש זהותם ועצמאותם, אך מקשה עליהם להיעזר בהוריהם ולהיתמך על ידם באופן ישיר (רק נסו לדמיין את תגובתו של נער בן 13 אשר הוריו מנסים לחבקו). המתבגר עלול לחוות בדידות וחוסר אונים מול הצורך להתמודד לבדו עם נושאים רגישים ומשמעותיים, ומאידך, העדר התמיכה ותחושת הבדידות להוות גורמים לדיכאון בפני עצמם. 

דיכאון בגיל ההתבגרות - עשה ואל תעשה 

- לא מחכים - דיכאון ממושך נוטה לפגוע בדימוי העצמי \, ולהתקבע כחלק מהתפיסה העצמית ("אני לא שווה כלום, אין לי עתיד") ולכן, גם אם יש לכם רק חשד לקיומו של דיכאון בגיל ההתבגרות, פנו לייעוץ.

- אל תתביישו לשאול - הורים רבים חוששים להעלות את האפשרות לקיומו של הדיכאון בפני הילד מהחשש "להכניס לו רעיונות לראש" ובכך מחמיצים את האפשרות לדיבור כנה וישיר על קיומה של בעיה. כדאי לשקף למתבגר את אשר אתם רואים ולשאול ישירות על חוויתו ("שמנו לב שבזמן האחרון אתה נראה פחות שמח ומרבה לישון, ותהינו האם אתה מרגיש פחות טוב לאחרונה?"). למרות חשיבות הדיבור הישיר, כדאי לקחת בחשבון שמתבגרים רבים מכחישים את דכאונם, ולכן, במקביל להזמנת המתבגר לשתף בתחושותיו, רצוי להמשיך ולהישאר "עם היד על הדופק".

- אל תגידו לו "לצאת מזה"- אף אחד לא נהנה להיות בדיכאון, ואם הוא היה יודע לצאת מזה בעצמו- הוא היה עושה את זה. אמירות כאלו אינן מסייעות ורק מעוררת תחושות אשמה ובושה. 

- זכרו שהוא זקוק לכם - גם אם זה לא נראה כך, המתבגר זקוק לכם גם (ובמיוחד) עכשיו. המשיכו להתעניין, לשתף בדאגתכם ולהזמינו לבילויים משותפים.

- אל תוותרו על עזרה מקצועית גם אם המתבגר מסרב - מתבגרים רבים מסרבים להיעזר בטיפולי פסיכותרפיה מאחר והם חוששים, מההכרה בקיומה של בעיה, מכניסה לקשר טיפולי, ומהסטיגמה הנלוות לכך. למרות זאת, חשוב שלא לוותר על סיוע מקצועי של טיפול במתבגרים כאשר ניתן גם להיעזר במסגרת של הדרכת הורים שתסייע לכם לתמוך במתבגר ו/או לנסות ולעורר בו את המוטיבציה הדרושה לטיפול.