"איך שמנת!"; איך עושים דיאטה לילדים?

הילדה פיתחה בטן בולטת במהלך החורף ואתם מודאגים? דיאטנית מסבירה מה מותר ואסור לעשות כדי לעזור לילדים לרדת במשקל

האביב מביא עמו את ניצני הימים החמים. הבגדים שכולנו לובשים חושפניים יותר ואתם מגלים שהירכיים של הילדה גדלו או שהבטן של הילד בולטת.

האינסטינקט הראשוני של הורים רבים יהיה לומר: "אוי, השמנת, אנחנו חייבים לטפל בנושא". כאן מגיעה האזהרה. עצרו! משפט כזה יגרום לילדים שלכם לתחושת עלבון, לרצון להסתגר, לא לשתף פעולה ואפילו לפעול בצורה הפוכה כדי להראות לכם, ההורים, מי מחליט בנושא הגוף שלהם.

"אנחנו אוהבים אותך כמו שאתה"

אם עודף המשקל מציק לילדים, הם ייגשו אליכם לבקש עזרה או יאמרו לכם בדרך אגב שהבטן מפריעה להם. החלק החשוב ביותר הוא לחזק את הילד באהבה ובתמיכה שלכם. אמרו לו: "אנחנו אוהבים אותך כמו שאתה, אם אתה רוצה לאכול בריא יותר ולהרגיש טוב, בוא נשב יחד ונחשוב אילו שינויים ניתן לעשות כדי לעזור לך".

קראו עוד: יותר מדי מחמאות הופכות ילדים לנרקסיסטים

שבו עם הילדים וחשבו יחד איך ניתן להעלות את השעות שבהם הם פעילים. אולי אפשר לצאת איתם לרכיבה על אופניים או להגיע הביתה ברגל מבית הספר במקום ברכב. אולי אפשר לעלות במדרגות במקום במעלית. ישנן מגוון של אפשרויות.

רוב הילדים בגילאי בית הספר כבר יודעים איזה אוכל בריא יותר לאכול. התפקיד שלכם הוא לצייד אותם בהרבה ירקות בכל ארוחה ובפרי נגיש כארוחות ביניים. במקביל, דאגו להקטין את מגוון וכמות החטיפים הנגישים להם והקלו עליהם את העמידה בפיתוי.

"את בטוחה שאת רעבה?"

ישבתם לשולחן ואתם רואים שהילדה סיימה את המנה שלה ומבקשת עוד מנה. על קצה הלשון עומד המשפט: "את בטוחה שאת רעבה? תראי כמה את אוכלת!".

עצרו! אם הילדה ביקשה, כנראה שהיא עדיין צריכה משהו. אם זה אוכל או משהו אחר (אולי תשומת לב) - לא זה הזמן לברר. משפט כזה יגרום לה לרוב לאכול את המנה הנוספת, ואולי אף לקחת אוכל בהיחבא, כי היא מרגישה שמסתכלים לה לתוך הצלחת ובודקים כמה היא אוכלת.

נסו להוסיף כחלק משגרת הארוחה חיבור של הילדים להרגשת הרעב/שובע שלהם. אפשר לעשות זאת על ידי כך שתשאלו את הילדים בתחילת הארוחה מה מידת הרעב שלהם בסולם של אחד עד 10 (כש-10 זה הכי רעב). בסיום הארוחה אפשר להפנות אותם לבדוק שוב עד כמה הם רעבים.

 בדרך זו הם יהיו מחוברים לתחושות הגוף שלהם. ניתן לשקף לילדים גם על ההרגשה שלכם, ההורים. משפט כמו "אכלתי מספיק. אני מרגיש שבע", יזכיר להם לבדוק מה קורה אצלם בגוף מבחינת השובע בלי להעיר להם.

"אוף, השמנתי. אני חייבת דיאטה"

לפעמים הדיבור הוא ללא מילים, אלא בעזרת מבט או הרמת גבה לתמיהה ופליאה. תגובות אלו פועלות בדיוק כמו משפט, השופט את הילדים על התנהגותם. אם, לדוגמה, הוזמנתם לאכול אצל חברים או משפחה ובסיום הארוחה, כשמגישים קינוח, את מסתכלת על הילד במבט של 'אתה לא צריך את זה' - אז הילד מבין בלי מילים מה את אומרת, ובתגובה לוקח לעצמו קינוח בכמות גדולה רק כדי "להראות" לך.

קראו עוד: רוצים ילד חכם ועשיר? הניקו לזמן ארוך

ילדים רוצים להרגיש כמו שאר הסביבה. לא ניתן לצפות מהם שכאשר מוגש מאכל אהוב הם יתעלמו ממנו. לכן חסכו את המבטים והשאירו לילד להחליט אם וכמה מהקינוח הוא לוקח. זה לא המקום ולא הזמן להערות ולשינוי דפוסי התנהגות.

נקודה חשובה נוספת נוגעת להתייחסות שלנו לעצמנו. אם כשאת מוציאה את המכנסיים מהקיץ שעבר מהארון וישר אומרת "אוף, השמנתי. אני חייבת דיאטה" - הילדה שלך, שעומדת לידך, שומעת את הביקורת העצמית שלך בנוגע לגוף שלך וישר בודקת מה קורה עם גופה שלה. ברגע זה היא תהפוך לביקורתית לגביו ואולי אפילו תתחיל ביוזמתה בצמצום כמויות האוכל שהיא אוכלת, בדרך שאינה בריאה עבורה. שימו לב איך אתם ההורים מקבלים את הגוף שלכם. אם אתם רוצים לשנות, עשו זאת בצורה שתהווה מודל חיובי לחיקוי ותעצים את הילדים.

מה שהורים אומרים לילדים על גופם, אפילו בהיסח הדעת, נרשם ונחרט בליבם. השינוי, אם נדרש, צריך להיעשות תוך כבוד לילד ובמסגרת המסוגלות שלו. חישבו כמה קשה למבוגרים לערוך שינויים בהתנהגות התזונתית והבריאותית שלהם. לילדים קשה עוד יותר היכולת לדחות סיפוקים ולנווט רגשות כמו תסכול, כעס ושעמום לנתיבים אחרים, שאינם אכילה. הם זקוקים להנחיה של ההורים לעשות זאת.

אם לסכם, לכם ההורים אחריות גדולה לעיצוב דפוסי ההתנהגות של ילדיכם בכל תחום. בנושא התזונה והאכילה הבריאה האחריות עוד גדלה ומועצמת, שכן, הרגלים המוקנים בילדות מלווים את הילדים גם בבגרותם. האחריות היא גדולה גם משום שאם לא ננהג נכון ונפעל רק מתוך רצון לשמור על השקט בבית, אנחנו עלולים לגרום לילדינו נזק שיהיה קשה מאד לתקנו, אם בכלל.

הכותבת היא דיאטנית ילדים המעניקה ייעוץ באמצעות הסקייפ