קיבלתם את התרופה הזולה יותר? כך תדעו אם זו רשלנות רפואית

סעיף 5 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, מעגן את זכות היסוד של המטופל לטיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית והן מבחינת יחסי האנוש. הסעיף אינו מציין שיקולי תקציב או שיקולים לא רפואיים אחרים כפרמטר לנאותות הטיפול.

קראו עוד: מה להביא ועם מי להתייעץ? המדריך למתאשפז

ואולם, ישנם מקרים רבים של רשלנות רפואית בהם מדובר ברשלנות רפואית מנהלית או מערכתית, המתהווה כתוצאה מהתנהלות המונעת משיקולי תקציב או שיקולים זרים אחרים של הגופים המוסדיים - קופות החולים ובתי החולים. רשלנות זו יכולה להתבטא, בין היתר, בצמצום של צוות רפואי מתחת לתקן הנחוץ; מתן תרופות פחות מתאימות או יעילות לטיפול בחולה; אי מתן אישור קופת חולים לביצוע בדיקה שהרופא המטפל המליץ עליה; הפניה לביצוע הבדיקה במוסד מסויים; אי ביצוע בדיקת ההדמיה המתאימה מעצם היותה יקרה יותר (על פי רוב מדובר בבדיקת אם.אר.אי).

מהם המקרים הנפוצים של החלטות משיקולים לא ענייניים?

1. מתן תרופות שאינן מתאימות למטופל בשל שיקולי תקציב 

קיימות חלופות טיפוליות רבות, בכל הנוגע לתרופות, ולעתים הפער במחירים הינו משמעותי. ההחלטה לשימוש בחלופה הזולה יותר תהיה לגיטימית ולא תיחשב כרשלנית במקרים בהם החלופה היקרה אינה בעלת יתרון מובהק על פני החלופה הזולה יותר. למרבה הצער לא תמיד כך הם פני הדברים. על הצוות המטפל מוטלת חובה ברורה לזהות את המצבים בהם שימוש בחלופה הזולה עלולה לגרום נזק למטופל, ובמקרים אלו לעשות שימוש בחלופה היקרה, גם אם הדבר מנוגד להנחיות או מדיניות המוסד הרפואי. כל התנהלות אחרת משמעה רשלנות כלפי המטופל, על כל המשתמע מכך.

2. נוהל לא תקין במוסד הרפואי 

נושא זה נידון במסגרת פסק דין שעסק בערעורו של ד"ר צבי רביב, אשר רישיונו הושעה בעקבות המלצת ועדת משמעת, לאחר שזו מצאה כי ההוא אשם ברשלנות חמורה לפי סעיף 41(3) לפקודת הרופאים. ד"ר רביב טיפל בחולה לאחר ניתוח לב ושחרר אותו לביתו 11 ימים לאחר הניתוח, למרות שהחולה היה במצב ירוד ותוצאות בדיקות תרבית דם שנשלחו טרם התקבלו. לטענת הד"ר הוא שיחרר את החולה לבית החלמה ולא לביתו, אולם לא כתב את ההמלצה במכתב השחרור בשל הנחיה גורפת של בית החולים, האוסרת על כך מטעמי תקציב - שכן לרישום או אי הרישום יש השלכה על הגורם המשלם עבור שהות המטופל בבית ההחלמה. בית המשפט פסל מכל וכל התנהלות זו וקבע כי הנוהל לפיו אין רושמים את ההפניה לבית החלמה על מכתב השחרור הוא חמור ובלתי ראוי, ובלשון פסק הדין: "לא ייתכן שהשיקול מי יישא בעלויות השהות בבית ההחלמה יקבע את תוכן מכתב השחרור".

3. צוות רפואי חסר 

תופעה בעייתית זו מוכרת למדי במוסדות רפואיים, ואולם יש להבחין בין צמצום פעילות או צמצום בכוח אדם רפואי במקום בו אין לצמצום משמעות קריטית לבין צמצום פסול, הפוגע באיכות הטיפול הניתן למטופל.

4. אי מימון חלופה טיפולית מסוימת 

לעתים רופא ממליץ על טיפול מסוים ואילו קופת החולים סבורה כי זהו אינו הטיפול המתאים ולכן מסרבת לאשר את מימונו. מקרים מאין אלה יכולים ליפול בגדר התנהלות רשלנית אם ימצא כי שיקול הדעת שהפעיל המוסד הרפואי היה תקציבי או שיקול זר אחר, וכתוצאה נפגעה בריאותו של המטופל.

מחויבות הרופא לטיפול נאות – לפני הכל

ככלל, יש לאפשר לרופא להפעיל את שיקול דעתו החופשי בכל הנוגע לטיפול ודאגה לאינטרסים ובריאותו של החולה. אולם, אין כך הדבר במצבים בהם הרופא פועל מתוך הסדרים או שיקולים מנהליים בלבד, כגון עלויות טיפול. על פי ההלכה הפסוקה, שאלת האחריות תתגבש כאשר שיקולים מנהליים יפגעו באופן לא סביר בטיפול הרפואי הנאות לו נזקק המטופל.

קראו עוד: חשוב שתדעו: כל מה שהרופא חייב לספר לכם לפני הניתוח

על היקף אחריותו של רופא כלפי המטופל ניתן ללמוד מפסק הדין של בית המשפט העליון אשר עסק בשיקולים מנהליים, שאינם תקציביים. פסק הדין עסק בערעורו של ד"ר יהודה יגר, רופא מומחה בגניקולוגיה, אשר נמצא אשם ברשלנות חמורה בשל רשלנות בטיפול ביולדת (כתוצאה נולד בנה עם שיתוק מוחין) על ידי ועדת משמעת שהוקמה לחקירת נסיבות המקרה.

להגנתו טען יגר כי בבית החולים הונהג משטר לפיו "שלטו" המיילדות על ניהול המחלקה והרופאים המעיטו לנקוט יוזמה במרבית המקרים בהם הלידות הן רגילות, ללא סיבוכים. לדברי נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט מאי שמגר: "מבחינה נורמטיבית אין בהסדרים מנהליים כדי לפטור רופא מאחריותו המקצועית כלפי מטופל אשר נמצא תחת שליטתו. המבחנים של גישה רפואית סבירה, כנדרש מרופא במילוי תפקידו, אינם נסוגים מפני הסדרים מנהליים כלשהם, אשר חורגים מתחומי מנהל כלשהם ומבקשים לגעת ברמת הטיפול הרפואי".

משמעות הדבר היא שהרופא מחויב, בראש ובראשונה, למתן טיפול רפואי נאות למטופל. כשישנה התנגשות בין השיקולים הרפואיים לשיקולים המנהליים, כך שאלו פוגמים ברמת הטיפול הרפואי אותו נדרש הרופא להעניק, חובתו של הרופא למטופל קודמת למחויבותו למוסד בו הוא עובד. בשום אופן אסור שהטיפול הרפואי הראוי לחולה יפגע או ייסוג מפני הסדרים מנהליים כאלה ואחרים, שכן חייו ובריאותו של המטופל חשובים מהרווח הכלכלי של כל מוסד רפואי.

גישה זו תואמת גם את פסק דין העקרוני של בית המשפט המחוזי בעניינו של ד"ר צבי רביב, שצוין לעיל, ובו נקבע באופן חד-משמעי כי שיקוליו של הרופא המטפל בחולה חייבים להיות, בראש ובראשונה, שיקולים רפואיים ואין הוא יכול לשקול שיקולים מנהליים, כדוגמת שיקולים תקציביים, כך שישפיעו על השיקולים הרפואיים באופן לא סביר. בפסק הדין הנ"ל שיגר בית המשפט מסר חד משמעי למערכת הרפואית ולפיו ""יש לדאוג ולוודא ששיקולים מנהליים, הנובעים מרצון שלא לשאת בהוצאות לא ישפיעו על שיקולים רפואיים. על הרופאים, מכל מקום, להפעיל שיקול דעת רפואי - ולא אחר. על כל הגופים העוסקים במימון צרכים רפואיים (בדיקות, תרופות, אשפוז וכיו"ב), ובראשם קופות החולים ובתי החולים, לדעת כי הם יישאו באחריות במקום ששיקולים מנהליים יביאו להחלטות רפואיות שגויות".

יחד עם זאת, רופא יהיה פטור מאחריות אם הוא המליץ על הטיפול הרפואי הראוי בעיניו ונקט את כל האמצעים העומדים לרשותו במסגרת המוסד בו הוא עובד למתן הטיפול, באם גורם אחר שינה את הוראתו או פעל בניגוד להמלצתו. 

לסיכום, שיקולי תקציב וכל שיקול אחר שאינו רפואי צריכים להיות גלויים, מידתיים וסבירים. באם יתברר כי נשקלו שיקולים זרים, וכתוצאה מכך הוענק טיפול רפואי לקוי למטופל באופן אשר גרם לו לנזק, יחויבו המוסד הרפואי והרופא המטפל ברשלנות כלפי המטופל.