זהירות: כך אתם מלמדים את הילדים לאכול באופן רגשי

ילדים אינם מכירים את ההקשר בין אוכל לפיצוי. הם לומדים להכירו רק כאשר ההורים משתמשים בו. זה קורה בעיקר כאשר זה הופך לדגם התנהגות שחוזר על עצמו. הילדים קולטים את נקודות התורפה של ההורים - חוסר הזמן שלהם להתפנות אליהם ולתת מענה לצרכיהם, ומבינים שאם הם "יציקו" להם ברגעים שהם אינם פנויים, יש סיכוי רב יותר שיקבלו פיצוי בצורת מאכל שהוא ממתק או חטיף.

קראו עוד: באמת צריך להימנע ממוצרי חלב? הכל על שלשול

איזה סוגי מזון משמשים כפיצוי?

לרוב מדובר במזון מהיר וקל להגשה. לא נראה מצב בו ההורה מתחיל לחתוך פירות ולהגיש לילד. לרוב הוא ייתן לילד חטיף או שוקולד או יזמין מגש פיצה, כי אין זמן להכין ארוחה. מזונות אלה מכילים כמות גדולה של שומן ומלח והם מהגורמים למחלות כרוניות, כמו השמנה ויתר לחץ דם. ההרגל לאכילת מזונות אלה בכמות מוגזמת מתקבע בילדות. לאחר מכן קשה לשנות זאת.

מה הבעיה בשימוש באוכל כפיצוי? 

ילדים צעירים אינם מסוגלים להתמודד עם רגשות כמו תסכול עקב הצורך לדחות סיפוק, חוסר הצלחה, כעס, פחד, חשש ועוד. הם זקוקים לאדם מבוגר שיכיל אותם ויעזור להם "להיות" באותה הרגשה וללמוד לקבל את העובדה שהיא קיימת וטבעית. על ההורה לעזור לילד ללמוד כיצד להכיל ולהתמודד איתה. 

מתן מזון כפיצוי על כך שההורה אינו פנוי לעשות זאת מלמדת את הילדים למסך את ההרגשה שעולה בהם, ולמעשה יוצרת אצלם תבנית המקשרת בין רגשות שהם אינם מסוגלים להתמודד עימם לבין מזון מפצה. דגם התנהגות זה מתקבע והילדים יגדלו למבוגרים שהפתרון שלהם להתמודד עם קשיים רגשיים יהיה אכילה. וכמעט תמיד הפיצוי הוא באותם מזונות מתוקים או חטיפים מלוחים.

מתי זה נחשב ל"בסדר" ומתי זה עובר את הגבול?

בעולם אידיאלי ההורה תמיד יהיה פנוי לענות על הצרכים של הילדים. המציאות שלנו היא כזו שזה לא קורה, ולכן עלינו להפחית כמה שניתן את השימוש באוכל כפיצוי. כדי לעשות זאת נדרשים מההורים הדברים הבאים:

1.מודעות 

קריאת המצב של הילד - הילד שלי זקוק עכשיו למשהו שיעזור לו להתמודד עם קושי מסוים. כדי לעשות זאת חשוב לזהות מצבים חוזרים, שבהם הילד דורש את תשומת לב ההורה. למשל, כאשר חוזרים הביתה הילדים זקוקים לתקשורת עם ההורה, לשיתוף בחוויות שלהם. בזמן זה מומלץ לכבות את מכשיר הטלפון הנייד ואם מגיעים מאוד רעבים הביתה ויושבים לאכול, לקבל את העובדה שהילדים יבקשו להצטרף לארוחה, למרות שייתכן שהם כבר אכלו את הארוחה שלהם. מומלץ להורים להתארגן עם מנה מיוחדת גם לילדים, כזו שניתן לתת להם כחלק מהחוויה של הארוחה עם ההורה.

2.הבנת המצב 

איך זה משפיע עלי כהורה? האם אני פנוי לעזור לו? אם למשל הקושי של הילד הוא לדחות סיפוקים, על ההורה לשאול את עצמו איך הוא עצמו מצליח לדחות סיפוקים, מה עוזר לו? האם יש באמצעים אלה משהו שיכול גם לעזור לילד שלו נכון לאותו הרגע?

3.התארגנות 

מה נדרש מההורה באותו רגע כדי שיהיה מסוגל להיות עם הילד ולהכיל אותו. איך הוא מפנה זמן להיות שם. ואם אינו יכול להיות שם, מה האפשרויות האחרות שאינן כוללות מתן אוכל? למשל, למצוא חלופות בצורת משחק שיעניין את הילד עד שההורה יתפנה להיות איתו, להקציב זמן שבו ההורה כן יתפנה - "בעוד חמש דקות אני מתפנה להיות איתך" - ולעמוד בהבטחה.

מה עוד חשוב שתדעו כהורים?

חשוב לשים לב איך אתם, כאנשים בוגרים, מתמודדים עם קשיים ותסכולים. האם אתם מפצים את עצמכם באוכל כאשר אתם מתוסכלים או כועסים? אם התשובה היא "כן" כדאי לזכור כי  אתם מהווים מודל לחיקוי עבור הילדים, הלומדים ו"מעתיקים" התנהגות זו, גם אם לעתים בצורה עקיפה ממודל ההתנהגות שלכם. מומלץ לעשות התבוננות פנימית ובחינת המודעות אצלכם, ולחשוב איך לשנות זאת אם יש צורך.

לסיכום, לצערנו, אוכל במרבית המקרים הוא פיצוי מהיר ומנחם ולכן הורים רבים נוטים להשתמש בו כדי לעזור לילד שלהם להתגבר על קשיים ותסכולים. אך בכך למעשה הם יוצרים הרגל המוטמע ומתקבע בילד ועלול לגרום לו בעתיד להשמנה ולהפרעות אכילה. השקעה נבונה בילדות תמנע בעיות ותוסיף בריאות בבגרות.

קראו עוד: הכירו את החיידקים המסתוריים שעושים לכם חשק למתוק