כך תזהו אם ילדיכם נחשף להתעללות מינית

בתקופה זו של השנה ילדים מכל שכבות הגיל יוצאים לחופשת הקיץ. רבים מהם נמצאים ללא מסגרת, בזמן שהמבוגרים נמצאים בעבודה, ולצערנו חשופים הרבה יותר לפגיעות מיניות. לכן חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים לסימני מצוקה ושינויים בהתנהגות או בהרגלים. אקלים משפחתי פתוח, המאפשר שיחת תמיכה ללא ביקורת, יתרום לגילוי פגיעה כלשהי שיתכן והילד נחשף אליה ויעזור לו להתמודד עמה. התעללות מינית בילדים הנה תופעה הנשארת עטופה במעטה סודיות על אף שהחברה מוקיעה אותה והנושא עולה לכותרות לעתים קרובות ומעורר עניין ציבורי. 

האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר מעריכה כי אחת מכל שלוש נשים עוברת אונס לפני גיל 18, ושיעור הנפגעים בקרב גברים בגילאים אלה דומה לשיעור הבנות. נתונים אלה מראים עד כמה התופעה נפוצה. 

85% מהפגיעות המיניות נעשות על ידי דמות מוכרת ואמינה

בעוד שקיימת נטייה לחשוש מזרים, הסטטיסטיקה מראה שכ- 85% הפגיעות המיניות בילדים נעשו על ידי דמות מוכרת ואמינה, כשבמקרים רבים קיימים יחסי תלות ומרות בין המבוגר הפוגע לבין הילד הנפגע. המשמעות היא שמרבית הפגיעות מתרחשות בסביבה שנחשבת למוכרת ובטוחה, כשהילד נמצא לבד עם המבוגר הפוגע, במצב של חוסר אונים. 

כמחצית מהילדים מדווחים על פגיעות מסוג כזה או אחר, מתוכן כ-36% הן פגיעות מיניות. עם זאת, מוערך כי השיעור גבוה יותר, שכן לא כולם מגישים תלונה ומקרי ההתעללות רבים אינם מתגלים כלל. מרבית הפגיעות מתרחשות בילדים מתחת לגיל שמונה, וכרבע מהן מתחת לגיל חמש. 

סטטיסטיקה מראה שכ- 85% מפגיעות מיניות בילדים נעשו על ידי דמות מוכרת ואמינה

מדוע הילד לא מספר כי עבר התעללות?

המבוגר הפוגע מעביר מסרים שונים אל הילד הנפגע, כשאחד מהם הוא מסר של סוד, כשההסברים על שמירתו עשויים להיות עדינים ולכלול מתן פיצויים עבור השמירה עליו, או מפחידים ומאיימים. 

שמירה על הסוד מהווה עבור הילד הבטחה לביטחון, שכן המבוגר מעביר לו מסר שהוא לא ייפגע אם הסוד לא יתגלה. גילוי הסוד מעורר פחדים כה עמוקים בילד, עד שהוא מקבל משמעויות מפלצתיות. משמעויות אלו קיימות גם כאשר הילד אינו מבין או מודע לכך שהוא עובר התעללות מינית, וגם כאשר הוא אינו חווה כאב או בושה מהחוויה עצמה. הילד מקבל מסרים הסותרים את ערכי המוסר המקובלים, שכן עליו להיות זמין ללא תלונות לדרישות המיניות המוצגות בפניו. כמו כן, שמירה על סודיות היא ערך עליון, בעוד שאמירת האמת נחשבת לחטא גדול.

ילד החווה התעללות מתמשכת ממשיג את החוויות באופן שמאפשר לו לשרוד, והוא מקווה כי על ידי ריצוי המבוגר הוא יוכל להרוויח את אהבתו וקבלתו. הילד מניח שהוא אחראי על המתרחש, ולמרות המאמצים, אינו מצליח להשיג הקלה ולמנוע את המעשים, ולכן הוא חווה אשמה ושנאה עצמית.

מהם התסמינים המעידים על התעללות מינית?

התסמינים עשויים לכלול סימנים פיזיים של הפגיעה עצמה, ערך עצמי פגוע, פחדים, דיכאון, התנהגות אובדנית, תוקפנות, עבריינות, הרס עצמי, התמכרות לחומרים, התנהגויות מיניות ותסמינים סומטיים. כמו כן, תסמינים נפשיים עשויים להתבטא כגופניים ובמקרים מסוימים הילדים מפגינים התנהגות מינית לא תואמת את השלב ההתפתחותי שיכול לרמוז על חשיפה לפגיעה מינית: למשל, אוננות מוגזמת או חשיפה בפומבי של האיברים האינטימיים. הורים רבים, מזהים ואף מדווחים על היום בו התחיל להופיע השינוי, דבר זה מרמז על אירוע טראומטי שקדם לכך.

קראו עוד: חשוב שתכירו: כיצד לזהות דיכאון אצל ילדים ובני נוער

דפוס התסמינים אינו אחיד ואינו ייחודי להתעללות מינית. כמו כן, כשליש מהקורבנות כלל לא מראים תסמינים, בעוד ששני השליש הנותרים מראים תסמין אחד או יותר, העשויים להתאים לסוגי טראומה שונים או להתפתחות של הפרעה פסיכיאטרית אחרת, דבר המקשה על האבחון. 

בנים העוברים התעללות מינית מתקשים להתמודד עם תחושת חוסר האונים שהם חווים, ונוטים להפנות את מצוקתם כלפי חוץ בתור התנהגות אגרסיבית ואנטי-חברתית. בנות העוברות התעללות מינית עשויות לפתח קווי אישיות גבולית או מפוצלת, ובאמצעות מנגנון נפשי  זה להתמודד עם חוויות ההתעללות הקשות. מנגנונים אלו המאפשרים את הישרדותם הנפשית בגיל הילדות, אך בבגרותם פוגעים באינטגרציה נפשית יעילה, שכן התעללות מינית פוגעת בהתפתחות ובתפקוד הפיזי והנפשי של הילד הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

כיצד להתמודד עם תסמיני מצוקה המעידים על התעללות מינית?

כאשר מקור התסמינים מזוהה על ידי רופא המשפחה או הילדים כרגשי, מומלץ להפנות את הילד לאבחון אצל פסיכיאטר ילדים לצורך אבחנה מבדלת.

גילוי ההתעללות המינית

הילד העובר התעללות מינית ניצב בפני החלטות קשות האם לגלות עצם הפגיעה ולמי, כשבמחצית המקרים, הילדים ידווחו לאמם. גילוי על ההתעללות אינה פעולה חד פעמית, אלא תהליך דינמי המורכב משלבים שונים הכוללים הדחקה, גילוי חלקי וגילוי מלא, שלאחריו עשוי להגיע שלב שבו הילד מכחיש את הדברים. לבסוף, אך לא בכל המקרים, הילד מגלה בפני הסובבים אותו את הפגיעה מחדש באופן חלקי או מלא.

התנהגות ההורה ודפוס ההסתגלות של הילד לאחר גילוי על התעללות מינית 

תגובות המבוגרים לגילוי משפיעות על התמודדותו של הילד, וקיומה של דמות הורית מכילה ותומכת חיוני להתמודדותו של הילד, שכן ילדים שקיבלו תמיכה מלאה ממשפחותיהם הראו רמה נמוכה יותר של פסיכופתולוגיה מאשר ילדים שקיבלו רמה חלקית או העדר של תמיכה.

לאחר הגילוי, הילד המתלונן עשוי להראות דפוסי הסתגלות שונים. לעתים הוא עשוי להיראות כועס, חרד ופגוע, אך במקרים אחרים הוא עשוי גם לא להראות סימנים חריגים, ובמצב כזה יחביא כל סימן של פגיעה. במקרה כזה המבוגרים עשויים לחשוב כי אין לילד סיבה ממשית להתלונן, ויתכן לא קרה כלום, ואם קרה, אזי כנראה שהפגיעה לא הייתה כל כך קשה. כלומר דפוס ההסתגלות של הילד, במידה והוא שליו ומסתגל בצורה מעולה, עלולה להתפרש על ידי המבוגרים כתלונת שווא. 

כאשר מבוגרים משמעותיים מגיבים לגילוי הסוד בחוסר אמונה, דחייה והאשמה ובידודו של הילד, מתפתחים אצלו ביתר שאת ההיבטים הקשים ביותר של הטראומה. קושי של ההורה לקבל את הגילוי, תחושת ההורה שמדובר במניפולציה או דמיון מצדו של הילד, נחוות ע"י הילד כנטישה ומחמירה עוד יותר האשמה ושנאה עצמית, ופוגעת בהתפתחותו הנפשית ויכולותיו החברתיות והזוגיות. במצב כזה, צפוי הילד לסגת מהסיפור. הסיבה לכך היא שהילד מתוודע לכך שהפחדים והאיומים אליהם נחשף היו נכונים.    

במקרה של פגיעה על ידי אב או דמות אב, קיימת תקנת הוצאת ילדים מהבית, המשפחה נכנסת לתלתלה רגשית ולעיתים דווקא הילד מואשם בגרימה לכך. הילד נחקר שוב ושוב ועליו לבחור האם לספר את האמת או לשקר ולשמור על המשפחה. אם ייסוג מהגילוי, יאשר את ציפיות המבוגר שלא ניתן לבטוח בו. הרשויות לומדות לא להאמין לילד, ורואות אותו כילד מניפולטיבי המנסה להשתמש בכוח על מנת להרוס "הורים טובים".

מבוגרים שנוצלו מינית בילדותם מעידים כי כעסו הרבה יותר על דמויות הוריות/אנשי מקצוע וכדומה שדחו אותם לאחר גילוי על ההתעללות המינית, מאשר על הפוגע עצמו. 

תסמינים להתעללות מינית בגיל הרך

בגיל מוקדם זה, התסמינים משתנים על פי השלב ההתפתחותי של הילד, כשלאווירה המשפחתית ישנה השפעה ניכרת. 

אחד מסימני האזהרה למצוקה בגיל הרך הינו רגרסיה בכל תחומי החיים של הפעוט: הופעת קשיי פרידה, הצמדות מוגזמת להורים, סימני פחד/ אדישות, פסיביות והיעדר סקרנות ושמחת חיים, נסיגה בהתפתחות קוגניטיבית, שפתית או גופנית, למשל הרטבה או לכלוך התחתון בצואה, לאחר שנגמלו. לעיתים, חזרה למציצת אצבע או מוצץ או לבקבוק. במקרים קשים מופיעים אף תסמינים דמויי אוטיזם. 

ילדים בגיל בי"ס יסודי (6-12)

סימנים למצוקה בגיל זה מתבטאים אף הם באופן גופני, התנהגותי והרגשי. תתכן ירידה בתפקוד הלימודי בביה"ס, לרבות פגיעה בריכוז ובזיכרון, חוסר שקט וכן סירוב נשנה להגיע לביה"ס. במצבים קשים עלול להתפתח מצב פסיכוטי המתחזה למחלת נפש. כמו כן, תתכן העדפה להישאר בבית וחוסר עניין בחברויות ובתחביבים. בורחים לשינה ולמסכים. יתכן גם תרחיש הפוך, העדפה להיות בבית כמה שפחות. ייתכנו רגזנות והתפרצויות, קושי בקבלת גבולות וכן הצפה של פחדים, כמו הפחד להישאר לבד בבית או בחדר ודרישה להישארות של אחד מבני המשפחה. מבחינה גופנית ידווח על שינוי בתיאבון (ירידה או עלייה), תלונות גופניות נשנות וכן קשיי שינה, פחד לישון לבד ומעבר למיטת ההורים וסיוטי לילה.  

אצל חלק מהילדים הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר שקט, לכן חשוב לעשות אבחנה מבדלת עם הפרעת קשב והריכוז- ADHD.

גיל ההתבגרות

חלק מהמתבגרים מדווחים על הפגיעה לאיש המקצוע, בני גילם או באמצעות רשתות חברתיות. רובם מביעים זאת בהתנהגותם דרך התכנסות והתרחקות מהמשפחה ומחברת בני גילם. חלק מתסמינים כוללים דיכאון המתבטא בהפרעות התנהגות ועוינות, מה שמוביל לריבוי קונפליקטים עם הסובבים. נפוצה פגיעה בתפקודם החברתי והלימודי, עם תלונות על חוסר ריכוז. ייתכנו קשיי שינה הכוללים עייפות המלווה קושי להירדם או יקיצות נשנות וסיוטים. חשוב לציין, כי למרות שסימנים אלה עשויים לרמוז על דפוס התנהגות האופייני לקבוצת גיל זו, במקרים אלה עוצמת התחושות קיצונית הרבה יותר.

ירידה או עלייה בתיאבון ובמשקל, תלונות גופניות רבות, היעדר אנרגיה וחוסר עניין במתרחש. יכולה להיות התנהגות מסוכנת או נטייה לפגיעה עצמית, מחשבות אובדניות והתמודדות דרך שימוש בחומרים ממכרים. בכל שכבת גיל  יכולים להופיע סימפטומים של פוסט טראומה והתנהגות אובדנית. 

על מנת להתמודד עם פגיעה מכל סוג שהוא, חשוב להישאר ערניים ולשים לב לשינויי התנהגות והרגלים אצל הילד. במידה והתעורר חשד לפגיעה, חשוב לפנות באופן מידי לפסיכיאטר ילדים לצורך אבחון וקבלת טיפול אינטנסיבי.