ריבוי תרופות בקשישים: כל המידע החיוני

הסיטואציה הבאה מוכרת לרבים מאתנו: קשיש מסיים את ארוחת הערב, ופותח קופסה גדולה מלאה בכדורים רבים בגדלים ובצבעים שונים. תמונה זו מעלה את השאלות: האם נטילת כדורים רבים היא הכרחית ;מה מטרתן של כל התרופות השונות; והאם הטיפול התרופתי אכן מסייע בפתרון או הקלה על הבעיות הבריאותיות ? הטיפול התרופתי בקשישים בקהילה מהווה סוגיה מורכבת, הדורשת מודעות וגיבוש דרכי התייחסות מתאימות. מהו טיפול מרובה בתרופות והאם ניתן למנוע טיפול מרובה בתרופות בקשישים? מומחית עם כל התשובות לשאלות. 

מה אומר מושג טיפול מרובה תרופות?

טיפול מרובה תרופות, פוליפרמסיה, (Polypharmacy) הוא שימוש בו-זמני בתרופות רבות מסוגים שונים. פוליפרמסיה מוגדרת על ידי רבים כשימוש בחמש תרופות ויותר, בעוד אחרים קובעים כמות סף גבוהה יותר, כגון שמונה או עשר תרופות. חשוב לציין כי אין במספר כשלעצמו בלבד, כדי להעיד על טיפול תרופתי בלתי נאות, ויש לבחון לעומק את נאותות הרישום של התרופות השונות. תיתכן פוליפרמסיה גם כאשר כל התרופות הרשומות מוצדקות על פי רשימת המחלות. מנגד, ככל שמספר התרופות עולה (בייחוד בקרב מטופלים המשתמשים ביותר מ- 8-7 תרופות), הסיכוי לאינטראקציות שליליות ולאירועים בלתי צפויים ולא רצויים עולה גם הוא משמעותית. 

אילו תופעות עלולות להתפתח עקב טיפול מרובה תרופות?

קשישים נמצאים בסיכון מוגבר לתופעות שליליות הנובעות מטיפול תרופתי בלתי מושכל. סיכון זה נובע משילוב של מספר גורמים, לרבות שינויים במטבוליזם התרופות הקשור לגיל, רגישות גוברת לתופעות לוואי של התרופה ומצבו הבריאותי הכולל של המטופל הקשיש, שעלול להיות מורכב וקשה לאיזון.

ההסתמנות הקלינית של ריבוי תרופות אינה ספציפית: היא עלולה לגרום לבעיות שכיחות, כגון ירידת לחץ דם, סחרחורת, חוסר שיווי משקל, הפרעות בהליכה, נפילות, שברים, בלבול, ישנוניות, ירידה קוגניטיבית, דיכאון, חוסר תיאבון, ירידה במשקל, עצירות ועוד. למרות זאת, תופעות אלה, שכיחות יחסית בקרב קשישים, והן עשויות להוות ביטוי לבעיות הזקנה והתחלואה הנלווית בגיל זה, והן נקראות בהתאם "סינדרומים גריאטריים".

לעיתים קרובות מתבצע בירור והערכה מקיפה של תופעות כגון אלה במטופל הקשיש, מבלי לתת את הדעת על התרופות כגורם מרכזי או תורם לבעיות אלו. ניתן לראות כי ההשלכות הבריאותיות של ריבוי תרופות גורמות ללא ספק לפגיעה באיכות החיים של האוכלוסייה המבוגרת, ומעלות את העומס על המטפלים ועל מערכת הבריאות.

קשישים מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות תופעות הנובעות מטיפול תרופתי בלתי מושכל

מהן הסיבות לטיפול מרובה תרופות?

קיימות  סיבות שונות לטיפול מרובה בתרופות. חלקן תלויות במטופל בעוד שאחרות קשורות לגורמים המטפלים. 

סיבות שאינן תלויות במטופל

• שימוש במינונים לא מתאימים, או שימוש בתרופות שאינן מומלצות לטיפול בקשישים
רופאים מקצועיים נוהגים לתת טיפול לפי סטנדרטים מקובלים  בעולם רפואה, אך סטנדרטים אלו אינם מותאמים תמיד לגיל הזהב. בנוסף, השפעתן של רוב התרופות נבדקה במחקרים קליניים על קבוצות גיל צעירות יותר. 

• שימוש עודף בתרופות
ריבוי תרופות, גם אם מוצדק כשלעצמו, יכול לגרום לאינטראקציות לא רצויות, עקב שינויים פיזיולוגיים בגיל המבוגר.

• שימוש מועט בתרופות שיכולות להועיל גם לקשישים.

סיבות שתלויות במטופל 

• ציפייה של המטופל לקבל תרופה לכל בעיה.

• בעיות בהיענות/היצמדות לטיפול התרופתי מצד המטופל.

• קניית תרופות עצמאית על-ידי המטופלים, כולל תרופות ללא מרשם  (OTC),לעיתים בעידוד הרוקחים והקופות.

• קושי בזכירת נטילה של מספר גדול של תרופות באופן מסודר ונכון.

יעדי הטיפול התרופתי הם טיפול במחלה, הקלה על סבל ומניעת סיבוכים הקשורים במחלות כרוניות שונות. השגת יעדים אלה מחייבת שמירה על איזון מיטבי בין תועלת התרופות, לסיכונים הכרוכים בנטילתם, בעת רישום התרופות לקשישים, ומעקב מתמשך אחר הטיפול התרופתי.

האם ניתן למנוע טיפול מרבה תרופות אצל קשישים?

קיימים מספר עקרונות ששמירתם עשויה לצמצם את הסיכונים הכרוכים בטיפול תרופתי בקשישים: 

1. ערנות לתופעות שליליות

מומלץ להתייחס לכל תלונה חדשה אצל קשיש, ולשקול את האפשרות שהיא קשורה לטיפול התרופתי אותו הוא נוטל, בין אם זו תופעת לוואי המתפתחת עקב נטילת התרופה, תוצאה של אינטראקציה בין-תרופתית, של שינויים במינון, או הפסקה בנטילת תרופה שהמטופל נטל לאורך זמן רב. זיהוי תגובה תרופתית במועד עשוי למנוע תחלואה וסיבוכים.

2. התחלת הטיפול התרופתי במינונים קטנים יותר

חשוב להיות עירניים לתלונות שונות של הקשיש, ולשקול אם הן קשורות לטיפול התרופתי

3. פישוט הטיפול התרופתי 

מומלץ לשקול חלופות טיפול לא תרופתיות, לעודד שימוש בתכשיר יחיד ולא להחליף תכשירים שונים לאותה תרופה גנרית. כמו כן, מומלץ לצמצם ככל האפשר את התדירות היומית של נטילת התרופה.

4. בדיקה תקופתית של נטילת תרופות בפועל (מבחן השקית)

חשוב להיות בקשר רציף עם רופא המטפל, ולערוך בדיקה תקופתית של נטילת תרופות בפועל (מבחן השקית( . כדי לבצע את הבדיקה יש להביא את כלל התרופות שהמטופל נוטל למרפאה, כולל תרופות ללא מרשם, תוספים וויטמינים. 

הבדיקה כוללת בדיקת ידע של המטופל או של בני משפחתו לגבי מועד, אופן וסיבת נטילת התרופות. בנוסף מתבצעת השוואה בין התרופות הקיימות לבין רשימת התרופות הכתובות ברשומה הרפואית בתיק ובדיקה של הנפקות בבית המרקחת כדי לבדוק קניה מסודרת 

הבדיקה נועדה כדי לבצע בקרה על התרופות שנרשמו למטופל ועל אלה אותן הוא נוטל בפועל. במהלכה עשויים להתגלות דברים שונים, כמו תרופות חיוניות שנרשמו למטופל ושהוא אינו נוטל, תרופות שהרופא לא ידע שהמטופל נוטל, תרופות שכבר אין צורך לקחת, כפל נטילה של אותה תרופה בשמות שונים, שתי תרופות מאותה משפחה, ריבוי תרופות הרגעה או שינה, אי סדר בתרופות לכאבים ועוד. 

5. מעורבות הרופא הגריאטרי 

מעורבותו של הרופא הגריאטרי בנושא מהווה יתרון גדול לטובת המטופל.  הרופא הגריאטרי מסתכל על המטופל ובוחן את הבעיות הבריאותיות מהן הוא סובל כמכלול. הוא אינו בוחן רק כל מחלה בנפרד, דבר שמעלה יעלות ובטיחות הטיפול, מוריד סיכוי לתופעות בלתי רצויות ומשפר איכות החיים .

הכתבה בשיתוף עם ד"ר נטלה בלינסון מומחית ברפואה פנימית, בעלת התמחות על בגריאטריה. הכתבה נערכה על-ידי מערכת אינפומד.