מהם התסמינים שיכולים להעיד על דלקת מפרקים אצל ילדים?

דלקת מפרקים כרונית אידיופטית של גיל הילדות (או בקיצור JIA) עלולה להופיע אצל ילדים מתחת לגיל 16 ולבוא לידי ביטוי באופנים שונים. קשת התסמינים המאפיינת את המחלה מגוונת ומאוד וחווית ההתמודדות עמה משתנה בהתאם לסוגה. 

התסמינים האופייניים למחלה משתנים מילד לילד. במקרים בהם הם נמשכים יותר משישה שבועות, יש צורך בסדרת בדיקות שיקבעו האם התסמינים השונים אכן מעידים על דלקת מפרקים וכן יסייעו לקבוע מהו סוגה. 

קיימות שש צורות של המחלה, כאשר כל סוג עומד בפני עצמו, שונה מבחינה קלינית ומבחינת אפשרויות ההחלמה והתפקוד העתידי. סוג המחלה נקבע על פי מאפייני החולה והמחלה: גיל, מיקום הדלקת, מספר מפרקים המעורבים ועוד. לכל סוג או תת מחלה מאפיינים, התנהלות ותסמינים שונים. קביעת סוג המחלה מסייעת לצפות את מהלכה, להבין את השלכותיה ולהתאים את הטיפול המיטבי.

. 

מהן צורות המחלה?

כיום, ידוע על  שש צורות של המחלה, כאשר לכל אחת מאפיינים ותסמינים שונים ואופן טיפול שונה. אבחון הימצאותה של המחלה וקביעת סוגה חשובים מאוד לשם הבנתה, הצפי לגבי התנהגותה וכמובן התאמת הטיפול. כך, למשל, יודעים כי דלקת מפרקים עם מיעוט מפרקים מעורבים, מהווה צורה קלה יחסית של המחלה אשר מגיבה היטב לטיפול. לעומת זאת, דלקת המערבת מפרקים רבים, גדולים וקטנים, קשה יותר להתמודדות ודורשת טיפול מורכב יותר.

לכל אחת מצורות המחלה מאפיינים ותסמינים שונים ובהתאם להם נקבע אופי הטיפול 

סוגיה השונים של המחלה שונים לעיתים באופן מהותי בדרך ההתמודדות עימם. הסוגים הם:

1. מחלה סיסטמית 

 מלווה בחום גבוה העולה ויורד בכל יום או פעמיים ביום למשך לפחות שבועיים. כ-75% מהחולים יפתחו דלקת מפרקים, תוך 3 -12 חודשים מהופעת החום. כמחצית מהחולים יחלימו לחלוטין תוך שנתיים עד חמש, וכמחציתם עלולים להתמודד עם צורה כרונית וקשה יותר של המחלה.

2.מחלה המערבת  מיעוט של מפרקים

מדובר בסוג השכיח ביותר של המחלה המתפתח ברוב המקרים לפני גיל חמש. סוג זה נפוץ יותר בבנות מאשר בבנים (ביחס של 4:1). דלקת זו מערבת פחות מארבעה מפרקים במחצית השנה הראשונה של המחלה ובמקרים רבים מלווה גם בדלקת בחלק הפנימי של העיניים.

קראו עוד: המחלה הכרונית השכיחה ביותר בילדים: דלקת מפרקים של גיל הילדות 

3. מחלה המערבת מיעוט מפרקים ובהמשך מערבת מפרקים רבים

סוג זה של דלקת מפרקים  מתפתח לאחר חצי השנה הראשונה למחלה מהסוג הקודם, כאשר הדלקת מתפתחת במפרקים נוספים, כלומר חמישה או יותר. סוג זה של JIA, אופייני בעיקר בקרב בנות בגילאי 12 -16 ומתחלק לשני תתי קבוצות: 

-סוג מרובה מפרקים עם גורם שגרוני (RF) שלילי

 בבדיקות הדם הכולל מעורבות דלקתית של מפרקים קטנים וגדולים, בדרך כלל בצורה סימטרית.

-סוג מרובה מפרקים עם גורם שגרוני (RF) חיובי בבדיקות הדם 

 בו מעורבים מרבית מפרקי הגוף הקטנים והגדולים. סוג זה הוא בעל מהלך מחלה כרוני וקשה יותר ודורש לרוב טיפול מורכב וממושך יותר.

4. דלקת מפרקים המלווה באנתזיטיס 

באה לידי ביטוי בעיקר בבנים מתבגרים, ומערבת מפרקים גדולים, בעיקר ברגליים ולעיתים גם את עמוד השדרה, בליווי מעורבות דלקתית של הגידים ואזור חיבורם לעצם (אנתזיטיס).

5. דלקת מפרקים המלווה בפסוריאזיס (ספחת) 

עלולה לבוא לידי ביטוי בתופעה של "קישיון בוקר" או בהגבלה בפעילות יומיומיות. אם במחלה מעורבים גם מפרקי הרגליים היא תתבטא לעיתים בצליעה.  במקרים מסוימים מחלת העור יכולה להקדים את מחלת השלד.

6. סוג שאינו מובחן 

 דלקת מפרקים שאינה שייכת לאחד מהסוגים האחרים.

מהם התסמינים שיכולים להעיד על המחלה?

התסמינים הנפוצים ביותר כוללים נוקשות או קשיון, כלומר, קושי להזיז את המפרקים או כאב ואיטיות בפעילות השרירים, בעיקר עם היקיצה בבוקר. הנוקשות עלולה להימשך בין מספר דקות למספר שעות. תסמינים נוספים כוללים כאב, נפיחות, אודם, רגישות, קושי בתנועה, נסיגה בהתפתחות המוטורית, צליעה, חום, פריחה, ירידה במשקל, תשישות או עייפות, אדמומיות בעיניים, כאב וטשטוש ראייה. אם תסמינים אלו נמשכים יותר משישה שבועות, בילדים מתחת לגיל 16, יתעורר החשד שאכן מדובר ב-JIA.

איך ניתן לאבחן?

לצורך אבחון המחלה, נערכת סקירה מלאה של ההיסטוריה הרפואית, לרבות תיאור התסמינים ובדיקה גופנית מקיפה. לעיתים יהיה צורך בבדיקות הדמיה שונות,  כגון צילומי רנטגן, אולטראסאונד או MRI, המסייעות באבחון של מצב המפרקים. כמו כן, יתבצעו גם בדיקות מעבדה הכוללות דגימות דם, שתן או נוזל מפרקים. בדיקות אלו עשויות לסייע בקביעת סוג המחלה, לרבות בדיקות לקביעת דרגת (מדדי) הדלקת, והימצאותו של גורם שגרוני (RF). בדיקות נוספות ייערכו לשם אבחנה או שלילה של מעורבות דלקתית בעיניים.

קיומו של מששת סוגי המחלה באופן מתמשך וללא קבלת טיפול הולם מסוכן, ועלול לגרום לנזק קבוע שיכול להתרחש אפילו כשהכאב לא חמור.

יש לציין גם את השפעתה של המחלה על הילד ובני משפחתו בהיבטים נוספים מעבר להיבט הפיזי: הפגיעה בדימוי העצמי של הילד והמוגבלויות בתפקודו החברתי, לרבות היעדרויות מביה"ס, חוסר היכולת להשתתף במשחקים ופעילויות ותיוגו החברתי "כשונה" - מצריכים התייחסות גם להיבט הנפשי-חברתי של המחלה.

קיימת חשיבות גדולה מאד לגילוי המחלה וטיפול בה, עוד בשלביה המוקדמים ביותר, וזאת כדי למנוע את תוצאותיה המצטברות. עם הופעות התסמינים שתוארו או חלקם, מומלץ מאוד להגיע לבירור אצל ראומטולוג, רופא המתמחה במחלות אוטואימוניות ובבעיות רפואיות הקשורות במפרקים, למטרת אבחנה מדויקת וקבלת טיפול מתאים.