כיצד השתתפות בקבוצת ספורט משנה את מוח הילד?
מחקר חדש מצא כי השתתפות בקבוצת ספורט קשורה לשינויים במוח של ילדים, בנים ובנות, כמו גם להפחתת תסמיני דיכאון בקרב ילדים בנים כבני 9. הפרטים בכתבה
דיכאון בבוגרים כבר נמצא קשור להתכווצות של ההיפוקמפוס, אזור במוח המשחק תפקיד חשוב בזיכרון ובתגובה לסטרס. כעת, מחקר חדש של אוניברסיטת וושינגטון, ארה"ב, מצא קשר בין השתתפות בקבוצת ספורט ובין נפחי היפוקמפוס גדולים יותר בילדים, כמו גם לפחות דיכאון בקרב בנים בני 9 עד 11. המחקר פורסם בכתב העת Biological Psychiatry: Cognitive Neuroscience and Neuroimaging.
לטענת החוקרים, ממצאים אלו מראים קשר בין השתתפות בספורט, נפח באזור מסוים במוח ותסמיני דיכאון בילדים כבני 9. המחקר חשף כי השתתפות בפעילות, אך לא פעילויות כגון מוסיקה או אמנות, קשורות לנפח היפוקמפוס גדול יותר בילדים, בנים ובנות, והוא קשור לירידה בדיכאון בקרב בנים.
קשר נמצא חזק במיוחד בקרב ילדים המשתתפים בספורט מובנה, כגון קבוצת של בית הספר, נבחרת מחוץ לבית הספר או שיעורי ספורט, וזאת בהשוואה להשתתפות לא פורמלית בספורט.
קראו עוד: אל תאיצו בילדים להתמקצע בסוג אחד של ספורט
השפעה לפני גיל ההתבגרות
הממצאים מעלים את האפשרות שישנם יתרונות נלווים לספורט שנעשה בקבוצה או בספורט מובנה, כגון האינטראקציה החברתית או הקביעות שמסגרות אלו מציעות.
המחקר התבסס על מדגם ארצי של 4,191 ילדים בגילאים 9-11, שנעשה במסגרת המחקר Adolescent Brain and Cognitive Development Study. ההורים סיפקו את המידע על השתתפות ילדיהם בספורט ובפעילויות אחרות, כמו גם על תסמיני דיכאון. סריקות מוח של הילדים סיפקו נתונים על נפח ההיפוקמפוס הבילטרלי (דו צדדי).
בעוד שמחקרי עבר הראו השפעה חיובית של פעילות גופנית על דיכאון ועל קשר עם נפח ההיפוקמפוס בבוגרים, מחקר זה הוא בין הראשונים שמראה כי השתתפות בקבוצות ספורט היא בעלת השפעות אנטי דיכאוניות דומות בקרב ילדים שלפני גיל ההתבגרות.
מחקר חדש מצא קשר בין השתתפות בקבוצת ספורט ובין נטייה מופחתת לדיכאון בקרב בנים בני 9 עד 11
הבדל בין בנים ובנות
התוצאות מראות, לטענת החוקרים, שהיה קשר בין השתתפות בספורט ונפח היפוקמפוס בשני המינים, אך שלא כמו אצל בנים, אצל בנות לא התגלה קשר נוסף לדיכאון. ייתכן כי ישנם גורמים שונים התורמים לדיכאון אצל בנות, או שקשר חזק יותר להשתתפות בספורט מופיע בתקופת התפתחות מאוחרת יותר אצל בנות.
חשוב לשים לב כי תוצאות מחקר זה אינן סיבתיות, ולכן ייתכן כי השתתפות בספורט מובילה לעלייה בנפח ההיפוקמפוס ולירידה בתסמיני דיכאון, אך גם ייתכן שילדים שיותר מדוכאים פחות נוטים להשתתף בפעילויות ספורט ושיש להם נפח היפוקמפוס קטן יותר. לצד זה, לכל אחד מהתרחישים הללו עשויות להיות השלכות חשובות בהבנה של דיכאון בתקופת הילדות.
העובדה שקשרים אלו היו חזקים ביותר בקרב ילדים שהשתתפו בקבוצות ספורט או בספורט מובנה יכולה להצביע על כך שיש משהו בשילוב של ספורט ושל תמיכה חברתית או במבניות, הנובעים מעצם היותם חלק מקבוצה, וזו יכולה להועיל במניעה או בטיפול בדיכאון בקרב ילדים.
הממצאים מעלים אפשרויות מעניינות לעבודה חדשה במניעה ובטיפול בדיכאון בילדים, כגון עידוד ילדים להשתתף בסוגים אלו של ספורט, כמו גם חושפים את השפעתו של המגדר במקרים אלו.