שיקום על גבי שתלים: השיטות – היתרונות והחסרונות
אילו שיטות קיימות כיום לשיקום על גבי שתלים, מהם היתרונות והחסרונות בכל אחת מהשיטות ואילו חידושים יסייעו בשיפור דיוק השיקום? התשובות בכתבה שלפניכם
השתלת שיניים מהווה פתרון יעיל למצבים של חוסר בשיניים. במהלך הפעולה, מחדיר רופא השיניים שתלים (ברגים ייחודיים שעשויים ממתכת עמידה) אל עצם הלסת המשמשים כתחליף לשורש השן. עם תום תקופת ההחלמה, אשר נמשכת לרוב מספר חודשים, העצם מתאחה סביב השתלים ואלה הופכים למעין עוגנים עליהם ניתן להתקין שיניים מלאכותיות בצורות שיקום שונות, כמו גשר או תותבת. השחזור הסופי של השן מהווה חלק מרכזי בתהליך השתלת השיניים ולסוג השחזור משקל כבד בהצלחת פעולת ההשתלה.
לשחזור הסופי של השן חלק מרכזי בהצלחת הליך השתלת השיניים
מהן השיטות השונות לשיקום על גבי שתלים?
גשרים מודבקים
גשרים אלה מתוכננים באמצעות הדפסה תלת ממדית או ביציקה ידנית והם מודבקים על גבי השתלים. השימוש בדבק נועד כדי לפצות על חוסר הדיוק בתכנון הגשר ועל אי ההתאמה המיטבית לשתל. עם זאת, בחלוף הזמן הדבק עלול להישטף ולפגום ביציבות הגשר. חסרון נוסף בגשרים המודבקים נעוץ גם הוא בשימוש בדבק: עודפי הדבק עלולים לגרום לתהליכים דלקתיים ברקמה הרכה והקשה (החניכיים והעצם) המצויה סביב השתלים, שעלולים להביא לכישלון השתל והשיקום שעליו .גשרים מוברגים
גשרים המיוצרים באמצעים תעשייתיים ומחוברים אל השתל באמצעות בורג המוברג אל החלל הפנימי של השתל. תכנון הגשר המוברג מחייב דיוק רב וידע נרחב יותר מצד הרופא המטפל ומשכך עלותו גבוהה יותר, בהשוואה לגשר המודבק. עם זאת, הגשר המוברג יציב מאוד והוא אינו מערב כל סכנה לפגיעה ברקמות הסמוכות לשתל. בנוסף, במקרים בהם הברגים משתחררים, קיים סיכוי גבוה שהמתרפא יבחין בכך באופן מידי ויפנה לרופא המטפל לתיקון, טרם להתפתחות נזק ופגיעה בגשר.תותבת מוברגת
תותבת מוברגת היא מבנה המורכב משלד מתכתי ומציפוי אקריל הדומה במראהו לשיניים הטבעיות. התותבת מוברגת ישירות אל תוך השתלים. תותבת מוברגת תשמש לשיקום במקרים בהם קיים חוסר ברקמת חניכיים ועצם, שאינו מאפשר שיקום באמצעות גשר מודבק או מוברג. החיסרון בשיקום באמצעות תותבת מוברגת הוא הקושי לניקוי החניכיים שמתחת לתותבת על ידי המתרפא. היעדר ניקוי אפקטיבי עלול להוביל להתפתחות דלקת חניכיים שתגרום, במקרים קיצוניים, לפגיעה ברקמת העצם הסובבת את השתל ולכישלון השיקום כולו.למרות ההבדלים בין שיטות השיקום השונות, לכולן שני חסרונות גורפים: ראשית, כל השיטות שצוינו לעיל אינן מאפשרות ניקיון מוחלט של אזור החיבור בין החניכיים לשתלים וכתוצאה מכך עלולות להתפתח דלקות חניכיים חוזרות שעלולות לגרום להתערערות השתלים ולכישלון השיקום שבוצע על גבם . בנוסף, שיטות שיקום אלה אינן מאפשרות חלוקת כוחות שווה על פני כל השתלים, דבר שעלול לגרום לעומס יתר על השתלים ועקב כך להתערערות אחיזתם בעצם .
מהם החידושים האחרונים בתחום?
התפתחות הטכנולוגיה וכניסתם של סורקים תלת ממדיים ומכשירי כרסום מדויקים לתחום שיקום הפה, אפשרו לתכנן אמצעי שיקום חדישים ומתקדמים יותר. תכנון השיקום בשיטה הדיגיטלית מסייע בהכנת גשרים מוברגים מדויקים ומותאמים מאוד, וכתוצאה מכך מתאפשר ניקיון אפקטיבי של אזור החיבור בין השתל לחניכיים ולכך תרומה משמעותית ביותר בשרידותם של שתלים לאורך זמן . בנוסף, השיקום המתוכנן בשיטה הדיגיטלית מאפשר חלוקת כוחות שווה על גבי כל השתלים וכך מונע את האפשרות לעומס יתר על שתל אחד. לגשרים החדשים גם יתרון אסתטי: ניתן להכינם מחומרים שונים המקנים מראה אסתטי וטבעי יותר לשיקום.הכתבה בחסות ד"ר עוזי ברגר, רופא שיניים, מפתח וחוקר בתחום השתלות השיניים ושיקום על גבי שתלים. הכתבה נערכה על-ידי מערכת אינפומד.