עששת הגיל הרך: איך ניתן למנוע?

עששת  הגיל הרך (ECC), היא בעיה בריאותית משמעותית בעולם כולו. למעשה, מדובר במחלה הכרונית הנפוצה ביותר בילדים המוגדרת על-ידי ארגון הבריאות העולמי (ה-WHO), כמחלה המדבקת השנייה השכיחה ביותר, אחרי הצטננות. מדובר בסוג מיוחד של עששת הפוגע בשיני תינוקות וילדים עד לגיל 5. במקרים בהם היא אינה מטופלת, העששת עלולה להוביל לפגיעה ממשית באיכות החיים של הילד ומשפחתו.
 

מה גורם לעששת בגיל הרך?

עששת היא מחלה מולטי-פקטוריאלית הנגרמת משילוב של ארבעה גורמים:

1. הנקת לילה או שינה עם בקבוק.

2. חיידק הסטרפטוקוקוס מוטאנס, STREPTOCOCCUSE MUTANS) SM) אשר מועבר לתינוק בעיקר מהמטפל הראשי בו, כלומר מהאם. חיידק זה מפרק סוכרים ויוצר סביבה חומצית בפה שגורמת לאיבוד מינרלים מאמיל השן ולהתפתחות העששת.

3. צריכת סוכרים.

4. איכות האמיל של השן.

כבר ב – 1890 מצא החוקר ווילאבי ד' מילר כי חיידקים השוכנים בפה מייצרים חומצה לאחר אכילה של סוכרים. חומצה זו גורמת לאיבוד מינרלים מהשן והיא עלולה לתרום גם ליצירת עששת . ב- 1949 פרסם הסופר הנורווגי טורביורן אגנר את סיפור הילדים "קריוס ובקטוס", אותו כולנו מכירים, אשר מתאר את חיידקי העששת. עם זאת, רק באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת נמצא קשר מחקרי הדוק בין חיידקי האם לצאצאיה. מחקרים שהראו התאמה גדולה בגנוטייפ של חיידקי האם לבין זה של חיידקי התינוק, הגיעו למסקנה כי חיידקי העששת מועברים לילד מאלו המטפלים בו. כלומר, הילד לא נולד עם חיידקי העששת בפה אלא נדבק בהם מהקרובים לו ביותר.
 

מהן ההשלכות של אי טיפול בעששת הגיל הרך?

דחיית הטיפול בעששת הגיל הרך מחריפה את המחלה, מקשה על הטיפול בה ואף עלולה לגרור עלויות גבוהות. 

בטווח הקצר, היעדר טיפול בעששת עלול להוביל לכאבים, לדלקות (אפססים, צלוליטיס - נפיחות של הפנים), פגיעה בתאבון, פגיעה בשנת הלילה, היעדרות מרובה מבית הספר או מהגן ופעילות מוגבלת, פגיעה ביכולות הלימוד והריכוז, צורך בטיפולי חירום, באשפוזים ובעקירות שיניים, איבוד מוקדם של שיניים נשירות וחשיפה לבעיות מנשך .

עששת שאינה מטופלת בגילאים המוקדמים יכולה להוביל גם להשלכות ארוכות טווח, בהן בריאות פה ירודה בבגרות, פגיעה בשאר המנשך הנשיר והדבקת המנשך הקבוע והשפעה על הבריאות הכללית של הילד (פגיעה בהתפתחות הפיזית, גובה ומשקל), ואף סבירות גבוהה יותר להתפתחות של הפרעה בדיבור. 

מעבר לכך, לבריאות הפה יש השפעה פיזית ומנטלית על חייהם של הילדים: היא משפיעה על הגדילה, המראה, הדיבור, הלעיסה וטעם האוכל ואף על מצב הרוח והקשרים החברתיים. כתוצאה ממצב עששתי חמור, איכות חייהם של הילדים יכולה להיפגע משמעותית, זאת בשל כאבים חזקים , דלקות חוזרות ופגיעה קשה ביכולת האכילה והשינה עד כדי פגיעה כללית בגדילה של הילד. בריאות פה לקויה משפיעה גם על איכות חייהם של ההורים והיא עלולה להוביל לעלייה בעלויות הטיפולים ולאיבוד ימי עבודה רבים. 
 

מניעת עששת בגיל הרך: 3 שיטות שעשויות לעזור

קיימות שלוש גישות מרכזיות למניעת עששת הגיל הרך, כולן כוללות הדרכת אימהות ומטפלים ראשונים. מטרתן היא למנוע העברת חיידקי העששת לצאצאים.

1. הפחתת כמות הבקטריות אצל האם או בקרב מטפלים ראשונים אחרים 
על ידי ביצוע של טיפולי שיניים באופן סדיר, כמו גם בעזרת שטיפות כלורהקסידרין.

2. מניעת העברה של החיידקים לילדים על ידי הימנעות מפעילות שמערבת רוק בין הורים או מטפלים ראשונים אחרים לבין הילד 
לדוגמה, לא לחלוק כלי אוכל או שתיה, לא לעודד דחיפת אצבעות של הילד לפה ההורה, לא ללקק מוצץ או לחלוק מברשת שיניים.

3.חינוך והדרכה להיגיינה אורלית של צוותים רפואיים

לרוב, ילדים עד גיל שלוש מבקרים פעמים רבות אצל אחות טיפת חלב, רופא ילדים או רופא המשפחה, אך הם אינם פוגשים  את רופא השיניים. לכן חשוב ללמד ולחנך צוותים רפואיים על חשיבות ההיגיינה האורלית על מנת שילמדו את ההורים/מטפלים ראשוניים דרכים למניעת הדבקת הילד בחיידקי העששת. 
 

אם התגלתה עששת, מה ניתן לעשות?

לאחר בדיקה אצל רופא שיניים לילדים ואבחון עששת אצל הילד, חשוב לטפל ומוקדם ככל האפשר. רופא השיניים המומחה ידע להמליץ על הטיפול הנכון ביותר בהתאם לגיל הילד, חומרת העששת ויכולת שיתוף הפעולה שלו בטיפול. קיימות מספר אפשרויות לטיפול, בהן טיפול בעזרת גז צחוק, סדציה עמוקה ובמקרים מסוימים אף הרדמה כללית.