היפוספדיאס: מה גורם להתפתחותו והאם תמיד יהיה צורך בניתוח?

היפוספדיאס הוא מום מולד בזכרים בו פתח השופכה נמצא נמוך יותר ממיקומו הטבעי בקצה הפין. מום זה יכול להופיע במספר דרגות חומרה והוא עלול להוביל למספר השלכות בבגרות, בהן השתנה בזרם צר כלפי מטה במקום קדימה בקשת, דחיפות בעת מתן שתן, קושי בקיום יחסי מין בעתיד ועוד. מעבר לכך, הוא עלול להוות גם פגם אסתטי משמעותי ולגרום לבושה רבה. על דרגות החומרה של הבעיה, הגורמים להתפתחותה ודרכי הטיפול בכתבה שלפניכם. 

Shutterstock |  Africa Studio 

על פי מה מסווגת דרגת החומרה של היפוספדיאס?

ישנן שלוש דרגות חומרה למום המסווגות על פי המיקום של פתח השופכה:

- היפוספדיאס בדרגה קלה: מתאר מצב בו פתח השופכה נמצא בתוך העטרה מספר מ"מ מקצה הפין, כלומר בסמוך לו. למרות שבמצבים אלה הפגם האסתטי עשוי שלא להיות משמעותי, פתח השופכה יהיה לרוב צר מאוד ומכוון כלפי מטה ולכן יש צורך בתיקון. 

- היפוספדיאס בדרגת חומרה בינונית: מצב בו פתח השופכה נמצא בגבול העטרה באמצע איבר המין,או בבסיס איבר המין. 

- היפוספדיאס בדרגת חומרה קשה: פתח השופכה נמצא בתוך שק האשכים או בדרגה הקשה ביותר- בין פי הטבעת לשק האשכים. 

יש לציין כי רוב מקרי ההיפוספדיאס הם קלים. הצורך בתיקון תלוי במידת החומרה של המום וכן גם בחומרת העקמת - בעיה הנלווית לו פעמים רבות: במצבים בהם מדובר בהיפוספדיאס קל, הניתוח פשוט יחסית. אם גם העקמת קלה, אין צורך בעורלה לשם ביצוע התיקון וניתן לבצע ברית מילה לתינוק. לעומת זאת, במצבים בהם הפתח נמוך יותר או שיש עקמת משמעותית של האיבר, יהיה צורך בעורלה לשם ביצוע התיקון ולכן לא יומלץ על ביצוע של ברית המילה אשר כרוכה כידוע בכריתה שלה. 

מה גורם להתפתחות של היפוספדיאס?

היפוספדיאס מופיע עוד בזמן התפתחות העובר במהלך ההריון, בשל היעדר סגירה מלאה של צינור השופכה. כתוצאה מכך פתח השופכה נמצא בנקודה מסוימת נמוכה על איבר המין ולא בקצהו. אולם, הגורם לכך אינו ידוע במלואו.

אחת מההשערות גורסת כי המום מופיע בשל בעיה בחיישנים להורמונים גבריים באזור, אשר מונעת מצינור השופכה להיסגר באופן תקין. עוד ידוע, כי מום זה שכיח יותר בהריונות שהושגו באמצעות הפריה חוץ גופיתIVF  בהם האישה מקבלת טיפול הורמונלי. בנוסף, ישנו גם קשר משפחתי ובמצבים בהם התפתח היפוספדיאס במשפחה בעבר, יש סיכוי גבוה יותר להתפתחות המום.

כיצד מתבצעת האבחנה?

לרוב,האבחנה מתבצעת לאחר הלידה, במהלך בדיקת רופא הילדים בה יאובחן המום באמצעות הסתכלות ישירה על איבר המין (תיראה עורלה חלקית או חפויה). 

במקרים של היפוספדיאס בדרגה חמורה, בייחוד אם מלווה בכיפוף של איבר המין, ניתן יהיה אף להבחין במום עוד במהלך ההריון. לעיתים אופן מתן השתן על-ידי העובר (כאשר סילון זרם השתן מכוון כלפי מטה) ברחם הוא זה "שיסגיר" את ההיפוספדיאס. 

האם יש צורך בטיפול מיד עם הלידה?

לא, אין צורך בטיפול מייד לאחר הלידה, במקרים ספורים בהם הפתח קרוב לקצה ורחב, הסיבה לתיקון היא קוסמטית ולא רפואית. ביתר המצבים הטיפול חיוני כדי למנוע בעיות שונות בעתיד, בהן דחיפות במתן שתן, כאבים במתן שתן הרטבות ועוד ויכולת השתנה בעמידה בזרם קדימה. אם למום מתלווה עקמת קשה היא עלולה להקשות ואף למנוע קיום יחסי מין בעתיד. טווח הגילאים המומלץ לביצוע התיקון הוא בין גיל חצי שנה לשנה. בגילאים אלה הריפוי מהיר יותר, הכאבים מתונים והפעולה אינה מלווה בזיכרון שנישאר לאורך זמן.

איך מטפלים בהיפוספדיאס?

הניתוח לטיפול בהיפוספדיאס בדרגה קלה פשוט יחסית. מדובר בהליך קצר שאורך 10-15 דקות ומתבצע בהרדמה כללית ללא צורך באשפוז. במהלך הפעולה, הרופא מרחיב את הפתח, ומושך אותו לכיוון קצה איבר המין. הניתוח פותר הן את בעיית מיקום הפתח והן את בעיית ההיצרות ומבטיח השתנה בזרם טוב ובקשת קדימה. 

כאשר מיקום הפתח נמוך יותר, בגבול העטרה או תחתיה, הניתוח מורכב ומחייב השארת קטטר למשך שבוע עד עשרה ימים. במקרים אלה, אין לבצע ברית מילה ולהשאיר את העורלה לצורך התיקון ובצע את ברית המילה בעת הניתוח לתיקון ההיפוספדיאס ועקמת הפין. .

מהו מהלך ההחלמה לאחר הניתוח?

אם התבצע תיקון של היפוספדיאס בדרגה קלה, ללא קטטר או מתן של אנטיביוטיקה.

במקרים בהם מדובר במום חמור יותר, לאחר הניתוח יהיה צורך בהשארת קטטר במשך שבוע עד לעשרה ימים. בכל מקרה אין צורך באשפוז וכעבור שעתיים הילד יכול להשתחרר לביתו. ההחלמה לאחר הניתוח מחייבת גם שימוש בחיתול כפול כדי למנוע מצב בו צואה תבוא במגע עם שטח אזור הניתוח וכן גם לספק ריפוד נוסף שיאפשר לילד לתפקד ולזחול. 

הצינורית עלולה לגרום לכאבים שיחלפו לרוב עם הוצאתה. גם בזמן רפלקס הזיקפה בשינה עלול להתפתח כאב. הסיכוי לכאבים בזקפה גבוה יותר בניתוח המורכב אך הם עלולים להופיע גם לאחר ביצוע הניתוח הפשוט. 

מהם סיכויי ההצלחה?

במצבים בהם אובחן היפוספדיאס קל, לרוב לא יהיה צורך בניתוח חוזר. באשר לניתוח המורכב, בכ-90% מהילדים ההליך יתבצע בהצלחה ובקרב כ-10% מהם יהיה צורך בביצוע של ניתוח חוזר, לרוב כחצי שנה לאחר ביצוע ההליך הראשון. 

הסיבה השכיחה ביותר לניתוח נוסף הוא התפתחות של פיסטולה -מצב בו נוצר פתח נוסף מעבר לפתח פיית השופכה שתוקן ונמצא כעת בקצה האיבר. מעבר לכך, לעיתים יתבצע ניתוח חוזר כדי להרחיב את פתח השופכה או בשל פרימה של התיקון וחזרת הפתח למיקום נמוך יותר. 

במקרים נדירים, בהם מאובחן מום בדרגה חמורה או אם קיימת עקמת קשה (מעל ל-60 מעלות), יהיה צורך בניתוח דו שלבי: בשלב הראשון מבוצע יישור איבר המין והעברת עור לחלק הקדמי של האיבר, כדי להכין תשתית לבניית צינור השתן. שלב זה אורך כשעה עד שעה וחצי ולרוב יתבצע בהרדמה כללית ללא אשפוז. כעבור חצי שנה יתבצע ניתוח נוסף לבניית השופכה עצמה. 

מהם הסיכונים בניתוח?

חשוב לציין כי הניתוח אינו מערב סכנה לפגיעה בתפקוד המיני, בפוריות, ביכולת ההשתנה בתחושה או בזקפה. מעבר לסיכונים שצוינו לעיל, ישנם סיבוכים מיידיים שעלולים להתרחש כמו זיהום בפצע, זיהום בשתן ודימום משמעותי. סיבוכים אלה אינם שכיחים, אך אם הם מתרחשים ניתן לטפל בהם ביעילות.