סרטן הערמונית: האם ניתוח לכריתת הערמונית בטוח?

סרטן הערמונית הוא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בגברים. כ-2000 חולים חדשים יאובחנו בכל שנה בישראל, כאשר הסטטיסטיקה היא שאחד מכל שמונה גברים מגיל 50 ומעלה צפוי ללקות במחלה הממאירה במהלך חייו. כיצד מגדירים את חומרת המחלה, באילו מקרים ניתוח עשוי לעזור ומהן השיטות השונות לביצועו? פרופ' ג'ק בניאל אורולוג, מומחה בכירורגיה של הערמונית, כיס השתן והכליות, מנהל המערך האורולוגי במרכז הרפואי רבין עם התשובות. 

 Image Point Fr | Shutterstock

מהן השיטות אשר משמשות לאבחון של סרטן הערמונית? 

לאחר שאובחנה המחלה, כיצד מוערכת מידת חומרתה?

"מידת החומרה של הגידול הממאיר מוגדרת על פי מספר פרמטרים, בהם רמות ה-PSA, סוג הגידול ודרגת החומרה שלו הנקבעת על פי סולם גליסון" משיב פרופ' בניאל ומוסיף: "כמו כן, בדומה לכל מחלה ממאירה, ישנה התייחסות לקיום של גרורות באיברים נוספים. כשני שליש מהגברים המאובחנים יאובחנו עם מחלה ממוקמת בערמונית בלבד. חולים הסובלים ממחלה אלימה או חולים שבהם התפתחו גרורות יועברו לטיפול אונקולוגי, בעוד שחולים עם מחלה ממוקמת יטופלו על-ידי אורולוג". 

אם מדובר בסרטן המתפתח באיטיות, מדוע בכל זאת חשוב לטפל?

"אנו יודעים כיום כי גם מחלה ראשונית (ציון 6 בסולם גליסון), יכולה להיות יציבה מספר שנים ולאחר מכן להפוך אלימה יותר ואף לשלוח גרורות. לכן, חשוב לאבחן בשלב מוקדם ולבצע מעקב פעיל. במקרים בהם קיים מוקד ממאיר אחד בבלוטה והמחלה מסווגת בדרגה נמוכה, הנטייה תהיה לבצע מעקב בלבד, בייחוד אם מדובר בחולה מבוגר הסובל גם ממחלות רקע נוספות. המעקב התקופתי כולל בדיקה לבחינת רמות ה-PSA אחת לכל חצי שנה, ונטילת דגימה מהערמונית אחת לכל שנה עד שנתיים. לחולים בעלי סיפור משפחתי של סרטן הערמונית, צעירים מתחת לגיל 70 וכן גם לאלה הסובלים ממחלה מתקדמת נמליץ על טיפול אקטיבי.

באופן גורף, הטיפול במחלה מתקדמת יותר (בה זוהו מספר מוקדים בערמונית) כולל ניתוח רדיקאלי לכריתת הבלוטה. למרות שקיימים כיום גם טיפולים פוקאליים, הם יעילים במיעוט המקרים (כ-10%) שבהם זוהה מוקד ממאיר אחד בערמונית בבדיקת MRI אותו ניתן להשמיד תוך שימוש במקורות אנרגיה שונים". 

אילו שיטות קיימות לכריתת הערמונית?

פרופ' בניאל מציין כי קיימים מספר מצבים בהם הניתוח יתבצע בגישה הפתוחה, ובהם ערמונית גדולה מאוד או התוויות נגד ביצוע של ניתוחים לפרוסקופיים, כמו למשל ניתוחי בטן קודמים שגורמים להידבקויות בחלל הבטן. 

"בהתייחס לריפוי מהמחלה והסיכוי להצלחת הניתוח הרובוטי, שליטה על מתן שתן וחזרת הזקפה לאחר הניתוח, התוצאות בניתוח רובוטי דומות לאלה המושגות באמצעות ניתוח פתוח". 

מה לגבי תופעות הלוואי לאחר הניתוח, האם עלולות להתפתח בעיות משמעותיות?

תופעת לוואי נוספת המעוררת חשש בקרב המנותחים היא ירידה בזקפה. כאמור, באזור הניתוח סמוך לערמונית עוברים עצבים אשר מעבירים את הגירוי מהמוח אל איבר המין לזיקפה. אנו יודעים לאתר אותם במהלך הניתוח ולשמר אותם. חזרת הזקפה היא תהליך איטי ובלתי צפוי שיכול להימשך כ-6-12 חודשים. בין 50-70% מהחולים יגיעו לזקפה טובה לאחר הניתוח במקרים שבהם בוצע שימור עצבים מלא. 

חשוב לציין כי גם במקרים שבהם זוהתה בעיה בזקפה לאחר ביצוע הפעולה ישנם פרוטוקולי טיפול שונים הכוללים טיפול תרופתי ולעיתים שימוש במכשירי ואקום או זריקות לאיבר המין אשר יאפשרו קיום יחסים לאחר הניתוח".

פרופ' בניאל מסכם ומציין שוב כי גילוי מוקדם הוא המפתח לריפוי ומניעת סיבוכים: "בקרב כ-95% מהחולים שאובחנו בשלב התחלתי להתפתחות הגידול הממאיר יושג ריפוי ארוך טווח. במקרים אלה גם הסיכוי להתפתחות של התופעות שצוינו לעיל נמוך. בקרב כ-15% מהחולים תתרחש עלייה הדרגתית ברמות ה- PSA לאחר הניתוח שתצריך לרוב טיפול בהקרנות. גם במצבים אלה שיעור הריפוי גבוה ותופעות הלואי של קרינה אחרי ניתוח מועטות. ככלל, אבחון המחלה בשלבים התחלתיים והתאמת הטיפול  יסייעו בחיסול הגידול הממאיר ומניעת השלכות בלתי הפיכות".