זוהי אחת ההשפעות המפתיעות של מגפת הקורונה על ילדים

על פי הערכות ארגון  הבריאות העולמי, בשנת 2050 כמחצית מאוכלוסיית העולם תסבול מקוצר ראייה. העלייה המתמדת בשיעור הסובלים מהבעיה הובילה להכרה בה כמגפה אשר לא פוסחת על אף אחת מקבוצות האוכלוסייה, גם לא על ילדים.

Bricolage  | shutterstock

גורמים רבים הובילו לעלייה בשכיחות הילדים הסובלים מבעיות ראייה, הבאות לביטוי בעלייה ניכרת בקוצר הראיה כתוצאה ישירה משימוש אינטנסיבי  וממושך לאורך שעות רבות במסכים.  וכן הזמן המועט שבו ילדים משחקים  או מבלים מחוץ  לבית בשנתיים  האחרונות ,  בשל תקופות סגר ותקופות בידוד ממושכות . כמו בזמן  סגירה של בתי הספר והבידוד הכפוי,  אשר הובילו לעלייה משמעותית אף יותר בשיעור הילדים הסובלים מקוצר ראייה. מחקרים עדכניים הראו כי קצב החמרת הבעיה הואץ משמעותית בשנת הקורונה בהשוואה לשנים קודמות. מה גרם לכך ואיך אפשר לצמצם את הסיכון? התשובות בפנים.

חשיפה לשמש משחקת תפקיד משמעותי בהתקדמות של קוצר ראייה
כדי להבין את הקשר שבין אור השמש להתפתחות של קוצר ראייה (מיופיה), חשוב להבין קודם כל כיצד מתפתחת מיופיה: במצב תקין, קרני האור המגיעות אל העין מתמקדות ברשתית, וכך תמונת העצמים שמתקבלת, גם אם הם רחוקים, חדה וברורה. במקרים של קוצר ראייה קרני האור מתמקדות לפני הרשתית בעיקר משום שציר העין (המרחק שבין קצה הקרנית לבין הרשתית)  רחוק יותר. כתוצאה מאורך גלגל עין ארוך במיקרים של קוצר ראיה.

אחד הגורמים שעשויים לעכב את גדילת גלגל העין היא חשיפה מספקת לשמש.  כשאנו שוהים בשמש משתחרר ברשתית העין חומר בשם דופמין המעכב את גדילת גלגל העין. מחקרים שונים הראו כי ילדים ששוהים בחוץ במשך שעתיים או יותר ביום יסבלו מהתקדמות איטית יותר של המיופיה(קוצר ראיה) בכ-33%, זאת בהשוואה לילדים שלא נחשפים באותה המידה לשמש.

ומה לגבי המסכים? האם הם באמת מחמירים את הבעיה?
באשר לאחת מההנחות הנפוצות ביותר בנוגע למיופיה, לא מדובר בסתם מיתוס. מחקרים שבחנו את השפעות המגפה על שיעור הילדים הסובלים מבעיית העלייה המשמעותית בקוצר הראיה  הראו כי ילדים שיכלו לשחק בחצר  הפרטית  של הבתים בתקופת הסגרים סבלו פחות מהחמרה של קוצר הראיה , וזאת בהשוואה לאלה ששהו בדירות סגורות.

 בנוסף לחשיפה למכשירים דיגיטליים הייתה השפעה דרמטית על קצב החמרת  המיופיה בשיעור של פי 1.5-3, בהשוואה לשנים קודמות. לסוג המכשיר, בין אם מחשב, סמארטפון או טלוויזיה, לא הייתה השפעה מובהקת.

תופעה נוספת שהפכה שכיחה יותר בתקופת המגפה היא הופע של פזילה פתאומית חדשה.

מומחים שונים משערים כי גם במקרה זה מדובר בתוצר של חשיפת יתר למסכים: המנגנון של הופעת פזילה פנימית  פתאומית קשור בצורך להתכנסות העיניים לקרוב ללא יכולת של הרפיה. שהייה מול מסך במשך שעות רבות מובילה כיווץ מתמשך של שרירי העיניים וכתוצאה מכך גם להופעת הפזילה.


איך אפשר למנוע ולטפל בשתי הבעיות הנפוצות?
גם בתקופה זו של סגרים ובידודים, מומלץ להגביל את חשיפת הילדים למסכים ל-1-2 שעות יומיות. הפזילה אינה מהווה רק בעיה קוסמטית, היא גורמת לרוב גם לכפל ראייה ומקשה על ההתנהלות היומיומית. במקרים שבהם  הפזילה כבר הופיעה, הפתרון יהיה ניתוח פזילה .אמצעיים שמרניים כמו מתן משקפיים  או תרגול לא מועילים במקרה של הופעת פזילה חריפה.

לכן, מומלץ לנקוט בצעדי מנע, כמו הגבלת זמן החשיפה למסכים. וחשיפה לאור יום ושמש. אם עולה חשד לפזילה, מומלץ לפנות בהקדם לרופא/ת עיניים ילדים לאבחון הבעיה וטיפול בה מוקדם ככל הניתן. עיכוב בטיפול עלול לגרום לסבל מיותר והפרעה משמעותית לתפקוד.

הגבלת זמני המסך חיונית כמובן גם כדי להפחית את הסיכוי להתפתחות של קוצר ראייה ולעכב את התקדמות הבעיה. לצד זאת, מומלץ להקפיד על חשיפת הילדים לשמש במשך כשעתיים בכל יום.
הטיפול המקובל כיום לעצירת התקדמות המיופיה הוא מתן של טיפות אטרופין בריכוז נמוך. מומלץ להתחיל בטיפול כשקוצר הראייה נמוך וכך למנוע החמרה של המצב.