טרשת נפוצה : איך אפשר לשמר את היכולות הקוגניטיביות?

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית דלקתית כרונית הפוגעת באזורים שונים במערכת העצבים המרכזית. המחלה גורמת לפגיעות במוח ובחוט השדרה בזמנים שונים ובחומרה משתנה.

עיקר הפגיעה המתרחשת כתוצאה מהמחלה כוללת התפתחות של נגעים דלקתיים המפוזרים בחלקים שונים של מערכת העצבים המרכזית, הגורמים להרס של המיאלין ( המעטפת של תאי העצב) וכן גם לניוון של תאי העצב במוח ובחוט השדרה.
 

פגיעות אלו גורמות לפרעות נוירולוגיות המופיעות לרוב בצורה של התקפים. בשלבים הראשונים להתפתחות המחלה, ההתקפים עשויים לחלוף לחלוטין ולאחריהם תהיה לרוב תקופת הפוגה שיכולה להימשך שבועות, חודשים או שנים. ככל שהמחלה מתקדמת שכיחות ההתקפים יורדת, אולם עלול להצטבר נזק הנובע מהנזק המוחי הנגרם בהתקפים וביניהם.

DannyFalse  |Shutterstock

אילו תופעות עלולות להתפתח כתוצאה מהמחלה?

המחלה גורמת למגוון רחב של תסמינים כתלות במיקום הפגיעה. התופעות העיקריות  כוללות הפרעה בראייה הנובעת מנזק לעצב הראייה, תופעות תחושתיות בגפיים, בהן חוסר תחושה, נימול או כאב, הפרעות מוטוריות דוגמת חולשת גפיים, בעיות בהליכה, בשיווי המשקל וסחרחורת ואף פגיעה ביכולת השליטה על שלפוחית השתן ופגיעה בתפקוד המיני. בנוסף, שכיחים תסמינים כמו עייפות, שינויים במצב הרוח וליקויים קוגניטיביים.

טרשת נפוצה והפגיעה הקוגניטיבית 

הפרעה או לקות קוגניטיבית היא אחת מהתופעות השכיחות ביותר המתפתחות בקרב חולי טרשת נפוצה. הפרעה זו פוגעת בעד כ-70% מהחולים ומופיעה בדרגות חומרה שונות – החל מהפרעה קלה בה כמעט ולא ניתן להבחין וכלה בהתפתחות של הפרעה משמעותית המשפיעה על התפקוד היום-יומי ועל איכות החיים.

מדוע מתפתחת פגיעה קוגניטיבית בקרב חולי טרשת נפוצה? 

מקורה של הפגיעה הקוגניטיבית נעוץ בשילוב בין פגיעה באזורים מוחיים מסוימים ובקשרים ביניהם, ירידה ביכולת לבניית חיבורים בין תאי העצב (סינפסות) וכן גם ירידה בנפח המוחי המתרחשת עקב הנזק המצטבר לסיבי ותאי העצב.
הפגיעה עלולה להתבטא באופנים שונים, בהם קשיי זיכרון וריכוז, פגיעה בתפיסה המרחבית, קושי ביכולת ובמהירות עיבוד המידע וירידה בתפקודים הניהוליים. לצד זאת, ירידה ביכולת לבניית הקשרים בין תאי העצב עלולה להוביל לפגיעה ביכולת הלמידה וההבנה.

אילו היבטים בחיי היום-יום עלולים להיות מושפעים מהפגיעה הקוגניטיבית? 

בניגוד לתסמינים אחרים של טרשת נפוצה, כמו חולשת גפיים, קשיי הליכה או הפרעות בתחושה, פעמים רבות ההפרעה הקוגניטיבית נותרת כסימפטום חבוי. עם זאת, מדובר באחת מההשפעות המשמעותיות של המחלה המשליכה באופן ניכר על מגוון תחומי החיים.
 
חולים/ות הסובלים/ות מפגיעה קוגניטיבית מתקשים/ות בשליפת אינפורמציה(למשל  שמות), כמו גם בעיבוד של מידע והשימוש בו, דבר שעלול להשפיע על יכולת הלמידה, העבודה וההשתכרות. לצד זאת, גם יכולת קבלת ההחלטות והעמקה במידע חדש עלולות להיפגע ולהשליך על היכולת לניהול של משימות. פגיעות מגוונות אלה משפיעות על שגרת היום-יום ועלולות להשליך על יכולת התעסוקה, היחסים החברתיים והבין אישיים ואפילו על מצב הרוח.

האם הטיפולים במחלה מסייעים בעצירת ומיתון הפגיעה הקוגניטיבית? 

הטיפול בטרשת נפוצה דורש התייחסות כוללנית ומתבצע על ידי צוות מולטי דיציפלינרי.  קיים מגוון רחב של טיפולים בטרשת נפוצה המחולקים לסוגים שונים בהתאם למטרותיהם:

1. טיפולים בהתקפי המחלה
בעת התקף טרשת נפוצה לרוב ייעשה שימוש בסטרואידים המדכאים את מערכת החיסון ואת הדלקת המאפיינת את המחלה. תרופות אלה נועדו כדי לעצור את התפתחות ההתקף ולקצר את משכו.

2. טיפולים המונעים או מעכבים את התקדמות המחלה
בשלושת העשורים האחרונים פותחו כ-20 טיפולים חדשים שנועדו לעכב או למנוע את פעילות המחלה.

כיום מאושרות בישראל תרופות רבות הפועלות במנגנונים אימונולוגיים וביולוגיים שונים ומשפיעות בעיקר על מערכת החיסון, וכך מסייעות במיתון פעילות המחלה ומביאות לירידה בתדירות ההתקפים, האטה בהתקדמות הנכות והפחתת הנזק שנגרם כתוצאה מהמחלה, לרבות הפחתת הנגעים שנוצרים במוח אותם ניתן לראות בבדיקות MRI.

התרופות השונות יכולות לווסת את מערכת החיסון ולהשפיע על סוגי התאים השונים והמתווכים הכימיים המופרשים מהם, למתן את הנזק שהם גורמים במוח, להפחית פעילות דלקתית ולחזק פעילות אנטי-דלקתית; לדכא את מערכת החיסון על ידי ניטרול או הפחתה במספר הלימפוציטים מסוג T ו/או B; למנוע יציאת לימפוציטים מבלוטות הלימפה לדם או מעבר של לימפוציטים מהדם דרך המחסום דם-מוח אל המוח ובכך למנוע את פעילותם המזיקה במערכת העצבים המרכזית.
בהתאם למבנה ולמנגנון הפעולה, ניתנות התרופות השונות בזריקות, בעירוי לתוך הווריד או דרך הפה, בתדירות של פעמיים ביום ועד לפעם בשנה.

האם הטיפול התרופתי מסייע גם בהאטת הפגיעה הקוגניטיבית?

רבות מתרופות הדור החדש לטיפול בטרשת נפוצה מסייעות בהפחתת הנגעים ומצליחות להאט גם את ההידרדרות הקוגנטיבית, חלקן אף מסייעות בשיפור התפקוד הקוגניטיבי. כך לדוגמה, תרופות מקבוצת אנלוגיים שלS1P  המווסתות את פעילות הקולטן לחומר זה נבחנו אל מול תרופות מקבוצת האינטפרונים או פלאצבו ונמצאו כמסייעות בשימור הקוגניציה באופן משמעותי יותר, בהפחתת הנגעים וכן גם בהפחתת נכויות שונות הקשורות במחלה.

3. טיפולים סימפטומטיים
טיפולים אלה מסייעים במיתון של התופעות השונות הנגרמות על ידי המחלה, בהן קושי בהליכה בשל נזקים לתנועה ולשיווי המשקל, ספסטיות, עייפות, רעד, כאב, הפרעות בשליטה על השתן ודיכאון.

4. טיפולים משקמים

הטיפול השיקומי כולל מגוון רחב של טיפולים, כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה, שיקום קוגניטיבי וכן גם שינויים באורחות החיים, לרבות שינויים תזונתיים ופעילות גופנית סדירה שנמצאו כמסייעים בשימור הקוגניציה ובמניעת החמרת המחלה.

לצד הטיפול הקונבנציונלי, האם ישנן דרכים המסייעות בשימור הקוגניציה? 

הטיפול הקונבנציונלי במחלה עשוי אמנם להאט את הפגיעה הקוגניטיבית ואף למנוע החמרה שלה לתקופה מסויימת, אולם לצדו יש צורך בטיפול שיקומי. טיפולים לשיקום קוגניטיבי מסייעים לאמן חלקים אחרים במוח לקחת את התפקודים מהאזורים שנפגעו ולפתח סינפסות חדשות. בנוסף הם תורמים לשיפור ושימור התפקוד הקיים. כך הם עשויים לתרום לבלימת ההתדרדרות הקוגניטיבית.

אם התפתחו תסמינים שעלולים לרמז על הפרעה קוגניטיבית חשוב להעלות את הנושא בפני הרופא/ה המטפל/ת ולבצע הערכה קוגניטיבית מקיפה. שילוב בין טיפול תרופתי המסייע בהפחתת איבוד נפח המוח ושימור התפקוד הקוגניטיבי, לבין שיטות לטיפול קוגניטיבי וטיפולים משלימים, עשוי לשפר את התפקוד ולמתן את מידת ההשפעה של המחלה על איכות החיים.