התמודדות עם הסוד של בן משפחה פגוע נפש
התמודדות עם הסוד של בן משפחה פגוע נפש
לא מעט שאלות קשות עומדות לפתחן של הורים, כאשר מתברר להם שילדם הוא פגוע נפש. האם לספר וכיצד, האם לשתף את בני המשפחה האחרים או להסתיר זאת מהם, האם לקבל את המצב או לפעול כל העת לדחוף את ילדם קדימה, ולמה בכלל הם אמורים לצפות?
התפרצות הפרעה נפשית אצל בן משפחה הוא תהליך מורכב, לא רק עבורו אלא גם עבור שאר בני המשפחה ובמיוחד ההורים. זה תהליך מורכב שמכיל תחושות של דאגה, כאב וחשש מהעתיד לבוא. רוב המשפחות כמובן אינן מכירות את אופי הטיפול של בריאות הנפש, ועל כן יש להן אתגר לא פשוט, שדורש כוחות רבים.
האתגר המורכב מכל הוא שיתוף הסביבה הקרובה בעובדה - ישנו בן משפחה שהוא פגוע נפש. מדובר בסוגיה מורכבת מאוד, שכן לא ניתן להסתיר באחת את בן המשפחה פגוע הנפש משאר בני המשפחה והחברים, ומנגד לעיתים קרובות הם מבחינים בשינויים בהתנהגותו או מעלים שאלות שונות לגבי התנהלותו, אשר מעוררת לא פעם תהיות.
כמובן שבין המשפחות השונות שיש להן בן פגוע נפש, ישנן התייחסויות שונות ביחס לחשיפתו לסביבה. הדבר תלוי לצרכים של בני המשפחה, ליכולות שלה, ובעיקר לאופיה. ישנן משפחות המעדיפות לשתף את הסביבה ובכך לקבל את התמיכה שלה, בעוד משפחות אחרות מעדיפות להסתיר את הילד מחשש למה שיגידו עליו ועליהם. לא אחת, חשיפתו לסביבה גורמת לתהליך שלילי של התרחקות, לא רק ממנו אלא גם מהם.
יחד עם זאת, הליך השיתוף מקל לא פעם על תחושות האשמה בתוך המשפחה, ומפחית את תחושת הבושה. מאחר ובן המשפחה פגוע הנפש נחשף והחברה מקבלת אותו, אז אין יותר מה לחוש בושה בגללו. זה גם מאפשר לבני המשפחה לקבל סיוע ותמיכה מהסביבה. כמובן שהדבר תלוי באדם לו מספרים על כך, ובמידת האיזון שיוצרים בין החשיפה למידת התמיכה לה זקוקים.
אתגר נוסף העומד בפני המשפחה הוא האם מספרים לילדים בבית על העובדה שבן המשפחה הוא פגוע נפש. אתגר זה הוא גדול, לא רק בגלל הצורך לשתף בני משפחה קרובים בסוד, מה שיכול לערער את האיזון הפנימי בבית, אלא גם בגלל שהוא מעלה את השאלה כיצד מספרים על כך לילדים צעירים. ישנם רופאים שממליצים לקבל סיוע והדרכה לגבי עיתוי החשיפה ואופי ביצועה, על מנת שלא לחשוף פרטים בצורה מבלבלת, או בצורה שהילדים הצעירים לא יבינו נכון את מהות הפגיעה ויתייחסו אליה בצורה שגויה. כמו כן, יש לבדוק אופציה של חלוקת תפקידים שונה בבית, שתתאים לסיטואציה החדשה.
בכל מקרה של חשיפה, הן כלפי הסביבה הרחוקה והן כלפי ילדי הבית, יש לקחת בחשבון את מידת רצונו של בן המשפחה פגוע הנפש להיחשף. לעיתים קרובות, הוא יכיר בכך שהחברה איננה תנהג כלפי וכלפי משפחתו באופן סובלני ויעדיף שלא להיחשף. גם לא כלפי הילדים הצעירים בבית ובמשפחה, על מנת שלא לעורר אצלם בהלה. בעוד ההורים יעדיפו שהוא כן ייחשף, על מנת שלא יצטרכו להסתיר סוד מפני אחרים. במצב כזה, יש לברר מה מצב עבורו ומה עדיף עבור בני המשפחה, על מנת לא להחמיר את המצב.