פוביה (בעת) (phobia)

פוביה (בעת) היא פחד לא מותאם בעוצמתו או במהותו. פחד זה נובע מחשיפה מעצם פעילות או מצב מסוים, המעוררים תגובת חרדה באופן מיידי. בשונה ממתבגרים ומבוגרים אשר לרוב מכירים בעובדה שהפחד שהם חווים מוגזם ובלתי הגיוני, ילדים לא תמיד מכירים בעובדה זו.

בדרך כלל מנסה האדם נרתע מחשיפה לאובייקט המעורר את הפחד, אך ובמקרים מסוימים הוא מנסה להתמודד עמו. פוביה תיחשב להפרעה פסיכיאטרית רק כאשר הפחד, החרדה או ההימנעות מחשיפה למקור הפחד, יפגעו בתפקוד היומיומי, בתפקוד התעסוקתי , בתפקוד החברתי, או שיגרמו לתחושת דחק סובייקטיבי משמעותי.

סוגי פוביות

סוגים שכיחים של פוביות: אקרופוביה: פחד גבהים; אגורפוביה: פחד ממקומות פתוחים; אלגופוביה: פחד מכאב; קלסטרופוביה: פחד ממקומות סגורים; קסנופוביה: פחד מזרים; זואופוביה: פחד מבעלי חיים. פוביות שכיחות נוספות כוללות פחד ממחלות, פחד מזריקות, פחד מדם, פחד מטיפול שיניים, פחד מהסמקה. יש לציין שבפוביות הקשורות לתהליכים רפואיים מבוססים על רגש הסלידה יותר מאשר על רגש הפחד. בעלי חיים שכיחים כמושא לפוביות כוללים בעיקר: עכבישים, נחשים וכלבים.

ההפרעות הפוביות (פוביות הנחשבות להפרעות פסיכיאטריות) מסווגות לשלושה סוגים:

אגורפוביה (הפוביה השכיחה והחמורה ביותר), פוביה חברתית ופוביה ספציפית.

• פוביה ספציפית: היא מצב של פחד מוגזם ומתמשך מאובייקטים או סיטואציות ומובילה להימנעות ממושא הפחד או לתחושת מצוקה בחשיפה אליו. ניתן לחלק את הפוביות הספציפיות לארבע קבוצות מרכזיות - בעלי חיים (כלבים, חרקים), סביבה (גבהים, מים, סערות), מצבים (טיסות, מקומות סגורים) ודם (פציעות, בדיקות דם, זריקות). עם זאת קיימים עשרות סוגי פוביות ספציפיות בשכיחות נמוכה יותר כמו: פוביה מליצנים, חושך ואפילו מילדים וממוסיקה. גם כאשר מושא הפוביה נדיר והאדם מבין כי הפחד אינו רציונלי, עשויה הפוביה לשבש את שגרת החיים באופן משמעותי. למשל, אדם הסובל מפחד גבהים עשוי לוותר על עבודה נחשקת הממוקמת במשרד בגורד שחקים, אחר יכול להימנע מנסיעות לחו"ל עקב פחד טיסה ושלישי יוותר על מפגשים חברתיים מחשש שמארחיו מחזיקים בחתול.

• פוביה חברתית: היא מצב של פחד קיצוני ממצבי מבוכה, השפלה, תפקוד לקוי ו/או הערכה שלילית על ידי אחרים. בדומה לפוביה הספציפית, הפחד מביא להימנעות ממצבים חברתיים מאיימים (מפגשים חברתיים או יציאה ל'דייט') או לתגובות פיסיולוגיות ורגשיות בעת השתתפות באירועים שכאלו. בחלק מהמקרים תתבטא הפוביה החברתית בחרדה מפני סיטואציות או פעולות ספציפיות (כאכילה בפני אחרים, שימוש בשירותים ציבוריים ופחד במה) ואז תישמר רמת תפקוד סבירה למדי. במקרים אחרים תכלול הפוביה החברתית חרדה ממגוון רחב יותר של פעולות וסיטואציות ואז תביא לפגיעה תפקודית מקיפה יותר.

• אגורפוביה: היא פחד מפני שהייה במקומות בהם האדם עלול להתקשות להיחלץ או לקבל סיוע במידה ויזדקק לכך. בהתאם, נמנעים הסובלים מאגורפוביה משהייה במקומות צפופים וסגורים כבתי קולנוע וקניונים ו/או במרחבים פתוחים. במקרים קיצוניים האגורפוביה עשויה להביא אף להימנעות מוחלטת מיציאה מהבית מתוך מחשבה שזהו המקום הבטוח היחידי. בחלק גדול מהמקרים אגורפוביה מתפתחת לאחר התקפי פאניקה וחשש מהופעה נשנית שלהם במקום בו הם עלולים לגרום למבוכה יתרה או להערים קשיים בעת צורך בקבלת סיוע ("מה יקרה אם יהיה לי התקף פאניקה באמצע מסיבה צפופה ?"), אך במקרים אחרים היא מתפתחת גם ללא רקע של התקפי פאניקה.

בימיה הראשונים של הפסיכואנליזה נהוג היה לשייך את הופעתן של פוביות לקונפליקטים ורגשות לא פתורים אשר הודחקו ולבסוף מצאו ביטוי בסימפטום החרדתי. עם זאת, הגישה הרווחת כיום משייכת את הופעת הפוביה להימצאותם של נטיות ביולוגיות-גנטיות והשפעות התנהגותיות-קוגניטיביות.

גישות ביולוגיות רואות את הפוביה בתור רגישות מוגברת לגירויים אשר בעבר הייתה אולי בעלת ערך הישרדותי אך אינה רלוונטית עוד באורח החיים המודרני. רגישות מוגברת זו מושפעת מגורמים גנטיים ועשויה להפוך לפוביה בהשפעת התנסויות סביבתיות. התנסות סביבתית שכזו היא התניה: התנסות שלילית או צפייה בהתנסותו השלילית של אדם אחר עשויה ליצור קישור תפיסתי בין האובייקט או האירוע לבין החוויה השלילית. למשל, ילד שננשך וחש כאב, ילמד שכלב קשור לחוויית כאב ועלול לפתח פוביה מכלבים. באופן דומה, נער שראה כיצד צוחקים על בן כיתתו שענה תשובה שגויה בכיתה, יירתע מלדבר בפני הכיתה. הקישור המאיים מביא במרבית המקרים להימנעות ממושא הפחד כך שלא נוצרות הזדמנויות לתיקון הקישור השלילי (למשל, למשחק מהנה עם כלב או פידבק חיובי בכיתה). במקביל, החרדה מתעצמת ועשויה לעורר תגובות רגשיות והתנהגותיות עוצמתיות במפגש עם מושא הפחד. כמו כן, עשויה להתרחש הכללה כך שמושא הפחד המקורי יורחב ויכלול אובייקטים ואירועים דומים נוספים (למשל, פחד מחיות נוספות או דיבור בפני אנשים בכלל ולא רק בפני תלמידים בכיתה). 

חשוב להדגיש כי התנסות שלילית אינה הכרחית ליצירת פוביה, במקרים רבים נוצרת הפוביה עקב אימוץ קוגניציות תפיסתיות ואמונות בלתי רציונליות המביאים לפרשנות שגויה של גירויים סביבתיים ובסופו של דבר אף להיווצרות חרדה. למשל, נער אשר מחזיק באמונה כ"אם אני לא מבצע את הדברים בצורה מושלמת אני לא שווה כלום", עשוי לפתח פוביה מדיבור בפני קהל עקב החשש לטעות ולהביך את עצמו. 

למרות המצוקה והפגיעה התפקודית המשמעותית לה מביאה הפוביה, הטיפול בה דווקא נוטה להיות קצר וממוקד. הטיפול המקובל היום הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי והוא מתבצע בדרכים מגוונות: זיהוי דפוסי חשיבה המעוררים את החרדה, רכישת מיומנויות של הרגעה עצמית ושליטה בפחד וחשיפה הדרגתית למושא הפחד בהתאם ליכולתו של המטופל (לדוגמא, התבוננות בכלב, ליטוף של כלב קטן עם המטפל ולבד, ליטוף כלב גדול וכן הלאה). כמו כן הטיפול עשוי לכלול שימוש במציאות מדומה, המייצרת התנסות מאיימת (למשל, סימולציה של טיסה במטוס), שימוש בביופידבק המאפשר שליטה בתגובות הפיזיולוגיות לחרדה, דמיון מודרך ועוד. 

במקרים בהם הפוביה מביאה למצוקה או פגיעה קשה מאוד בתפקוד, ובמקרים בהם עוצמת החרדה גבוהה ביותר ואינה מאפשרת התנסות בחשיפות למושא הפחד, ניתן להיעזר גם בטיפול תרופתי. הטיפול מביא לירידה משמעותית ברמת החרדה ומאפשר למטופל להפיק את המרב מתהליך של טיפול פסיכולוגי המתמקד בדפוסי חשיבה ומקנה כלים להתמודדות עם החרדה.