פחד גבהים (Acrophobia)

גליה בת ה-15 לא יוצאת לטיולים שנתיים מתוך פחד שתיפול מצוק בדרך; רוני, איש עסקים מצליח, עושה הכל כדי להימנע מנסיעות עבודה לחו"ל ומקביעת פגישות עבודה במשרדים בקומות גבוהות. שניהם, כמו רבים מהאנשים המתמודדים עם פחד גבהים, חשים כי הפחד משבש את חייהם, אך מתקשים להתגבר עליו.
כיצד מתפתח פחד גבהים וכיצד ניתן להתגבר עליו?

פחד גבהים - מאפיינים וגורמים

פחד גבהים, או בשמו המקצועי - אקרופוביה, הוא פוביה ספציפית המתבטאת בפחד מוגזם ממקומות גבוהים, המוביל להימנעות ממקומות אלו או למצוקה עזה בעת השהות בהם.

פחד גבהים הוא הפרעת חרדה נפוצה: 1 מכל 20 איש סובלים מההפרעה בדרגות חומרה שונות, כאשר אצל רבים מהסובלים ממנה, פחד זה יתבטא בעיקר במעליות, טיסות, גשרים וקומות גבוהות.

שכיחותו של פחד גבהים באוכלוסייה אינה מפתיעה לאור תפקידו ההישרדותי אבולוציוני: ההבנה האינטואיטיבית כי מקום גבוה מסוכן עבורנו היא חיונית להישרדות וכבר תינוקות צעירים אשר מתחילים לזחול יודעים להיזהר ממקומות גבוהים. אך מדוע אצל חלק מהאנשים פחד גבהים מופיע בעוצמה המביאה לפגיעה בתפקוד?

מחקרים אשר בחנו את הגורמים להתפתחות פחד גבהים הסיקו כי מרבית הסובלים ממנו לא חוו אירוע טראומטי כנפילה אשר בעקבותיו התפתח הפחד. עם זאת, חשיפה סבירה למקומות גבוהים בגילאי הינקות בהם התינוק מתחיל לרכוש מיומנויות מוטוריות מאפשרת לתינוק לרכוש ביטחון בסיסי ביכולתו להתמודד עם מקומות גבוהים מבלי להיפגע.

גורם משמעותי נוסף בהיווצרות פחד גבהים הוא התהליך הקוגניטיבי המקושר לפחד. מחקרים הציעו כי אנשים עם פחד גבהים נוטים לפרש באופן מוגזם וקטסטרופלי את התחושות הגופניות המינוריות אך הבלתי נעימות אשר מרביתנו חווים במקומות גבוהים: התחושות מתפרשות כעדות לכך שדבר מה נוראי עומד להתרחש וכך אותם אנשים מלבים את הפחד, מתחילים להימנע ממקומות גבוהים אשר מקושרים לחוויה הבלתי נעימה ומבססים מעגל שלילי של פחד גבהים.

פחד גבהים - שיטות טיפול

המודל הטיפולי הבסיסי למצבי פחד גבהים מבוסס על העובדה כי חרדה המתעוררת בתגובה לגירוי שאינו מהווה סכנה ממשית שוככת לאחר פרק זמן קצר. כאשר מתעוררת חרדה והאדם מאפשר לעצמו להתמודד עמה ולחוות את ירידתה ההדרגתית, מתבססת ההבנה שהגירוי מעורר החרדה אינו מסוכן באמת. אנשים עם פחד גבהים אינם מאפשרים לעצמם להישאר במצב החרדה: הם יעלו במדרגות במקום במעלית או יוותרו על מקום עבודה במשרד הממוקם בקומה גבוהה וכך ימנעו מעצמם את האפשרות לחוות את החרדה הפוחתת באופן הדרגתי.

בהתאם לתפיסה זו, גישות טיפול שונות למצבי פחד גבהים מבוססות על הקניית מיומנויות הרגעה עצמית ושליטה בפחד ולאחר מכן חשיפה הדרגתית למקומות גבוהים יותר ויותר. כאשר המטופל נחשף למצבים מעוררי החרדה, בליווי המטפל או דמויות מרגיעות אחרות, לאחר שרכש טכניקות הרגעה עצמית, מיומנויות לנטרול קוגניציות בלתי רציונליות ("אם יש לי קצת סחרחורת- אני בטוח נופל") מתחזקת תחושת השליטה והמסוגלות והמטופל זוכה לחוויה חיובית של הימצאות במקומות גבוהים. שיטות החשיפה לגירוי מעורר החרדה משתנות בהתאם לצרכי המטופל: בחלק מהמקרים המטפל מתרגל עם המטופל הימצאות במקומות גבוהים ממשיים, בחלקם נעזרים בדמיון מודרך של מקומות גבוהים ובחלק מהמקרים נעשה שימוש במכשירי הדמיה המדמים מקומות גבוהים או סיטואציות מאיימות (טיסה, עלייה במעלית) ומאפשרים למטופל לחוות באופן חי מאוד את המצב מעורר הפחד, כהכנה להתמודדות ממשית עימו.

טכניקות החשיפה ההדרגתית נמצאו כיעילות ביותר ובמקרים רבים ניתן להביא לשיפור משמעותי במסגרת טיפול קצר מועד (8-16 פגישות). עם זאת, בחלק מהמקרים פחד גבהים מהווה ביטוי לקשיים ורגשות עמוקים יותר כצורך מוגבר בשליטה או, במקרה של ילדים ומתבגרים, כדרך ביטוי למצוקה או צורך בחיזוק הקשר עם דמויות משמעותיות בחייהם. במקרים אלו מומלץ לטפל בסימפטום במודלים המותאמים למצבי פחד גבהים, אך עם השיפור הסימפטומטי- להרחיב את הטיפול לעבודה על גורמי העומק המשמעותיים יותר.