חרדה היא שם כולל לקבוצת הפרעות חרדה, במסגרתן מתרחשים מצבי חרדה בדרכים שונות. שלא כמו פחד, חרדות מתייחסות למקרים בהם מצבים או אובייקטים מסוימים נחווים כמאיימים ומסוכנים באופן מוגזם המוליד מצוקה רגשית, הימנעות או פגיעה בתפקוד. מדובר בקבוצת הפרעות שכיחות, אשר עשויות להופיע בכל הגילאים.
קיימים מספר סוגים של הפרעות חרדה:
הפרעת פאניקה: התקפי חרדה קצרים וחזקים המאופיינים בתחושת פחד חזק של אובדן שליטה ולפעמים אף פחד לקבל התקף לב או "להשתגע". מצב זה מאופיין גם בסימפטומים גופניים כמו קצב לב מואץ, הזעה ורעד. התקף חרדה עלול להתעורר במצבים ספציפיים (חדר סגור, קהל אנשים צפוף) או באופן אקראי.
פוביה ספציפית: פחד מופרז מאובייקט או מצב ספציפי, כגון בעלי חיים, טיסות, מעליות ודיבור בפני קהל.
הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD): מתייחסת להתנהגויות כפייתיות החוזרות על עצמן שוב ושוב ללא שליטה ומטרתן מניעת הצפה של תכנים מעוררי חרדה. למשל שטיפת ידיים ארוכה במיוחד על מנת להימנע מהידבקות במחלה, בדיקה מספר פעמים רצופות של נעילת דלתות וסגירת הגז וכדומה.
הפרעת חרדה כללית / מוכללת: דאגנות ממושכת ומוגזמת ממגוון של אירועים שליליים. הפרעת חרדה כללית היא שכיחה יותר. ההפרעה נפוצה בקרב נשים בשיעור גבוה עד פי 2 מאשר בקרב גברים. ההערכה היא ש-8%-3% מכלל האוכלוסייה לוקים בהפרעה זו.
חרדה חברתית: אי נוחות מוגזמת או הימנעות ממצבים חברתיים מסוימים (דוגמת דיבור מול קהל, אכילה ליד אנשים) או מסיטואציות חברתיות באופן כללי.
הפרעת דחק פוסט טראומטית / פוסט טראומה (PTSD): הכוונה למצב בו לאחר אירוע טראומטי (כגון תאונה, פיגוע או תקיפה מינית) מתעוררים סימפטומים של חרדה, עוררות יתר, הימנעות, זיכרונות, חלומות או פלשבקים חודרניים של האירוע.
חרדה, הפרעת חרדה תסמינים
דאגות וחרדות הן חלק מחיי היומיום שלנו והן מופיעות בדרך כלל על רקע מצוקות ובעיות במהלך החיים. רק כאשר מתקיימים מספר תנאים הן מאובחנות כהפרעה.
• החרדה או דאגת היתר לגבי אירועים או פעילויות נמשכת מעל ששה חודשים לפחות ומופיעה ברוב הימים.
• החרדה מלווה בתסמינים גופניים ורגשיים: מתח שרירים, כאבי ראש וסחרחורות, רגזנות וחוסר מנוחה, קשיי ריכוז, הפרעות בשינה, תחושות חולשה ועייפות, כאבי בטן ושלשול. הופעת התסמינים יכולה להיות חלקית ולהשתנות מאדם לאדם.
לעיתים החולים נוטים לחשוב שהם לוקים במחלה גופנית עקב התסמינים הגופניים הנלווים אליה ומבקרים לעיתים תכופות אצל רופאים שונים. רק במקרים מועטים, ההפרעה אכן קשורה למחלה גופנית כגון פעילות-יתר של בלוטת התריס, מחלות לב או מחלות נירולוגיות.
• החרדה ודאגת היתר אינן ממוקדות בנושא יחיד והן אינן תוצאה של מחלה גופנית או של מחלה פסיכיאטרית אחרת.
• האדם מתקשה מאוד לשלוט בחרדה והיא גורמת למצוקה רבה ולהפרעה בתפקודו בתחומים חשובים בחייו, וכך פוגעת באיכות חייו.
התסמינים לחרדה אמנם משתנים מאדם לאדם, אך לרוב תהיה מעורבת תגובה פיזית במקביל לרובד הנפשי.
רוב הלוקים בהפרעה מדווחים כי היו בעלי נטיות חרדתיות "מאז שהם זוכרים עצמם". הפנייה לעזרה מתבצעת בדרך כלל סביב שנות ה-20 לחייהם.
לעיתים קרובות החולים לוקים בהפרעות פסיכיאטריות נוספות. כך, קיימים אנשים רבים הסובלים מחרדה ודיכאון במקביל.
סיבות וגורמי סיכון
הפרעות חרדה נגרמים כתוצאה משילוב של גורמים ביולוגיים ופסיכו-סוציאליים.
מבחינה ביולוגית, לרוב מדובר בעוררות יתר של מערכת העצבים המביאה ל"איתותי שווא" במצב שנתפס כסכנה כאשר למעשה הסיטואציה אינה מאיימת. רגישות יתר זו של מערכת העצבים מושפעת רבות מגורמים גנטיים תורשתיים.
לרוב הפרעות החרדה מתרחשות כאשר מצטרפים לנטייה הביולוגית גם היבטים אישיותיים וסביבתיים. היבטים אלו עשויים להיות קוגניטיביים, למשל הנטייה לפרש סיטואציות באופן קטסטרופלי, קיצוני ומוחלט ("אם לא אקבל 100 - זה לא שווה", "כולם יצחקו עלי") או להיות מושפעים מנטייה אישיותית (למשל צורכי שליטה חזקים, ביישנות ופרפקציוניזם).
לבסוף, גורמים סביבתיים כגון אירועי חיים מעוררי סטרס, מודלים לחרדה (למשל, הורה שאף הוא סובל מחרדות) וחוויות רבות של חוסר אונים וחוסר שליטה יכולים גם הם לגרום להתפרצות הפרעות החרדה.
אבחון ובדיקות
אבחון הפרעות החרדה מתבצע באמצעות שיחה עם איש מקצוע (רופאת משפחה, פסיכיאטר, פסיכולוגית), המאפשרת התבוננות על האדם כמכלול.
במקביל לביצוע האבחנה, יש לשלול קיום של מחלות גופניות כמקור להפרעת החרדה.
סיבוכים אפשריים
החיים בצל החרדה משפיעים על התפקוד היומי בתחומי חיים רבים. מהלך החיים התקין משתבש עקב הדאגה והחרדה התמידיים ועקב הימנעות מפעולות רבות שאמורות לגרום לתחושת הקלה (אם כי בפועל הימנעות עלולה להגביר את החרדה ולא להפחית אותה).
טיפולים ותרופות
יש בנמצא מגוון טכניקות טיפוליות המציעות טיפול בחרדה. שלוש טכניקות הטיפול העיקריות להפרעות חרדה הן:
•טיפול פסיכותרפי, כמו למשל טיפול פסיכודינאמי קלאסי, המכוון לזיהוי הגורמים הבסיסיים העומדים בשורש החרדה וברכישת כלים להתמודדות עמה.
•ייעוץ פסיכיאטרי לגבי מתן תרופות פסיכיאטריות לטיפול בחרדה.
אמנם הטיפול בתרופות אינו מחייב, אך במצבים בהם קיימת הפרעת חרדה עוצמתית מומלץ לשלב טיפול בשיחות עם טיפול תרופתי בחרדה.
טיפולים ב-PTSD וב-OCD דורשים טיפול מותאם ושונה.
מניעה
ניתן לבצע פעולות מסוימות על מנת להפחית את תחושת החרדה.
ידוע כי פעילות גופנית סדירה, ובפרט פעילות אירובית המעלה את הדופק, עשויה להפחית תחושת לחץ. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שפעילות גופנית גורמת לשחרור סרוטונין למוח, דבר המשפר את מצב הרוח.
מומלץ כי הפעילות הגופנית תימשך לפחות חצי שעה, חמש פעמים בשבוע. עם זאת, כל פעילות גופנית, גם אם בתדירות או בעצימות נמוכה יותר, יכולות לסייע במידת מה.
טיפולים אלטרנטיביים
טכניקות הרפיה ומתיחה כמו יוגה, פילאטיס או מסאג' יכולים לסייע במניעת תחושת החרדה.
במידה ואין אפשרות להתחיל בכך באופן סדור, גם תרגול של נשימות עמוקות ואיטית עשוי להוות כלי להפחתת החרדה. ניתן לשבת על כיסא או לשכב על משטח נוח תוך כדי מודעות להנחת הגוף ולהרפייתו במהלך התהליך, ולהתמקד בנשימה. הנשימה הנכונה ביותר היא נשימה דרך האף ונשיפה דרך הפה. אין צורך לעצור את האוויר בריאות ומומלץ להסיר בגדים לוחצים כמו חזייה, נעליים, עניבה או כל אביזר אחר הלוחץ על הגוף.
בנוסף, נמצא כי מיינדפולנס מסייע בהתמודדות עם לחצים ומפחית תחושת חרדה.
לבסוף, חשוב לזכור כי צריכה גבוהה של קפאין, אלכוהול וטבק מגבירים את תחושות החרדה, ולשקול להפחית ואף להימנע מצריכת מוצרים אלו.
"אדיבות, ענה לכל שאלותי בסבלנות רבה, הסביר על כל פעולה שביצע, דאג לשאול לשלומי בכל מהלך הטיפול, ובעיקר האוירה בחדר הייתה נינוחה ונעימה, בלי לחץ, הרגשתי שאני בידיים בטוחות. ועם כל זאת נראה שהוא לא מתפשר על עבודה מושלמת. בתודה ובהערכה"
"בוא נגיד שאני לא מעוניין ששום רופא יגע לי בשיניים חוץ מדוקטור פרידהיים הטיפולים עצמם נוחים מאוד אכפת לו מהלקוח כאילו זה הבן שלו הוא תמיד עושה את ההכי טוב וגם כל הצוות שלו מסביב משקיעים ונותנים לך להרגיש הכי טוב שיש מבחינתי ציון 10 מ10 ממליץ מאוד 🫶"
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
מאת: מערכת אינפומד 23/12/2021
