טיפול משפחתי (family therapy)

התא המשפחתי הינו אחת המסגרות החשובות ביותר לילד ולאדם הבוגר. המשפחה עשויה להוות משאב מרכזי להתמודדות עם קשיים אך גם מקור לקונפליקטים, תסכולים ואכזבות. על משפחות להתמודד עם משימות מורכבות הקשורות הן להתמודדויות חיצוניות והן לגורמים פנימיים, כגון: קשיים כלכליים, מחלות ואובדן או שינויים בחייו של אחד מבני המשפחה המשפיעים על כל בני המשפחה בנוסף, דפוסי תקשורת והתנהגות שאינם תקינים, קונפליקטים וקשיים בין אישיים עשויים לפגוע בתפקוד התא המשפחתי כמכלול וגם בתפקוד של כל אחד מבני המשפחה לבדו. ההנחה עליה מבוסס הטיפול המשפחתי היא כי אפשר לגרום לתפקוד טוב יותר של המשפחה כיחידה, והדבר ישפיע בצורה חיובית על תפקוד החברים בה.

מהו טיפול משפחתי?

טיפול משפחתי מוגדר כטיפול פסיכותרפי הכולל את המשפחה כולה או לפחות חלק מחבריה. הטיפול עוסק בגיוס בני המשפחה להתמודדות עם קשיים שקיימים במשפחה כולה או אצל חלק מחבריה. טיפול משפחתי נחשב טיפול קצר יחסית (לרוב בערך 20 פגישות) והוא ממוקד בהשגת מטרות אשר נוסחו ע"י המשפחה והמטפל. על פי רוב הפגישות מתקיימות אחת לשבוע למשך שעתיים. טיפול משפחתי מאפשר איתור דפוסי תקשורת והתנהגות אשר הופכים את חיי המשפחה לקשים יותר, וחשיפת בני המשפחה לפרספקטיבות השונות הקיימות בה. חשוב לציין כי השתתפות בתהליך טיפול משפחתי אין משמעותה כשלון של ההורים והיא אינה מעידה על בעיות נפשיות של אחד מבני המשפחה, אלא על קושי באינטראקציה הפוגע בהתמודדות עם המטלות המסובכות והמאתגרות שעומדות בפני מסגרות משפחתיות.

ההתמקדות בכוחות החיוביים במשפחה היא מתוך האמונה שהמשפחה מהווה מערכת תמיכה רגשית ותפקודית בעלת כוח רב, ושתפקוד הפרט במשפחה הוא חלק בלתי נפרד מהתפקוד המשפחתי הכללי.

למי מתאים טיפול משפחתי?

טיפול משפחתי יכול לסייע ולהקל על בני המשפחה גם בהתמודדות עם משברים ומצבים חמורים וגם בהתמודדות עם קשיים כרוניים מתמשכים, למשל:

• תקופות שינוי: הריון, פרישה מהעבודה, הגירה ועוד.
• תקופות משבר: בעיות כלכליות, אובדן, מחלות גופניות או נפשיות, בגידה וכו'.
• תא משפחתי חדש: התמודדות עם הקמת תא משפחתי חדש ובו ילדים מנישואין קודמים.
• קשיים עם ילדים ובני נוער: התמודדות עם קשיים של ילדים ומתבגרים, הצבת גבולות, פתרון מריבות בין אחים ועוד.
• בעיות כרוניות במשפחה: אלימות,שימוש באלכוהול, החיים לצד מחלות כרוניות וכו'.
• גישור בגירושין: עזרה ביישוב סכסוכים העוסקים במשמורת ילדים, חלוקת רכוש וכו'.

שילוב בין טיפולים

אין מניעה להשתתף בטיפול פסיכותרפי אישי או להיכנס לטיפול תרופתי אם משתתפים בטיפול משפחתי. יתרה מזאת, מומלץ לפנות לטיפולים אלו כאשר ניכר שאחד החברים במשפחה סובל מקשיים אשר אינם נובעות מהמצוקות המשפחתיות בלבד. עם זאת, יש לציין כי גם כשנדמה שרק אחד מבני המשפחה סובל מבעיה, עשוי טיפול משפחתי לסייע משמעותית הן לאדם עצמו והן למשפחה המתמודדת עם קשייו. לדוגמה, הרבה פעמים מומלץ טיפול משפחתי, כשאחד הילדים סובל מהפרעת אכילה או מבצע התנהגות אובדנית.

טיפול משפחתי - רקע והתפתחות

הראשון להתייחס לטיפול משפחתי היה פרויד. בכתביו מוזכר הקשר בין הפרעות נפשיות מסוימות לבעיות משפחתיות, אך הטיפול המשפחתי החל להתפתח כטיפול מובחן רק בשנות ה-50' ומאז התרחשו שינויים רבים באופיו ומטרותיו.

בראשית דרכו של טיפול משפחתי, עסקו מטפלים משפחתיים בניסיון להבין כיצד סכיזופרניה קשורה לדינמיקות המשפחתיות. טיפול משפחתי היה אז כלי לטיפול בסכיזופרניה, מתוך הנחה שאפשר לטפל בחולה באמצעות טיפול ושינוי דפוסי התנהגות שאינם תקינים במשפחתו. מאוחר יותר הפריכו מחקרים את ההנחה שסכיזופרניה היא תולדה של דפוסים משפחתיים פתולוגיים. אך ההבנה שקשיים ודפוסי התנהגות בעייתיים מתפתחים כתוצאה מהשפעה של בני המשפחה זה על זה, נשארה נוכחת במסגרת הטיפול המשפחתי: בהמשך, נוצרו סוגי טיפולים משפחתיים אשר התמקדו בקשיים נוספים מלבד מחלה נפשית של אחד מבני המשפחה. טיפולים אלה הדגישו את מאפייניהן הבין אישיים (בניגוד לתוך-נפשיים) של בעיות ואת קיומן בהקשר המשפחתי-מערכתי. למשל, בעיות התנהגות של ילד עשויות להתעורר מתוך הרגשה בלתי מודעת שבעיותיו מאחדות את הוריו אשר בדרך כלל רבים ומסוכסכים.

בשנות ה-80' התפתחו טכניקות טיפול משפחתיות אחרות, אשר לרוב עסקו בשינוי "הלוגיקה הרגשית המשפחתית", דהיינו האופן בו מבינה ותופסת המשפחה את המצב והאופן בו היא רואה את כל אחד מבני המשפחה. כאשר "לוגיקה" זו משובשת, עשוי שינויה להביא לשינוי בדפוסי ההתנהגות המשפחתיים. לדוגמה, ילד אשר משפחתו הפעלתנית תופסת כעצלן ומוזר בשל נטייתו לשקוע בדמיונות, עלול לעורר דאגה ולהביא לקשיים משפחתיים רבים. במסגרת טיפול משפחתי ילמדו ההורים לראות את בנם כיצירתי ובעל דמיון מפותח, וזה עשוי להפחית את המתח והקושי שבהתמודדות עם העובדה שהוא שונה וחריג ביחס לשאר בני המשפחה.
מאמצע שנות ה-80' מטפלים התחילו להתייחס לא רק לדפוסים משפחתיים בעיתיים, אלא גם לתפיסת המשפחה את עצמה כמונחית על ידי בעיותיה, בצורה המגבירה את הרגשת חוסר האונים ואת חוסר היכולת להתמודד עם קשיים (לדוגמה, גישתם הנרטיבית של וויט ואפסטון). במקביל, החלה להתגבר ההכרה בהשפעתה המשמעותית של הסביבה החיצונית על התא המשפחתי (לדוגמה, גזענות ועוני מביאים לתחושת חוסר אונים, ולא נגרמים כתוצאה מדפוס בעייתי של חוסר אונים במשפחה).

הדרכים השונות בהן נתפסו הקשיים המשפחתיים במרוצת השנים הביאו להתפתחות של טכניקות טיפוליות מסוגים שונים. בישראל הוקמה ב-1976 האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ולטיפול זוגי, וכיום מוצע טיפול משפחתי על ידי מטפלים רבים. טיפול זה עיקרו התפקוד המשפחתי וקיימת בו התייחסות לדפוסים משפחתיים כלליים ולהבנת מצוקותיו של הפרט בתוך המערכת המשפחתית.