הימורים (Gamble)

כמעט כולנו השתתפנו לפחות פעם אחת בחיינו בהימורים, בין אם מדובר בהתערבות על ארוחה טובה עם חבר, קניית כרטיס לוטו או ביקור חד פעמי בקזינו בלאס וגאס. אם השתתפת באחד מסוגי הימורים אלו, בוודאי זכורות לך ההתרגשות שחשת טרם קבלת תוצאות ההימור, חווית ה"יש לי הרגשה שבפעם הבאה זה שלי" וכמובן, ההנאה העצומה שבזכייה גם אם מדובר ברווח פעוט. תחושות אלו מוכרות היטב לא רק למהמרים האקראיים אלא גם ל"מהמרים כפייתיים" או "מהמרים פתולוגיים", עבורם הופכים ההימורים למרכז החיים, אך בכך גם מהווים גורם המכלה אותם.

הימורים - בין נורמה חברתית לפתולוגיה

הימורים אינם המצאה של החברה המודרנית וניתן למצוא את עקבותיהם כבר במצרים העתיקה. מאז ועד ימינו ניתן לומר כי ישנו יחס דו משמעי למוסד ההימורים: מצד אחד, אוסרות הדתות הגדולות (יהדות, נצרות ואסלאם) על השתתפות בהימורים ומדינות רבות (וישראל ביניהן) חוקקו חוקים נגד הפעלת מתקני הימורים. אולם מן הצד השני, במדינות רבות התקיימו מתקיימים גם כיום מוסדות הימורים מאורגנים כגון מרוצי סוסים, תחנות לוטו ופיס וכן הלאה.

על אף יחס דו משמעי זה, מציע התחום הפסיכיאטרי נקודת חיתוך המבחינה בין שימוש נורמטיבי לשימוש פתולוגי בהימורים.

הימורים פתולוגיים נחשבים לחלק מהפרעות השליטה בדחף ומאובחנים כאשר מתקיים דפוס הימורים בלתי מסתגל חוזר ונשנה, אשר גורם לבעיות כלכליות ולפגיעה משמעותית בתפקוד האישי, החברתי ו/או התעסוקתי. דפוס זה מתבטא בעיסוק מוגבר בהימורים, עלייה בסכומי הכסף אותם יש להשקיע כדי לשמר את אותה רמת הריגוש, ניסיונות חוזרים וכושלים להפסיק או להגביל את ההימורים, שימוש בהימורים כאמצעי לבריחה מהתמודדות עם בעיות או פיצוי על הפסדים כספיים, שימוש בשקרים במטרה להכחיש את המעורבות בהימורים, ביצוע מעשים פליליים לשם מימון ההימורים, פגיעה או אובדן יחסים מקצועיים/אישיים בעקבות ההימורים והשענות על אחרים לצורך מימון ההימורים או כיסוי חובות שנוצרו בגינם.

כלומר, עיסוק בהימורים נחשב פתולוגי וחורג מהנורמה החברתית כאשר הוא מביא לפגיעה בתחומי חיים משמעותיים - כלכליים, חברתיים, בין אישיים ורגשיים. באופן לא מפתיע, נטייה להימורים מופיעה פעמים רבות במקביל לקיומם של קשיים נפשיים או אישיותיים כמו הפרעות מצב רוח (דיכאון, מאניה דפרסיה), הפרעות קשב וריכוז (במיוחד כשאלו מופיעות בילדות), הפרעות אישיות (גבולית, אנטי סוציאלית, נרקיסיסטית) והפרעות נוספות בתחום השליטה בדחפים. לצד זאת, המכורים להימורים, המהווים 3-5 אחוזים מהאוכלוסייה, עשויים להיות שייכים לשכבות סוציו-אקונומיות ותעסוקתיות שונות ומגוונות.

הימורים - גורמים וטיפול

על אף כי ישנה תשובה פשוטה לשאלה 'למה להמר' והיא 'כדי להרוויח כסף', ההסבר להתמכרות להימורים מורכב הרבה יותר וכולל גורמים חברתיים, פסיכולוגיים וביולוגיים.

פרויד הציע כי מהמרים כפייתיים הינם בעלי תשוקה בלתי מודעת לאבדון, וכי הם מהמרים כדי להשתחרר מתחושת אשמה בלתי מודעת. תיאוריות חלופיות הציעו כי ההימור מהווה תחליף לאוננות הנתפסת כאסורה, או מבטא אישיות נרקיסיסטית במסגרתה ישנה אמונה גרנדיוזית ביכולת לשלוט בתוצאות ההימור. תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, לעומת זאת, הציעו הסבר פשוט יותר לתופעה המתמקד בחוסר היכולת לשלוט בדחפים. להסברים אלו נוספו זוויות פסיכו-סוציאליות אשר הצביעו על קיום קורלציה בין התמכרות להימורים לבין מאפיינים משפחתיים ביניהם שכיחות גבוהה של שימוש בחומרים (בעיקר אלכוהול), הורה מכור להימורים ו/או מבנה משפחתי תחרותי וחומרי, המדגיש את חשיבות הכסף. בנוסף לגורמים הפסיכולוגיים והפסיכו-סוציאליים הצביעו מספר מחקרים על קשר בין הימורים פתולוגיים לחוסר איזון נוירו-כימי במוח הקשור בפגיעה בעכבות הטבעיות.

על אף הפגיעה המשמעותית באיכות החיים הנגרמת מהימורים פתולוגיים, מעטים בלבד מהמהמרים פונים לטיפול באופן עצמאי. מרביתם פונים לטיפול רק בעקבות לחץ משפחתי כבד, סיבוכים עם מערכת החוק או בעיות פסיכיאטריות אחרות. הטיפול כולל בדרך כלל התערבויות שונות ביניהן השתתפות בקבוצת תמיכה, פסיכותרפיה, טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות ובמקרים מסוימים אף אשפוז קצר מועד למניעת המשך ההימורים. מספר מחקרים הוכיחו את יעילותם של טיפולים תרופתיים דוגמת אנטי דיכאוניים ומייצבי מצב רוח, אך טרם הצטברו נתונים מספקים להוכחת יעילותם.