היפראקטיביות (Hyperactivity)

היפראקטיביות היא התנהגות המאופיינת במרץ רב ואי שקט, ויכולה להופיע בשלבים שונים בחיים. במקרים רבים התנהגות זו מתרחשת במסגרת הפרעות קשב וריכוז (ADHD).

מאפיינים מרכזיים

לאורך ההיסטוריה, היפראקטיביות נחשבה להתנהגות נפוצה בייחוד בקרב ילדים. אנשי מקצוע שונים הבחינו בילדים שמגיל צעיר מתאפיינים באי שקט, ועסוקים ללא הרף בפעילויות שונות, למשל, משחקים באצבעותיהם, מתרוצצים, מתקשים לשבת ולהתמקד בתעסוקה אחת, או נוטים לדבר הרבה ובמהירות גבוהה. כיום, נוהגים להפריד בין היפראקטיביות לאימפולסיביות, התנהגות המאופיינת בקושי בדחיית סיפוקים, ובייחוד בחוסר סבלנות. במקרים רבים, שתי התופעות מופיעות יחד.

היפראקטיביות במסגרת הפרעות קשב וריכוז

לעיתים, התנהגות היפראקטיבית מופיעה כחלק מהפרעה רחבה יותר, פעמים רבות במסגרת הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים. במקרים אלו ניתן להבחין בחלק מן הסימפטומים הבאים:

1. חוסר יכולת להתמיד במשימות ארוכות או משעממות.
2. נטייה להסחות דעת. למשל, מעבר מהיר מגירוי לגירוי.
3. התנהגות מפוזרת ולא מאורגנת. לדוגמא, קשיי התארגנות, או שיכחת חפצים ומטלות שונות.
4. התנהגות אימפולסיבית. למשל, התפרצות לדברי אחרים.
5. התפרצויות זעם ותנודות במצב הרוח.

היפראקטיביות המופיעה במסגרת הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים עשויה להופיע בדרגות חומרה שונות, ומציבה בפני הילדים אתגרים שונים. במקרים רבים, ילדים אלו מתקשים בביצוע וויסות רגשי, וכתוצאה מכך מתקשים בפיתוח כישורים חברתיים אדפטיביים. לא פעם יש צורך בעזרה מקצועית, על מנת לסייע לילד ללמוד כיצד לשתף פעולה עם סביבתו, ולבטא את תחושות התסכול שעולות בו בדרכים נוספות. בחלק מהמקרים ילדים אלו מתמודדים עם דחייה חברתית וקשיי תפקוד במסגרות. מצב זה עלול להוביל גם למצוקות נוספות, כגון דימוי עצמי נמוך, דיכאון או חרדות.

טיפולים נפוצים

הטיפול בהיפראקטיביות כולל טווח שיטות רחב ומגוון. כשמדובר בילדים המתמודדים עם היפראקטיביות כחלק מהפרעות קשב וריכוז, ישנם מספר טיפולים נפוצים:

1. פסיכותרפיה - פסיכותרפיה כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי או פסיכותרפיה ללקויות למידה, מסייעת לילדים עם היפראקטיביות בארגון מחדש של תהליכי החשיבה שלהם. במקרים רבים פסיכותרפיה חיונית גם בטיפול במצוקה הרגשית הנלווית להפרעה, שמקשה מאוד על הילד.

2. ריפוי בעיסוק - במסגרת ריפוי בעיסוק מורכבת תוכנית עבודה המותאמת לקשיים הספציפיים של הילד. למשל, התמקדות בקשיי למידה, או ברכישת טכניקות שיסייעו בהתארגנות היומית או בהתנהלות החברתית.

3. טיפול תרופתי - כיום ישנן תרופות המסייעות בהפחתת הסימפטומים של התנהגות היפראקטיבית. תרופות אלו ניתנות לאחר ייעוץ פסיכיאטרי, בייחוד כאשר ההתנהגות ההיפראקטיבית מלווה בקשיי קשב וריכוז.

4. הדרכת הורים - היפראקטיביות בקרב ילדים מקשה הן על הילדים והן על הוריהם. במקרים רבים הדרכת הורים מסייעת להורים להבין את מצוקת הילד ולעזור לו בסביבה הביתית.

5. טיפולים נוספים - כיום היפראקטיביות מטופלת באמצעות סדרה רחבה של טיפולים מתחומים שונים, למשל טיפול בתנועה או טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים, וכן טיפול באמנויות.