היפונתרמיה היא מצב שבו רמת הנתרן בדם נמוכה מהרגיל.נתרן הוא מינרל שעוזר באיזון של כמויות הנוזלים בגוף האדם, וכן הוא עוזר לעצבים ולשרירים לעבוד כראוי. כאשר רמת הנתרן בדם נמוכה מדי, עודף מים נכנסים לתאים וגורמים להם להתרחב. מצב זה עלול להיות מסוכן, בעיקר במוח, שם אין הרבה מקום להתרחבות[1].
צילום: shutterstock | Diego Cervo
נתרן הוא אחד משני המרכיבים של מלח השולחן המצוי, נתרן כלוריד (NaCl). יוני הנתרן (Na+) מצויים בריכוז גבוה בנוזל החוץ-תאי בגופנו. הטווח התקין של רמות נתרן נע בין 135 ל-145 מא"ק/ד"ל. תת-נתרן הדם (תנ"ה) מוגדר כרמת נתרן נמוכה מ-135 מא"ק/ד"ל. הכליות, בהשפעת הורמונים שונים המופרשים מיותרת הכליה, יותרת המוח וחללי הלב, ממלאות תפקיד מרכזי בוויסות משק הנתרן והמים בגוף. תת-נתרן הדם או Hyponatremia הוא הפרעה אלקטרוליטית הנפוצה בעיקר בקרב חולים מאושפזים.
במרבית המקרים תת-נתרן בדם מתפתח בשל עודף מים בגוף, כתוצאה מצריכת-יתר של מים בשתייה או בעירוי לתוך הווריד, או כתוצאה ממצבים פתולוגים שונים הכוללים מחלות של מערכת העצבים המרכזית, מחלות ריאה, גידולים מסוגים שונים, מחלות כבד, כליה, אי-ספיקה בלב, תת-פעילות של בלוטת התריס ומגוון של תרופות. הפרשת-יתר של הורמון מהמוח בשם ואזופרסין (Vasopressin) הידוע גם כהורמון נוגד השתנה (Anti diuretic hormone) גורמת לצבירת מים ולתת-נתרן בדם כתוצאה מן הצבירה המוגברת, בחלק ניכר ממצבים אלה.
מנגנון אחר הוא הפרשה של הורמון זה או הורמונים אחרים על ידי גידולים או על ידי רקמות שבמצבים תקינים אינן משתתפות בוויסות משק הנתרן. אגירת מים האופיינית למצבי אי-ספיקה בלב, צמקת הכבד ואי-ספיקה בכליות, אחראית לחלק ניכר של מצבי תת-נתרן בדם.
תרופות רבות עלולות לגרום גם הן לתת-נתרן בדם, בין היתר תרופות נגד דיכאון, כמו אמיטריפטילין (Amitriptyline), פלואוקסטין (Fluoxetine), ותרופות אחרות הנמצאות בטיפול בפסיכיאטריה, תרופות לטיפול בסוגים שונים של סרטן, כמו ציקלופוספמיד (Cyclophosphamide) או וינקריסטין (Vincristine), תרופה לטיפול במחלת הכיפיון: קרבאמאזפין (Carbamazepine), תרופה נגד יתר-שומנים בדם: בזפיבראט (Bezafibrate), תרופות נוגדות דלקת מסוג NSAID, כמו איבופרופן (Ibuprofen), משככי כאבים מסוג אופיאטים ומשתנים מסוג תיאזידים (Thiazides).
גם מצבים שונים כמו לאחר ניתוח, במהלך כאב חד, דחק, הריון ותסמונת הכשל החיסוני הנרכש, עלולים לגרום לתת-נתרן בדם. לעיתים, נוכחות רמות גבוהות של חלבון או של שומן מסוג תלת-גליצרידים בדם, גורמים לטעות בהערכת הבדיקה המעבדתית ולאבחון תת-נתרן בדם שגוי, מצב הקרוי פסידו-היפונתרמיה (Pseudohyponatremia). [2]
היפונתרמיה תסמינים
ההסתמנות הקלינית של תת-נתרן בדם תלויה במידת הירידה של ריכוז יון הנתרן ובמהירות התפתחותה. תת-נתרן בדם חד גורם למעבר מהיר של מים מהנוזל החוץ-תאי אל תוך התא ולבצקת תוך-תאית. תת-נתרן בדם קל מוגדר כירידת נתרן עד סף של 125 מא"ק/ד"ל, רמות הנתרן בתת-נתרן בדם בינוני נעות בין 125 ל-120 מא"ק/ד"ל, ואילו תת-נתרן בדם חד מוגדר כרמת נתרן נמוכה מ-120 מא"ק/ד"ל.
בצקת של תאי רקמת המוח גורמת לתסמינים הכוללים בחילה בלבד בתת-נתרן בדם קל ועד הקאות, ערפול הכרה ופרכוסים בתת-נתרן בדם חד. ירידה מהירה של רמות נתרן מתחת ל-115 מא"ק/ד"ל עלולה להיות קטלנית.
בתת-נתרן בדם שנמשך מעבר ליומיים, התסמינים קלים יותר הודות למנגנוני הסתגלות שונים שמגנים בפני התפתחות בצקת תוך-תאית.
[4] באופן כללי, עודף מים בגוף הוא בדרך כלל הגורם העיקרי להיפונתרמיה. יותר מדי מים בגוף גורמים לדילול רמות הנתרן. דוגמה טובה היא אנשים שרצים מרתונים או רצים בימים חמים. איבוד של הנתרן בזיעה לא תמיד מקבל פיצוי משתיית מים, ומצב זה יכול להיות קטלני הנתרן שנותר בגוף נהפך להיות דליל מאוד.
במקרים פחות נפוצים, היפונתרמיה נובעת מאובדן נתרן משמעותי מהגוף, כאשר הסיבות השכיחות לכך הן:
שימוש בתרופות משתנות - משתנים יכולים להגדיל את כמות הנתרן שמופרש בשתן.
שתיית מרובה של אלכוהול - שתיה כרונית או מוגזמת של אלכוהול גורמת להשתנה, מה שבתורו עלול לגרום לאיבוד נוזלים.
שלשול לא מטופל - יכול לגרום להתייבשות ולהיפונתרמיה.
סיבוכים הקשורים להיפונתרמיה כוללים רבדומיוליזיס, פרכוסים, תופעות נוירולוגיות או בצקת מוחית, הפסקת נשימה ומוות. סיבוכים הקשורים לטיפול בהיפונתרמיה כוללים הצטברות נוזלים בגוף ותסמונת דמיאלינציה אוסמוטית. זאת ועוד, מחקרים מראים שבקרב קשישים המגיעים למיון, היפונתרמיה מהווה גורם סיכון לאשפוז, כמו גם לאשפוז ממושך יותר ולתמותה בתוך 3 חודשים. מטופלים קשישים עם היפונתרמיה בהשוואה לאלו שלא סבלו מהיפונתרמיה, שיעורי האשפוז היו 93.4% לעומת 72.9%; האשפוז היה 8 ימים לעומת 6 ימים; ושיעור ההישרדות ל-3 חודשים היה 74% לעומת 83%. [6]
טיפולים ותרופות
תת-נתרן בדם קל אינו מצריך בדרך כלל אשפוז או טיפול מיוחד מעבר לוויסות מאזן הנוזלים בגוף, ניטור רמות הנתרן, וכמובן, טיפול בבעיה הראשונית.
מצבים חדים יותר מחייבים אשפוז ומתן טיפול באמצעות תמיסת מלח בהזלפה לתוך הווריד ותרופות להגברת ההפרשה של עודפי מים על ידי הכליה. חשוב לציין, כי תיקון מהיר מדי של תת-נתרן בדם עלול להחמיר את הבצקת של רקמת המוח ולגרום לתופעות קשות ובלתי הפיכות כמו חולשת שרירים מפושטת, הפרעות בדיבור ובבליעה, פרכוסים, תרדמת ואף מוות.
אלכוהליסטים, חולים הלוקים בתת-תזונה ונשים בגיל הפוריות, נמצאים בסיכון יתר להתפתחות תופעות אלו בזמן תיקון התת נתרן בדם לעומת כלל אכלוסייה.
מניעה
[7] שמירה על מאזן נוזלים ואלקטרוליטים יציב בגוף יכולה למנוע היפונתרמיה. במקרים מסוימים, מומלץ לנהוג בהתאם להנחיות הבאות:
לשתות את כמות נוזלים נכונה במהלך פעילות גופנית.
במקרים מסוימים מומלץ לשתות נוזלים המכילים אלקטרוליטים ומסייעים בחידוש הנתרן שאבד כתוצאה מהזעה, מהקאות או משלשולים.
"הגעתי לפרופסור מרים לאחר שהיינו מטופלים במרפאה אחרת ואני כלכך שמחה שעשינו את הצעד הזה!
קודם כל יסודית מאוד, מסבירה כל דבר לפרטי פרטים, מסבירה על המשך הטיפול הלאה , רואה את המטופל ומכבדת מאוד.
יכולה להגיד בפה מלא שפרופסור מרים היא אחד ויחידה.
תודה רבה לך על כך 🩷"
"פגישה רגועה, לא מלחיץ, מעבר מסודר על כל מרכיב בבדיקות ואיך לטפל בו ואיזה יעדים עלי להגיע. זה ביקור ראשון הייתי אצל הרבה נפרולוגים אף פעם לא הקדישו לי הזמן כפי שבדק אותי"
שאלה: אני בן 50. קראתי הרבה מאמרים על שתיית ליטר וחצי עם היקיצה, שזה מאוד בריא ומנקה רעלים. בדיקות דם מראות שיש שיפור בלא מעט חריגות, ללא תרופות. כמו כן ההרגשה שלי משופרת. מה הרפואה הקונבנציונאלית חושבת על כך?
תשובה: שתיית מים בהחלט חשובה לגוף. אני לא בטוחה שיש צורך בשתיה של ליטר וחצי מים מייד עם היקיצה. במהלך כל היום כדאי לשתות בערך שני ליטרים של מים, ובימי הקיץ כדאי להעלות את הכמות. אם אתה רואה שיפור בבדיקות הדם שלך ומרגיש ששיטה זו טובה לך, אין סיבה להפסיק. שתיית מים בבוקר אינה מזיקה. באופן כללי, ברפואה הקונבנציונאלית אין גישה של ניקוי מערכת העיכול או ניקוי של רעלים. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
פורוסמיד (פוסיד)
נתרן
השתלת כליה
תולעים
