מניה (manic disorder)

מצב מאני הוא אחת מהפרעות מצב-הרוח ובדרך כלל מופיע כחלק ממהלכה של הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה). הכוונה היא למצב-רוח מרומם באופן קיצוני, מלווה בפעלתנות-יתר וחולני. אין הכוונה ל"אושר" שהוא חלק מטווח מצבי-הרוח האנושיים התקינים אלא להרגשה שאינה נשלטת, אשר סוחפת את האדם ומביאה אותו להתנהגות מקצינה והולכת עד לפגיעה קשה בשיפוט. המונח "מאניה" נטבע למקבילה שלו עד היום - "המלנכוליה" (המכונה דיכאון) על ידי היפוקרטס, מאבות הרפואה.

מאניה יכולה באופן נדיר יותר להופיע גם מסיבות אחרות - מחלה גופנית, נירולוגית או נטילת סמים ותרופות. היא מתפתחת בדרך כלל בהדרגה, תוך ימים עד שבועיים. בתחילה היא עשויה להיראות כ"מצב רוח טוב" עם תחושה פנימית של אושר, יכולת מוגברת, חשיבה מהירה וחדה ויצירתיות שופעת. בשלב זה, אנו מכנים אותה "היפומאניה" ובהיעדר טיפול כמעט תמיד תתקדם למצב קשה יותר. הצורך בשינה נעלם, האדם הופך חסר סבלנות, מתפרץ וכעוס. פעולותיו ותוכניותיו נעשות גרנדיוזיות ובלתי הגיוניות, ושיקול דעתו נפגם. הוא עלול להשקיע כספים ולהפסידם, לצאת למסעי קניות פזרניים, לשקוע בפעילות מינית חסרת זהירות, לפגוע בשמו הטוב, בהונו ובקרוביו. מאניה מתקדמת מלווה בשטף דיבור עד ל'סלט' מילים חסרות מובן, ולעיתים בסימנים פסיכוטיים, כמו שמיעת קולות דמיוניים או אמונה במחשבות בלתי הגיוניות. המטופל עלול להרגיש נרדף או לחלופין, נבחר על ידי ציבור, אלוהות ועוד. בשלבים אלו, לסובבים אותו כבר אין כל ספק שמדובר במצב חולני, אולם למרבה הצער הלוקה במאניה מאבד את יכולתו ל"תובנה" (Insight) - לראות את מצבו כפי שהוא באמת. מסיבה זו, מטופלים אלו, מתנגדים בתוקף לטיפול, ויש לכפות עליהם את הטיפול בטרם ייגרם להם נזק בלתי הפיך. מטופל החי במציאות של מחשבות שווא (דלוזיות) עלול לנסות לעוף מתוך השכנוע שיש לו את היכולת לכך, או לנהוג במהירות מופרזת מתוך מחשבה שהוא חסין לכל פגיעה.

הטיפול במצב מאני, הוא בתרופות. לפעמים במסגרת מגנה (באשפוז) ורק לאחר רגיעה, יש מקום לטיפול בשיחה, הבא להסביר, ללמד, להכיר ולדעת כיצד להימנע מהמצב בעתיד. הטיפול בתרופות מבוסס על מייצבי מצב-רוח דוגמת ליתיום (Lithium), קרבמאזפין (טגרטול, Carbamazepine) וחומצה ולפרואית (דפלפט, Valproate). לפעמים משלבים תרופות אלו, עם תרופות להרגעה, או עם נוגדי פסיכוזה.