בריאות הנפש (Mental Health)

שתי המילים המרכיבות את המושג "בריאות הנפש", הן בעלות משמעות רבה. מהי בריאות? מהי נפש?

ארגון הבריאות העולמי קבע בשנת 1980 שעל מנת לקדם את הבריאות, יש לגרום לשינוי בצורה ובתנאי החיים של בני אדם ולא רק לספק להם שירותי רפואה מונעת וטיפול רפואי.

בריאות איננה מוגדרת כהיעדר מחלות, אלא כהרגשה טובה ויכולת לחיות חיים בעלי משמעות מבחינה חברתית. המשמעות של הבריאות נוסף למאבק במחלות, היא פיתוח אפשרויות של הפרט במסגרת החברה שבה הוא חי. קיומו של חולי איננו שולל את היכולת לחיות חיים בריאים. אדם שהמחלה פגעה בו יכול להגיע למצב שהוא מסוגל לתרום למשפחה ולחברה ולחיות חיים מלאי עניין וסיפוק. קרי, חיים בריאים.

מטרת עובדי הבריאות בכלל ועובדי בריאות הנפש בפרט, היא לעזור לאדם כדי שלא יסבול וישתלב בחיי קהילתו, כך שהסובבים אותו לא יסבלו ממנו והוא לא יסבול מהסביבה ואף תיווצר צורת חיים של שיתוף והנאה.

מזווית ראייה זו, בריאות בכלל ובריאות הנפש בפרט, היא תוצאה של מאמץ משותף של גורמים שונים בחברה, החל מאלה האחראים על ביטחון המדינה והביטחון האישי של האזרחים, וכלה באחראים על עזרה ויצירת תנאי חיים נאותים לנכים ומוגבלים. כמובן שלאנשי הרפואה יש תפקיד מיוחד במערכת זו. תפקיד מיוחד אך לא בלעדי.

החיים החברתיים של האדם, הם ביטוי לפעילות הנפשית שלו והם גם המדד לבריאות הנפשית. לא קיום הפרעה או מחלה כלשהי, אלא יכולתו של האדם להתמודד עם ההפרעה או המחלה ולחיות חיים חברתיים על פי נורמות וציפיות המקובלות בחברה.

תפקיד החברה כולה הוא למנוע הפרעות ומחלות. תפקידה של הרפואה לספק לחברה ידע ולהדריכה בנוגע לדרכי מניעת מחלות והפרעות.

תפקיד הרפואה, כאשר הפרעה או מחלה פגעו באדם, הוא לעזור לו להבריא במידת האפשר או להקל על הסבל. במידה והדבר איננו ניתן, המאמץ המושקע אז הוא בהשגת האיזון התפקודי. על מנת לעזור לאדם להגיע לאיזון כזה ולאפשר לו לתפקד בחברה ולחיות חיים מלאים, יש להקטין את התופעות החולניות וכך לתת לאדם יכולת להתמודד עם המחלה, להתגבר על השפעותיה ההרסניות. דיכוי תופעות חולניות לא מספיק, צריך גם לחזק את יכולות הבריאות ולפתח אותן. מדובר במישלב של דיכוי תסמינים חריגים וחיזוק חלקים בריאים. רק מישלב כזה יכול לגרום לאיזון המיוחל.

בהתאם לכך, גם השירות לבריאות הנפש הניתן לאזרח מתבסס על עבודה משותפת ומשולבת של רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחים ומרפאים בעיסוק. נציגי מקצועות אלה, מרכיבים את הצוות הרב-מקצועי המופקד על השירות לבריאות הנפש. צוות זה, נעזר בעובדי שיקום, מדריכים, מרפאים במוזיקה, בתנועה, באומנויות ועוד. כל אחד תורם את המקצוענות הספציפית שלו ושילוב רב-גוני זה יוצר פסיפס טיפולי העומד לרשותו של החולה, משפחתו וסביבתו.

המגמה השולטת היום בבריאות הנפש היא הגישה הקהילתית, הדוגלת בכך שיש לטפל בבעיות של אדם בתוך קהילתו הטבעית, בקרבת ביתו ובשיתוף עם גורמים מקצועיים, חברתיים-מקומיים שניתנים לאוכלוסייה שאיננה נגועה בבעיה נפשית. אשפוז בבית חולים מוצדק רק כאשר מצבו הנפשי של חולה דורש השגחה רפואית או שהאדם זקוק לטיפול שניתן לבצע אותו רק בתנאי אשפוז. במידה ושני תנאים אלה אינם מתקיימים, ניתן וצריך לספק לאדם טיפול אמבולטורי, קרוב לבית - בדיוק כפי שמקובל ברפואה הכללית. רוב המחלות הן מחלות ממושכות, ולא רק מחלה נפשית. אם המחלה ממושכת, החברה והמערכת הרפואית מספקות לאדם שירותים לא אשפוזיים מתמשכים, כך מתנהגת גם רפואת הנפש המודרנית. בידי הפסיכיאטריה בת זמננו יש כלים להתמודד עם מחלה נפשית, יש יכולת לעזור לאדם הסובל ממנה להשתפר ולהמשיך לחיות חיי חברה. בידי מקצועות בריאות הנפש יש את היכולת להקל עוד יותר על התסמינים ולפתח את היכולות הבריאותיות.

מרכיבי שירותי בריאות הנפש הם:

1. שירותי אשפוז המצטמצמים והולכים (פחות אשפוזים פסיכיאטריים, פחות זמן שהייה בבית חולים).
2. שירותי אשפוז יום, המאפשרים לאדם לקבל טיפול ניכר בבוקר ולחזור למשפחתו בערב ובלילה.
3. שירותי מרפאות, המספקות עזרה אמבולטורית מגוונת.
4. שירותי שיקום.
5. שירותי ייעוץ.

הפרעות נפשיות רבות ומגוונות הן. לפי סטטיסטיקות שונות בין 20% ל-70% מבני האדם נקלעים במשך חייהם למצבים נפשיים קלים יותר או קשים יותר - חרדה, מתח, מצבי לחץ, דיכאון, תגובות קשות למאורעות חיים שונים, משברים זמניים, "התמוטטויות עצבים" למיניהן. יש הפרעות זמניות ויש הפרעות ממושכות מטרידות, אך הן לא מפריעות לתפקד. יש גם מצבי "נחס" סתמיים נישנים. לא בכולם צריך לטפל. חלקם עוברים מעצמם, חלקם בעזרת חברים או מטפלים שאינם מומחים בבריאות הנפש, חלקם דורשים עזרה והתערבות.

שירותי ייעוץ יכולים לעזור לאדם להבין את הבעיה ולהחליט מה דורש הטיפול ומה לא, באיזה מצבים כדאי לקבל עזרה מקצועית ובאיזה אופן. כל אחד זכאי לבריאות נפשית.