התניה אופרנטית (Operant Conditioning)

"אם תתנהגי יפה תקבלי מתנה!" "אם לא תכין שיעורי בית אתה לא הולך היום לחברים!" איומים שגורים אלו, בהם משתמשים הורים לא פעם, מבטאים את עקרון ההתניה האופרנטית (או בשמה השני התניה אינסטרומנטלית) - אחד מעקרונות הלמידה הבסיסיים אותם זיהו פסיכולוגים מהגישה ההתנהגותית.

על פי עקרון ההתניה האופרנטית, התנהגויות נרכשות על ידי הצמדת פעולות לחיזוקים חיוביים או שליליים. כך, האדם, או בעל החיים, לומד לזהות כיצד משפיעות פעולותיו על הסביבה והתנהגותו מתעצבת בעקבות למידה זו.

ההתניה האופרנטית הינה התניה נפוצה המשמשת אותנו כמעט מדי יום ביומו. כך למשל אילוף בעלי חיים מבוסס על חיזוק התנהגויות רצויות (נתינת ממתק או שבח כאשר הכלב שוכב בתגובה להוראה ועוד). דוגמא נוספת נוכל לראות במכונות הימורים ובתי קזינו המפתים את המהמר להמשיך בהימוריו כי אולי, בסיבוב הבא, יהיה הוא "הזוכה הגדול". כמו כן, אנשים יודעים כי ביצוע מעשה אסור עשוי להביא לענישה.

רקע תיאורטי לגילוי ההתניה האופרנטית

הפיסיולוג הרוסי פאבלוב גילה בעת מחקריו על מערכת העיכול את ההתניה הקלאסית, לפיה תחושות ורגשות נוצרים באמצעות יצירת קישור בין גירוי ניטרלי לגירוי המעורר תגובות באופן טבעי (למשל, ילד הלומד לחוש רעב בכל פעם שדודתו מגיעה לביקור מאחר וברור לו שיקבל ממתק- בעקבות נסיונות קודמים). פסיכולוג אמריקאי בשם ת'ורנדייק הניח כי התניה קלאסית אינה מהווה הסבר מספק לאופן בו מתעצבת ההתנהגות האנושית וניסח את חוק האפקט (Law of effect) לפיו ביצוע פעולה המביאה לתוצאה רצויה תביא לחזרה על הפעולה. ת'ורנדייק הדגים את טענתו בסדרת ניסויים בהם למדו חתולים לפתוח את דלת הכלוב שלהם ולהגיע למזון בתהליך של ניסוי וטעייה. בניסוייו ניסה החתול הרעב מגוון התנהגויות ולמד לחזור על הפעולה שהביאה לפתיחת דלת הכלוב, הפעולה שעליה קיבל חיזוק.
בעקבות ניסוייהם של ת'ורנדייק ופאבלוב, פיתח הפסיכולוג האמריקאי סקינר (1904-1990) סדרת ניסויים אשר הובילו לניסוח עקרונותיה של ההתניה האופרנטית. "תיבת סקינר" נקראה התיבה שסקינר בנה בה נמצאה דוושה וחריץ ממנו מגיע אוכל, ובה נתן לחולדה להסתובב באופן חופשי. בכל פעם שלחצה החולדה על הדוושה (באופן אקראי) הוכנס מזון לתיבה. לאחר מספר לחיצות הבחין סקינר כי החולדה מקשרת בין הלחיצה על הדוושה לכניסת המזון ועל כן לוחצת על הדוושה כאשר היא מעוניינת במזון. ניסוי פשוט זה סלל את הדרך לסדרת ניסויים בהם סקינר המשיך ושכלל עוד ועוד את התיבה שבנה. לדוגמא, כשרצה שהחולדה תלמד שלא ללחוץ על הדוושה, חיבר את רצפת התיבה לגנרטור חשמלי. כך, כאשר לחצה החולדה על הדוושה היא קיבלה זרם חשמלי קל ולאחר מספר לחיצות, למדה החולדה שלא ללחוץ על הדוושה.

תוצאותיהם של ניסויים אלו הביאו את סקינר לפתח עמדה דטרמיניסטית וקיצונית, לפיה התנהגות האורגניזם נקבעת על פי החיזוקים והעונשים בהם הוא נתקל בעברו. בשל כך, טען סקינר, האדם אינו אדון לגורלו ואין לו בחירה חופשית. בנוסף, הוא טען, כי על מנת ליצור חברה טובה יותר, יש לשלוט במתן החיזוקים הניתנים לאדם עוד מינקותו. עמדתו הקיצונית של סקינר ספגה ביקורת וגינויים רבים (כך, אחד המיתוסים שהומצאו לגביו היה הטענה כי גידל את ביתו ב"תיבת סקינר"...), אולם ההתניה האופרנטית נחשבת כיום לאחד מעקרונות הלמידה הבסיסיים והנפוצים ביותר.

מנגנוני ההתניה האופרנטית

עבודתו של סקינר היוותה אבן דרך חשובה בתחום הלמידה לא רק בעקבות זיהוי ההתניה האופרנטית, אלא גם בזכות המושגים הבסיסיים בתחום הלמידה אשר נוסחו בעקבותיה:

• חיזוק חיובי: גירוי או אירוע נעים שהופעתו לאחר ביצוע התגובה יעלו את ההסתברות להופעתה. לדוגמא, מתן המזון לאחר לחיצה על הדוושה, או ילד המקבל מתנה על שסידר את חדרו יגבירו את הסיכוי שההתנהגות (הלחיצה או סידור החדר) תתרחש בעתיד.

• חיזוק שלילי (אברסיבי): הסרת גירוי או אירוע לא נעים (אברסיבי) בתגובה לביצוע התנהגות רצויה, אשר יביאו להגברת ההתנהגות הרצויה. כך, לדוגמא, הפסקת האיסור לצפות בטלויזיה ברגע שהילד מסיים להכין את שיעורי הבית שקודם לכן סירב להכין.

• עונש: גירוי או אירוע אברסיבי שהופעתו לאחר התנהגות בלתי רצויה מביאים להפחתת ההתנהגות הבלתי רצויה. לדוגמא, ילד הנשלח לחדרו לאחר שהכה את אחיו עשוי להשתמש פחות באלימות.

• חיזוק מלא: חיזוק הניתן על כל תגובה רצויה שהאורגניזם מבצע לדוגמא, ילד המקבל שוקולד בכל פעם שהוא מכין שיעורי בית.

• חיזוק חלקי: חיזוק הניתן רק בחלק מהמקרים בהם מתבצעת ההתנהגות הרצויה. לדוגמא, מורה המשבחת את התלמידים המצטיינים במבחן רק אחרי חלק מהמבחנים, אך לא באופן קבוע. כאשר נעשה שימוש בהתניה אופרנטית לשם לימוד, רצוי לעבור לשיטת החיזוק החלקי רק לאחר תקופה מסוימת בה ניתן חיזוק מלא וההתניה נרכשה באופן מספק.