סטיה (perversion, sexual perversion)

כאשר רוב האנשים מדברים, חושבים או עוסקים במיניות, הם מתייחסים לפעילות מינית הנחשבת נורמאלית, הכוללת עפ"י רוב יחסי מין שיש בהם חדירה ואוננות. עם זאת, קיים מגוון של התנהגויות מיניות לא טיפוסיות. העדפות מיניות לא טיפוסיות שכאלה לא בהכרח יוגדרו כלא נורמאליות או כדורשות טיפול, אלא אם כן האדם העוסק בהן מרגיש צורך לשנותן, או במקרה שחוקי החברה בה הוא חי לא סובלים את התנהגותו המינית ורואים בה התנהגות פוגענית. כך, למשל, עשוי אדם לתפוס את משיכתו לילדות צעירות כלגיטימית, בעוד שהחברה בה הוא חי תתנגד להתנהגות זו.

ב-DSM (המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי האמריקאי למחלות נפש) ישנו ניסיון להגדיר סטיות מיניות כהפרעות פסיכו-סקסואליות. זוהי משימה לא פשוטה, ותעיד על כך התנודה בהגדרת האבחנה של סטייה מינית מאז המהדורה הראשונה של ה DSM שיצאה ב 1952.

שינויים בהגדרת הסטייה המינית

במהדורה הראשונה של ה-DSM נכללו סטיות מיניות תחת הכותרת "הפרעות באישיות סוציופתית", והכוונה הייתה לאנשים שלא יכולים להתאים את התנהגותם למסגרת החברה והחוק. במהדורה השנייה, שיצאה ב- 1968, מופיעות הסטיות המיניות תחת הכותרת "הפרעות באישיות והפרעות נפשיות אחרות לא פסיכוטיות". במהדורה זו נכללה גם הומוסקסואליות תחת אותה ההגדרה, מה שעורר מחלוקת רבה אשר הובילה לשינוי במהדורה שלאחר מכן. תהליך שינוי זה מדגים עד כמה ההגדרה של מיניות כמופרעת משקפת את הערכים של התרבות השלטת. המהדורה השלישית, שיצאה ב 1980, הכניסה את הסטיות המיניות תחת הכותרת "הפרעות פסיכו-סקסואליות".
ב- DSM IV מופיעות הסטיות המיניות תחת השם "פראפיליות" (Paraphilias). המשמעות של השם, הלקוח מיוונית, הינה 'ליד האהבה'.

הפרעות אלה מאופיינות בדחף מיני יוצא דופן, פנטזיות מיניות ועוררות מינית המקושרים לגירויים המוגדרים כלא נורמטיביים. העוררות המינית עלולה להביא למחשבות לא רצויות ולהתנהגות הנחשבת סוטה, וכך לשבש את ההתנהלות התקינה של החיים. בחלק מהמקרים אף נגרמת פגיעה לעצמי או לאחרים.

לשם אבחנה של סטייה מינית כהפרעה, סטייה מינית צריכה להיות נוכחת במשך שישה חודשים לפחות, לגרום למצוקה אישית ולהפריע לתפקוד היומיומי. במקרים מסוימים הפראפילייה כוללת פעילויות בלתי חוקיות, כמו למשל בפדופיליה, הפרעה המאופיינת בדחף מיני חזק כלפי ילדים וילדות.

תשוקות מיניות נוספות הנחשבות לסטיות הינן אקסהיביציוניזם, מציצנות - וויריזם, פטישיזם, פטישיזם טרנסוויסטי, סדיזם / מזוכיזם, פרוטוריזם. כמו כן, מוגדרות ב-DSM "סטיות שלא סווגו באופן אחר" (Not Otherwise Specified) כזואופיליה (התגרות מינית ע"י חיות), נקרופיליה (התגרות מינית במגע עם גופות. הפרעה זו נחשבת לעמוקה ובמרבית המקרים קשורה לפסיכוזה) ואורופיליה (התגרות משתן).

טיפול בסטיות מיניות

אחת הבעיות המרכזיות בטיפול הינה בעצם הרצון של האדם לשינוי במצבו; מאחר ומקור האבחנה הקלינית הינו המקור להנאה מינית, מתקשים רבים לבחור באפשרות של שינוי. יש לזכור שהגדרה של הנאה מינית כסוטה אכן מושפעת מאמות מידה חברתיות- תרבותיות, ולכן יש לבדוק את עוצמת ההפרעה, אם קיימת, והאם נגרמים נזק לסביבה, סבל אישי או ירידה בתפקוד בעקבותיה. כך למשל, עשוי אדם הנהנה ממזוכיזם למצוא פרטנרים מיניים בעלי נטיות סדיסטיות ולא לחוות מצוקה או תסכול מהעדפתו המינית.

במקרים בהם ישנה פגיעה סביביתית או נפשית בעקבות הסטייה המינית ניתן להיעזר בטיפול תרופתי ופסיכותרפיה, או בשילוב שלהם.

• טיפול פסיכותרפי הינו הטיפול המקובל בפאראפיליות. למטופל ניתנת הזדמנות להבין את נסיבות חייו, ואת הדינמיקה ההתפתחותית אשר הובילה אותו להנאה מינית הנחשבת סוטה, והעלולה להפריע לו או לסביבתו. הטיפול מעודד את האדם להיות ער למצבים בחיי היום יום בהם עולה הדחף המיני, ועולה קושי בשליטה בדחף. הטיפול יכול לעזור בשיקום ההערכה העצמית ומציאת דרכים חלופיות, מקובלות יותר, להגיע לסיפוק מיני. תוספת של טיפול קבוצתי יכולה אף היא לעזור בטיפול בחלק מהפראפיליות.

• טיפול תרופתי נועד לעזור בהפגת החרדה או הדיכאון הנלווים לעיתים לפראפיליה. יש ניסיון להשתמש בטיפול בסמים אנטי-אנדרוגנים על מנת להפחית את הדחף המיני, בהפרעות בהן מעורבת פעילות מינית או פנטזיה מינית בצורה מוגזמת (המעסיקה את האדם בצורה כפייתית).

• שיטות התנהגותיות להכחדת הדחף כוללות צימוד של הדחף המיני עם גירוי דוחה, כמו למשל שוק חשמלי או ריח רע. הקישור השלילי עשוי לדכא את הדחף.

הגורמים להפרעה אינם ברורים עדיין. בניסיון להסביר את ההפרעה עולות תיאוריות רבות. חוקרים רבים רואים בסטיות המיניות סוג של לימוד מופרע שבו נקשרה חוויה מינית טובה עם פעילות סוטה, עובדה היוצרת הכרח פנימי לחוויה דומה.
ניסיונות למצוא ממצאים ביוכימיים אנדוקרינים (הורמוניים) כמקור להפרעה לא צלחו בקנה מידה גדול, אך תוארו מספר מקרים של מיניות-יתר על רקע בעיות במערכת ההפרשה הפנימית. כמו כן תוארו מומים כרומוזומיים והפרעות נירולוגיות. אנשים הלוקים בסטיות מיניות בשלב מאוחר של החיים לוקים לעיתים בשיטיון, או בפגיעה במוח באונות הרקתיות.

תוארו שיטות של פסיכותרפיה התנהגותית הגורמת להמרה של מיניות סוטה במיניות בריאה. טיפולים באמצעות יצירת סלידה (אברסיביים) תוארו כמוצלחים, אך זכו לקיתונות של ביקורת ציבורית (כמו בעקבות הסרט של קובריק "התפוז המכני"). טיפולים תוך כדי אימון חברתי ושיקום חברתי, בעיקר על ידי קהילות טיפול, תוארו אף הם כיעילים.
טיפול בתרופות נוגדות אובססיה (מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין), נוגדי פסיכוזה ותרופות לדיכוי הורמוני תואר כיעיל לגבי מספר מצומצם של קבוצות חולים.