ספרציה אינדיבידואציה (Separation-individuation)

ספרציה אינדיבידואציה היא תהליך התפתחותי בסיסי אותו זיהתה הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר. התיאוריה התפתחה מתוך תצפיות רבות שערכה מאהלר על תינוקות וילדים בעלי התפתחות תקינה מול בעלי הפרעות התפתחות קשות. במרכז הספרציה אינדיבידואציה ניצבות האינטראקציות הממשיות בין האם לילד בשנים הראשונות לחייו, ולכן מאהלר נחשבת חלק מהותי מזרם יחסי האובייקט.

שלבים מקדימים לתהליך הספרציה אינדיבידואציה

תהליך הספרציה אינדיבידואציה מתחולל בשלוש השנים הראשונות לחייו של הילד והוא מהותי לעיצוב האישיות התקינה והפתולוגית. מאהלר טענה כי אמנם לידתו הפיזית של התינוק מתבצעת כשהוא יוצא מהרחם, אולם הלידה הפסיכולוגית קורית מאוחר יותר - רק סביב השנה השלישית לחיים. התהליך נפתח בשני שלבים:

השלב האוטיסטי הנורמלי: מתרחש בחודש הראשון לחייו של התינוק. בשלב זה התינוק מנותק מהעולם החיצוני. הוא לרוב ישן, ומתעורר רק כאשר עליו לספק את אחד מצרכיו הפיזיולוגיים הראשוניים, דוגמת הזנה. אין הפרדה בין "עצמי" ל"אחר", התינוק אינו מכיר בקיומה של האם או בכך שצרכיו נענים באמצעות גורם חיצוני.

השלב הסימביוטי הנורמלי: מהחודש השני לחייו של התינוק. בשלב זה התינוק כבר מתחיל להיות מודע לאמו, אך עדיין לא מבין שהיא אובייקט נפרד ממנו, ותופס אותו ואת אמו כמערכת אחת כל-יכולה. ההתאמה היא כפולה: התינוק לומד את צרכי האם ומסגל את עצמו אליה, ואילו האם מפתחת אמפטיה והבנה טובה יותר לגבי צרכיו של התינוק על פי הסימנים שהוא נותן לה.

כמוזכר לעיל, מדובר בשלבים נורמליים בהתפתחותו של התינוק, אך במקביל הם מאפשרים להסביר הפרעות התפתחותיות קשות מאוחר יותר בחיים. כשהילד מפתח סימנים של אוטיזם בגיל שלוש, כגון התכנסות אל תוך עולמו הפנימי תוך ניתוק חד מהעולם שסביבו, או התנהגות סימביוטית – מתנהג כאילו הוא והאחר אינם מופרדים, התיאוריה תפרש מצבים אלה כ-"היתקעות" באחד משני השלבים שתוארו מעלה.

תהליך הספרציה אינדיבידואציה

בסביבות גיל חצי שנה מתרחש התהליך המרכזי, הקרוי ספרציה אינדיבידואציה. הספרציה אינדיבידואציה כוללת 4 תת-שלבים:

1. דיפרנציאציה (הבחנה): (גילאי 5-6 חודשים עד 9-10 חודשים). בשלב זה הילד לומד כיצד לזחול, מרשה לעצמו להתרחק מעט מהאם ובכך מתחיל להבין את עצמו כמופרד ושונה מהעולם ומאמו. הוא מעז לחקור את הסביבה הקרובה שלו ואת פניה וגופה של אמו, אך עדיין מקפיד על שמירת קרבה אליה. מאהלר התייחסה לשלב זה כאל "בקיעה", בדומה לתהליך הראשוני המתרחש בקרב יונקים אחרים.

2. אימון: (גילאי 10 חודשים עד 15 חודשים). בשלב זה הילד מעז להתרחק יותר מאמו, ובמקביל מתפתחות יכולות העמידה וההליכה. מבחינה נפשית הוא עדיין מרגיש אחד עם האם, ולכן גם בהתרחקותו ממנה הוא ממשיך להיות בעל תחושה של כל-יכולות, המאפשרת לו לנוע בחופשיות בעולם. עם זאת, לעיתים קרובות הוא עדיין מבקש מחדש את המגע הפיזי עם האם משום שהוא זקוק ל-"תדלוק רגשי" על מנת להמשיך במסעות הגילוי שלו.

3. התקרבות מחדש (Rapprochement): בין גיל 16 חודשים לגיל 25 חודשים. בשלב זה הילד מתחיל להתרחק מהאם ובמקביל מביע עניין רב יותר באינטראקציות חברתיות עם הסביבה. תוך כדי מסעות החקירה שלו הוא מגלה בהפתעה שהאם אינה זמינה בכל מצב וכי הוא צריך לחפש את קרבתה באופן פעיל. בשלב זה מביע הילד אמביוולנטיות כלפי הקשר עם האם: מצד אחד, הוא מבקש מהאם יותר אוטונומיה ומצד שני, הוא מצפה ממנה להיות שותפה לחייו. משבר ההתקרבות מחדש קורה בשל ההבנה המתגבשת של הילד שאמו ואביו הם אנשים נפרדים ממנו, בעלי פעילויות משלהם ותחומי עניין מובחנים, והבנה זו מאלצת אותו לוותר על אשליית הגדלות בה הוא מחזיק. זהו שלב משמעותי ביותר: לפי מאהלר, אם תפרש האם את הצורך המתגבר של הילד בקרבתה כרגרסיה לשלב מוקדם ולא תהיה מספיק זמינה עבורו, היא תצית אצלו חרדות נטישה, שעלולות להתבטא בבגרות בנטיות דיכאוניות.

4. עצמאות: (החל מגיל שנתיים). עם סיומו של שלב זה, בגיל שנתיים וחצי - שלוש, ניתן לקבוע שהילד עבר את אתגר הספרציה והאינדיבידואציה בהצלחה. הילד ממשיך להתרחק מהאם, אך הפעם התרחקות זו היא מתוך תחושה מופנמת של קביעות אובייקט: הוא מבין באמת שהאובייקטים האהובים והמגוננים (האם, האב והקרובים האחרים) אינם משתנים ואינם נעלמים גם כאשר הם נמצאים מחוץ לשדה הראייה שלו. הקשר הרגשי עם האם קיים גם כשהיא איננה נוכחת, והיא אינה הופכת אוטומטית ל"רעה" כאשר היא איננה זמינה. במקביל, הילד מתחיל לפתח תחושה של קביעות לגבי עצמו, בדרכו לבנות זהות אוטונומית ואינדיבידואלית.

על פי מאהלר, כשלים בכל אחד מתת-השלבים מהם בנוי תהליך הספרציה אינדיבידואציה עלולים להוביל לפתולוגיות שונות. ככל שהכשל מתרחש בשלב מוקדם יותר, כך הפתולוגיה תהיה חמורה יותר.