מזג, טמפרמנט (Temperament)

הטמפרמנט הוא הביטוי הראשוני של האישיות בינקות ובילדות המוקדמת. זהו מושג המתייחס לאופן שבו האדם מתנהג ומגיב לסביבה ומהווה אחד ממרכיבי האישיות.

תומס וצ'ס (1977) ביקשו לקבוע את מאפייני הטמפרמנט ועל פי ממצאי מחקרם הוגדרו תשעה מאפיינים: רמת פעילות, קצביות (ריתמיות), התקרבות או התרחקות (מאנשים, חפצים ומצבים), סתגלנות, סף התגובה, עוצמת התגובה, מצב הרוח, קלות הסחת הדעת וטווח הקשב.

ממישלב מאפיינים אלה, הוגדרו שלוש קבוצות של טמפרמנט:

טמפרמנט "קשה" - ילדים המאופיינים באי-סדירות בתפקודים הביולוגיים, מצב רוח שלילי, הימנעות מגירויים חדשים ותגובות חזקות לגירוי.

טמפרמנט "קל" - ילדים המאופיינים במצב רוח חיובי, קצביות ביולוגית תקינה, תגובות קלות או בינוניות לגירוי, הסתגלות מהירה וגישה חיובית למצבים חדשים.

טמפרמנט "איטי להתחמם" - ילדים המאופיינים ברמת פעילות נמוכה, תגובות הימנעות בתחילה, הסתגלות איטית, תגובות בעוצמה נמוכה ושינויים מרובים במצבי הרוח.

מקור הטמפרמנט, הוא בשילוב בין ההשפעות התורשתיות, המרכיבים הפיזיולוגיים והסביבה.

המרכיבים הפיזיולוגיים שקושרו לתכונות הטמפרמנט כללו את הנירוטרנסמיטורים, המערכת הלימבית, האמיגדלה, והמערכות הסימפתטית והפאראסימפתטית. נמצא קשר גם בין תפקוד חצי-דורי המוח (ההמיספרות) לבין מאפייני הטמפרמנט.

השפעות סביבתיות התייחסו למאפייני המשפחה, האינטראקציה בין הילד להוריו, לבני גילו ולמסגרת החינוכית.

קביעת שיעור התורשה בהעברת תכונות הטמפרמנט מורכבת, משום שהתכונות התורשתיות גם הן מושפעות על ידי תנאי הסביבה.

תרומתם המיוחדת של תומס וצ'ס היתה בהשגת התהליך הדינמי בין התינוק המאופיין בטמפרמנט מסוים, לבין הוריו. תהליך זה התייחס להתאמה בין היכולות והתכונות של התינוק לבין דרישות וציפיות הסביבה - "Goodness of fit". התאמה זו נחשבת לגורם מגן בתהליך ההתפתחות ובתרומתו לקשר הורה-תינוק, יותר מאשר הטמפרמנט בלבד.

בעשור האחרון, חלה עלייה בחקר הקשר בין הטמפרמנט הקשה והאיטי להתחמם, לבין התפתחות בעיות קליניות מאוחרות יותר בקרב ילדים. לדוגמה, נחקר הקשר בין תכונות הטמפרמנט של התרחקות מגירויים חדשים, הסתגלות דלה, עוצמת תגובה גבוהה ומצב רוח שלילי, לבין קשיים מוחצנים, כמו הפרעות התנהגות, התנגדות ובעיות קשב וריכוז.