תהליך ההתפתחות המינית מגדרית (The Development of Sex and Gender)

מין הינו סוגיה מרכזית בהתפתחות האדם. מין ממלא תפקיד חשוב בהגדרת העולם, בגיבוש הזהות, בהתנסויות ובחוויות. ההבנה כי אנו זכרים או נקבות אולי נראית לנו טריוויאלית, אולם ילדים צעירים לומדים זאת בהדרגה לאורך שנות חייהם הראשונות, כחלק מהתפתחותם המינית-מגדרית. גיבוש הזהות כבן או בת מושפעת מגורמים ביולוגיים (גנטיים והורמונאליים), ומיחסי הגומלין עם הסביבה. לפיכך, נהוג להבחין בין זהות מינית המתייחסת למכלול המאפיינים הביולוגיים הקובעים את מינו של האדם (כסוג איברי המין) לבין הזהות המגדרית המתייחסת לתחושתו של האדם שהוא גבר או אישה.

תהליך ההתפתחות המינית

התפתחות מינו של הילוד מתחילה ברגע ההתעברות. תא הזרע מתאחד עם הביצית, והמין של העובר נקבע ע"י זוג כרומוזומי המין, שנהוג לסמנם במספר 23. במקרה ששני כרומוזומי המין יהיו מסוג X מוכשרת הקרקע להתפתחותה של נקבה, ובמקרה ששני הכרומוזומים יהיו מסוג Y מוכשרת הקרקע להתפתחותו של זכר. עד השבוע השביעי לא ניתן לראות את מינו של העובר, משום שבלוטת המין עדיין אינה מפותחת, ואין עדיין הבדל נראה לעין בין זכרים לנקבות. בשבוע השביעי מעורר כרומוזום Y את התמיינות תאי המין לאשכים, ללא כרומוזום זה מתחילה בשבוע השמיני התמיינות תאי המין לשחלות.

התפתחות מינית-מגדרית בתקופת הילדות

כיום סבורים כי תהליך ההתפתחות המגדרית מתחיל בסביבות גיל שנתיים, אז מתחילה ההבחנה בכך שהעולם מתחלק לבנים ובנות, ושהזהות המינית-מגדרית מהווה חלק חשוב מהזהות העצמית. לרוב כבר בגיל זה ניתן לראות כיצד הסביבה מעודדת בנים לשחק במכוניות, ובנות לשחק בבובות וצעצועים רכים. רכישת השפה העברית תורמת אף היא לתהליך הסיווג ע"פ מגדר, שכן, ישנם הטיות שונות בהתאם למין. כך, כאשר ילדים וילדות לומדים לבטא את עצמם מילולית, הם לומדים להתייחס לעצמם, לאחרים ואף לחיות וחפצים עלפי קטגוריות של זכר ונקבה.

גיל שלוש נחשב למעבר מהגיל הרך לילדות, זה גם הגיל שבו מתחיל השלב הפאלי על פי שלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואלית של פרויד. בשלב זה האנרגיה היצרית מרוכזת באברי המין, ההתעסקות המינית והסקרנות המינית בולטות, וכוללות את גילוי הארוטיות הגניטאלית (של איברי המין), והתעוררות הקונפליקט האדיפאלי (אצל בנות ישנו קונפליקט המקביל- קונפליקט אלקטרה). ילדים בגיל זה נוטים לגעת באברי מינם, מאחר ופעילות זו מסקרנת אותם ונעימה להם. מכיוון שהם אינם מודעים לנורמות החברתיות שאוסרות על כך, כדאי לומר להם שזו פעילות שעושים לבד, בפרטיות, אולם חשוב לעשות זאת ללא ביקורת על האוננות או איסור שלה. שכן התייחסות ביקורתית לאוננות עלולה לגרום לתחושות קשות של בושה ואשמה. בגיל שלוש מתייחסים ילדים להבדלים בין המינים גם במשחקי תפקידים חברתיים, כדוגמת "אבא ואימא" "רופא וחולה". כל עוד משחקים אלה הינם הדדיים, אינם נעשים בכפייה ומתרחשים מתוך צחוק והנאה, ניתן להתייחס אליהם כאל הרחבה של הפעילות המשחקית הרגילה. גם אם הם מביכים את המבוגרים, עבור הילדים הם נובעים מסקרנות והינם תמימים.

רק לקראת גיל ארבע ככל הנראה ילדים מבינים את המשמעות הרחבה יותר של קטגוריות המין, ומפנימים את המין כמאפיין קבוע שאינו ניתן לשינוי. בגיל זה ילדים לומדים סטריאוטיפים תרבותיים של התנהגות אופיינית למין, כאשר הסביבה לוקחת חלק בחיזוק התנהגויות "גבריות" אצל בנים (כגון אסרטיביות, אומץ, יכולות טכניות), והתנהגויות הנחשבות נשיות אצל בנות (כגון רוך, רגישות, נטייה לעזור ולטפל באחרים). אין פסול בתגובה חיובית לילד או לילדה על התנהגויות טיפוסיות למין, אולם רצוי לאפשר להם לפתח גם צדדים אחרים באישיותם, להיות יצירתיים ולא להיות כבולים מדי למוסכמות חברתיות מסורתיות.

לקראת גיל חמש עולה לרוב הנטייה להעדיף חברים למשחק השייכים לאותו המין. ילדים אומנם שונים זה מזה בהעדפותיהם, אולם לא נדיר לראות את חצר הגן מחולקת לחבורות של בנים ושל בנות בנפרד. גיל שש, גיל הכניסה לכיתה א', נחשב לתחילתה של תקופת החביון, בה ילדים מתעסקים יותר בפעילויות קוגניטיביות כמו לימודים ותחביבים שונים, ופחות בתכנים מיניים. פרויד התייחס לתקופת החביון כתקופה בה נבנה מנגנון ההדחקה, וראה בו מנגנון הגנה מפני התסביך האדיפאלי. כיום מניחים שערנותם הגוברת של הילדים לפעילות חברתית ולימודית גורמת לרוב לירידה בהתעסקות בנושאים מיניים, אולם קיימת עדות לפעילות נפשית ודמיונית רבה בנושאים אלו, שסותרת את הנחתו של פרויד בדבר ההתכנסות החביונית של ילדים בגילאים אלה. ההתנהגות הסטריאוטיפית למין ממשיכה להתפתח, אולם לרוב החשיבה על המין הולכת ונעשית גמישה עם ההתפתחות ועם הגיל, וילדים נוטים יותר להבין שגם בנים וגם בנות יכולים להיות הרפתקניים ותוקפניים או חלשים ועדינים. נמצא שבנים דבקים יותר מהבנות בהתנהגות הטיפוסית למין, ואילו הבנות נוטות להפגין יותר גמישות. לתגובת הסביבה הקרובה יש השפעה רבה על ההתנהגות- סביבה גמישה, וכזו אשר מציגה אפשרויות רחבות יותר מהדיכוטומיה המסורתית, תאפשר לילד או הילדה לפתח גישה גמישה.

התפתחות מינית-מגדרית בגיל ההתבגרות

כפי שזכור לכולנו, תקופת גיל ההתבגרות, מגיל 11-12 ועד 18, מאופיינת בשינויים ביולוגיים והורמונאליים. לשינויים אלה השפעה רבה גם על ההתפתחות החברתית בגיל ההתבגרות, ועל יחסי הורים-ילדים, שמושפעים מההתבגרות המינית עקב תחושה הולכת וגוברת של עצמאות רגשית והתנהגותית עם ההתבגרות. תקופה זו מתחילה לרוב מוקדם יותר אצל בנות מאשר אצל בנים (בממוצע כשנתיים קודם). ניתן לומר שמן הלידה ועד לתקופת ההתבגרות חל מעבר של המיניות מהגוף לפנטזיה, ואילו בתקופת ההתבגרות חל המעבר ההפוך- מהפנטזיה אל הגוף. קצב הצמיחה מואץ בגילאים אלה, והפעילות ההורמונאלית מביאה לעלייה ביצריות. כתוצאה מהאצה בהפרשת הורמוני המין מופיעים סימני המין המשניים (אלה סימנים אשר אינם מעורבים במישרין בתהליך הרבייה) כגון צמיחת שיער הגוף והתפתחות השדיים. אצל הבנות מואצת הפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון מהשחלות ומבלוטת האדרנל, ואצל הבנים מופרשים ההורמונים האנדרוגניים, במיוחד הטוסטסטרון, ע"י האדרנל והאשכים (הורמונים אנדרוגנים נמצאים גם בגוף הנשי, אולם בכמות קטנה בהרבה). שינויים אלה הופכים את הנער או הנערה לבעלי כושר רבייה, שמתבטא אצל הבנות בקבלת הווסת, ואצל הבנים בהתחלת ייצור ופליטת זרע בעל כושר ניידות. בהדרגה נבנה בגוף המתבגר מתח חדש ולא מוכר השואף לפורקן.

חשוב לזכור שהשינויים הביולוגיים מלווים בשינויים רגשיים ייחודיים לכול פרט. דימוי הגוף של מתבגרים מושפע מאוד מההתבגרות המינית. וכך הגוף מקבל תפקיד חשוב מאי פעם בקביעת הזהות העצמית. מתבגרים טרודים מאוד בשאלה כיצד הם נראים בעיני אחרים, ובהשוואה של תדמיתם החיצונית לתחושתם העצמית. נמצא שבנים מפותחים יותר גופנית נוטים לפתח דימוי גוף חיובי ולתפוס את עצמם כמושכים יותר, ואילו אצל בנות עלולה להיות להתבגרות המינית השפעה שלילית על דימוי הגוף. יתכן שנערות שמתפתחות מוקדם מתקשות עם ההשוואה לאידיאל התרבותי של אישה דקת גזרה, ואילו הבנים מרגישים חזקים ואתלטיים עקב התפתחות השרירים הנלוות להתפתחות המינית. פעילות גופנית חשובה בגיל זה, שכן באפשרותה לסייע בפריקת מתחים ובשיפור תחושת הגוף.

הזהות המינית בגיל ההתבגרות נקבעת כחלק חשוב מהזהות הכללית כגבר או אישה. בגיל זה נוצר מיזוג של כישורים מולדים, תמורות גופניות ואפשרויות חברתיות אשר מהווה אינטגרציה שהיא מעבר לכול הזהויות והמיומנויות הילדיות. הסכנה בשלב זה היא של חוסר אינטגרציה ובלבול זהות. בלבול זה יכול להיווצר מתוך ספק באמיתות הזהות המינית, או מתוך איום על שלמות הזהות, שמתבטא לעיתים בהתאהבות עד כדי אובדן זהות. התאהבות בגיל זה עשויה להיות התאהבות בדמויות של גיבורים וכוכבי תקשורת, או במלך או מלכת הכיתה, והיא קשורה לגיבוש הזהות, שההתפתחות המינית היא חלק ממנה.