סטרפטוקוקוס

סטרפטוקוקוס הוא סוג של חיידק גראם-חיובי; רוב המינים שלו הם ספרופיטים, וחלקם מחוללי מחלה (פתוגנים). מבין המינים מחוללי המחלה חיידקים רבים הם המוליטים, כלומר מסוגלים להרוס תאי דם אדומים. המגוון הרב של זנים אינו מאפשר מיון על פי שיטה אחת ולכן המיון של סטרפטוקוקים נעשה על פי מספר תכונות, בכללן צורת תמס הדם (המוליזה) שהם גורמים בתרבית עם אגר דם, התכונות הביוכימיות, המבנה האנטיגני והתכונות הגנטיות.

חלק מן המחלות שנגרמות על-ידי סטרפטוקוקוס הן דלקת גרון, שנית, דלקת פנים הלב, דלקת ריאות, נקדחת שגרונית ועששת.

המחלות הנגרמות על ידי סטרפטוקוקוס מקבוצה A (סמ"א) מוכרות זה אלפי שנים. הוא גורם לזיהומים בלוע, בעור ולפעמים לסיבוכים לאחר זיהום: קדחת השיגרון ודלקת שאינה זיהומית של הכליה (גלומרולונפריטיס). הזיהומים בעור עלולים להיות זיהומים קשים עם הרס של רקמות רכות. בשל זיהומים אלו קיבל הסמ"א את שמו "החיידק הטורף".

סטרפטוקוקוס מקבוצה B (סמ"ב) הוא חיידק שנכלל בפלורה התקינה של דרכי המין אצל 10%-20% של הנשים. ללא הריון אין משמעות לנוכחות החיידק בדרכי המין. אך בזמן הריון הוא מהווה סכנה לאישה ולעובר. חיידק סטרפטוקוקוס B עלול להדביק את התינוק במהלך הלידה כשהוא עובר בתעלת הלידה ולגרום לזיהום באם ובילוד. הוא גורם בארצות הברית לזיהומים בשכיחות של 3:1000 לידות.

החיידק עלול לגרום לדלקת מעטפות המוח או לבקטרמיה (אלח דם) ביילוד, לזיהום לאחר לידה ביולדת ולעיתים נדירות לאלח דם במבוגרים.
 

סטרפטוקוקוס A שייך לקבוצת הקוקים הגרם-חיוביים.  חיידק הסטרפטוקוקוס מוכר כגורם לדלקת של הלוע (פרינגיטיס), זיהומים על פני העור הכוללים שושנה, ולפעמים זיהומים קשים שבעטיים קיבל החיידק את שמו "החיידק הטורף". הסטרפטוקוקוס נקרא בטא-המוליטי, כיוון שהוא גורם לתמס דם (המוליזה) מלא כאשר מגדלים אותו על מצע המכיל אגר ותאי דם אדומים.

המחלות הנגרמות על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס מקבוצה A (סמ"א) מוכרות מכתביו של היפוקרטס שתיאר במאה ה-5 לפני הספירה, את המחלה שפגעה בשריר וברקמות. בשנת 1874 נראו לראשונה סטרפטוקוקים בחולה עם שושנה בעור, ובשנת 1879 תיאר פסטר לראשונה נוכחות של סטרפטוקוקים בדם של יולדת עם זיהום לאחר לידה.

סטרפטוקוקוס A יכול לגרום לשתי מחלות קשות הנחשבות כפוסט-זיהומיות: קדחת השיגרון וגלומרולונפריטיס. אלו הן מחלות הנגרמות כתוצאה מהתגובה החיסונית של הגוף נגד החיידק. זנים מסוימים של סטרפטוקוקוס A מייצרים רעלנים הנקראים Streptococcal pyrogenic exotoxins, שיכולים לגרום לשתי מחלות: שנית (סקרלטינה) ותסמונת ההלם הטוקסי. כיום מוכרים למעלה מעשרה סוגים של רעלנים של סטרפטוקוקוס A. 


לסטרפטוקוקוס A מרכיבים תאיים שונים המקנים לו מצד אחד יכולת להתחמק ממערכת החיסון של המאכסן, ומצד שני אפשרות לגרום נזק למאכסן. הקופסית מחומצה היאלורונית היא מרכיב ייחודי לסטרפטוקוקוס A. זהו מרכיב שמקנה לחיידק עמידות בפני בליעה (פגוציטוזיס) על ידי תאי דם לבנים. בשל מבנה הקופסית מערכת החיסון של המאכסן אינה מזהה אותו כמרכיב זר, ולכן לא נוצרים נגדו נוגדנים.

חלבון M הוא מולקולה בעלת מבנה סלילי המעוגנת בקצה אחד בדופן התא ובולטת כלפי חוץ מן הקצה השני. יש סוגים שונים של חלבון M הנקבעים על פי חלק החלבון הבולט כלפי חוץ. חלק זה שונה מזן אחד למישנהו. כיום מוכרים למעלה מ-120 זנים שונים של סטרפטוקוקוס A הנקבעים על פי חלבון M. חלבון זה הוא "אימונוגני", כלומר, נוצרים נגדו נוגדנים מנטרלים. חולה הנחשף לזן ספציפי של חלבון M מתפתחים אצלו נוגדנים המגנים עליו מפני זן זה. עד לפני מספר שנים הסיווג של חלבון M של סטרפטוקוקוס A נעשה על פי נוגדנים המיוצרים נגד זנים שונים, כיום מקובל למיין על פי רצף הגן המקודד לחלבון M. הסיווג על פי שיטה זו העלה את מספר הזנים של חלבון M שזוהו, והעלה גם את רגישות הבדיקה בצורה משמעותית.

 

דלקת גרון (לוע) עקב סטרפטוקוקוס A

דלקת הלוע היא המחלה החיידקית השכיחה ביותר הנגרמת על ידי סטרפטוקוקוס A בגיל הילדות, במיוחד בשנים הראשונות בבית הספר. 15%-10% מילדי בית הספר נושאים סטרפטוקוקוס A ללא כל סימני מחלה. החיידק עלול לעבור מנשא בריא לאדם אחר ולגרום לו לחלות במחלה. זמן הדגירה של סטרפטוקוקוס A הוא 4-2 ימים. תחילת המחלה פתאומית ומאופיינת בכאב גרון חזק מלווה בחום גבוה, חולשה ועייפות. השקדים מוגדלים, אדומים ועליהם ניתן לראות נקודות של תפליט לבן אופייני ביותר. הזיהום בלוע מלווה בהגדלת קישריות הלימפה התת-לסתיות. הזיהום בלוע חולף בדרך כלל גם ללא טיפול באנטיביוטיקה, אך לטיפול באמצעות אנטיביוטיקה שני תפקידים: הוא מקצר במעט את משך המחלה, וחשוב יותר, הוא מונע את הסיבוך של קדחת השיגרון.


קדחת השיגרון היא מחלה דלקתית והיא תוצאה מאוחרת של זיהום על ידי סטרפטוקוקוס A. זו מחלה ששכיחותה פחתה מאוד במאה ה-20 בעיקר בשל שיפור רב בתנאי המגורים ובזכות הטיפול בעזרת פניצילין. למרות זאת, במדינות מתפתחות זהו הגורם השכיח ביותר למחלה של מסתמי הלב. כאמור, ניתן למנוע מחלה זו על ידי טיפול בדלקת הלוע בעזרת אנטיביוטיקה.

 

זיהומי העור מסטרפטוקוקוס A

זיהומי העור מסטרפטוקוקוס A הם מגוונים. שושנה, פיודרמה, צלוליטיס ואימפטיגו הם זיהומים שכיחים של העור שלרוב אינם מסכנים את חיי החולה. השושנה מתאפיינת באודם מקומי, בחום, בנפיחות ובכאבים. זיהום זה עלול להתפתח בגף או בפנים מבלי שהתרחשה פגיעה קודמת במקומות אלו, אך מדי פעם הזיהום מופיע באתר של פגיעה בניקוז של מערכת הלימפה. שושנה עלולה מדי פעם להיות מחלה קשה שבה החיידק חודר לזרם הדם ומסכן את חיי החולה.

זיהומים פולשניים של העור הנגרמים על ידי סטרפטוקוקוס A גורמים לפגיעה ברקמות העמוקות יותר, השרירים והשכבות בין השרירים (פסיה - Fascia). זיהום של הרקמות הרכות הוא לרוב זיהום קשה ומסכן חיים. הפגיעה מתרחשת במהירות ותוך זמן קצר מתפתחת פגיעה נרחבת ברקמות. החולה מתלונן על חום גבוה וכאב חזק מאוד באזור הנגוע.

הטיפול בזיהום זה דורש זיהוי מוקדם, טיפול בניתוח לכריתת הרקמה שעברה נמק מהזיהום, וטיפול באמצעות אנטיביוטיקה. למרות טיפול מתאים, התמותה ממחלה זו משמעותית.