המומחים של Infomed מסבירים:
הפארצטמול נכנס לשימוש רפואי בשנת 1955 וכיום הוא החומר הנפוץ ביותר לשימוש לטיפול בכאבים וחום ומהווה מרכיב מרכזי בסוגים רבים של תרופות ללא מרשם ברחבי העולם. למרות שבמינון הטיפולי הרגיל התרופה בטוחה לשימוש, כבר ב1966 נתגלה שרמה גבוהה של התרופה בדם יכולה לגרום לנזק ארוך טווח לכבד. בקרב אנשים בעלי פגיעה כבדית מוקדמת , כמו אלכוהוליסטים, התרופה יכולות לגרום לנזק ברמות נמוכות יותר לעומת אנשים בריאים.
על אף שלתרופה תדמית בטוחה יחסית מדובר בגורם הנפוץ ביותר להרעלות ומוות עקב טיפול תרופתי.
הרעלת פרצטמול תסמינים
בשלבים הראשונים הרעלת פאראצטמול גורמת לסימנים עדינים בלבד וכדאי לאבחן את ההרעלה כבר בהתחלה על מנת למנוע את התקדמות הנזק הכבדי.
מקובל לחלק את ההרעלה לארבעה שלבים:
1) שלב זה נמשך מחצי שעה לאחר לקיחת פאראצטמול (זמן הספיגה) ועד לאחר 24 שעות- בזמן זה החולה מרגיש בחילות, הקאות, הזעה מוגברת, חולשה ועייפות.
2) שלב זה נמשך 24-72 שעות לאחר לקיחת התרופה - בשלב זה דווקא חל שיפור בהרגשת החולה אך בד בבד מתפתחת פגיעה כבדית ו/ או כלייתית אותה אפשר לראות רק בבדיקת מעבדה. לאחר 36 שעות יכול להתפתח כאב בטן ימנית עליונה לצד רגישות במישוש של הכבד.
3) 72-96 שעות מתחילת הסימפטומים - הסימפטומים שהופיעו בשלב הראשון חוזרים בצורה חזקה יותר ונלווה אליהם גם צהבת, בלבול בגלל אנצפלופתיה כבדית ועליה ברמות האנמיה בדם. המדדים המעבדתיים שמצביעים על הפגיעה בכבד ו/ או בכליות ממשיכים לעלות.
4) מהיום הרביעי ועד שבועיים לאחר ההתחלה - אם החולה שרד את השלב החריף של ההרעלה הוא נכנס לשלב ההחלמה. בשלב זה הכבד משתקם וחוזר לתפקד בצורה תקינה. חשוב לציין שבמקרה שהחולה מבריא, הרעלת פאראצטמול אינה גורמת לנזק ארוך טווח לכבד.
סיבות וגורמי סיכון
לכבד חשיבות רבה בסילוק חומרים ורעלים בגופינו. הוא מבצע תפקיד זה בעזרת מספר רב של אנזימים הפועלים על החומרים אותם יש לפנות מהגוף. האנזימים גורמים לכל מיני שינויים כימיים המאפשרים את הפרשת חומרי הפסולת דרך מערכת השתן והצואה.
הפאראצטמול עובר מספר סוגי שינויים כימיים כאשר כ2% ממנו הופך לחומר כימי רעיל לכבד בשם NAPQI. בשימוש רגיל הכמות המזרעית של ה NAPQIאינה גורמת לנזק כלשהו לכבד והיא מסולקת במהירות מהגוף. על מנת שיתפתח נזק לכבד והרעלה יש צורך בכמות גבוהה ביותר של NAPQI בעקבות הגורמים הבאים:
- צריכה מוגזמת של פאראצטמול.
- פעילות ביתר של האנזים שיוצר את התוצר הרעיל.
- ירידה ברמות האנזימים שמפנות את הפאראצטמול במסלולים הבטוחים.
- ריקון של מאגרי נוגד החימצון - הגלוטאטיון.
גורמי סיכון שמגבירים את הסיכון להתפתחות של הרעלת פאראצטמול:
- שתייה כרונית של אלכוהול.
- שימוש בתרופות נוספות כמו נוגדי פירכוסים או תרופות כנגד שחפת.
- תת תזונה.
- גיל מבוגר בהשוואה לילדים מתחת לגיל חמש.
- עישון.
אבחון ובדיקות
חשוב מאד לברר איזה תרופה בדיוק החולה , כמה כדורים ממנה הוא לקח, באיזה פרק זמן הוא לקח את הכדורים והאם הוא לקח תרופות נוספות יחד איתה.
בבדיקות דם צריך לראות את ריכוז פאראצטמול בדם, לצד רמה של אנזימי הכבד ALT, AST ותפקודי הקרישה שיצביעו על רמת הפגיעה בכבד. בדיקה של רמת האוריאה והקריאטינין בדם לצורך הערכה של תפקוד הכליות.
כאשר יש חשש שמדובר בניסיון אובדני או שהחולה לא מוסר את כל הפרטים צריך לעשות סקירת רעלים כללית לראות האם הוא לא לקח חומרים נוספים.
טיפולים ותרופות
אם החולה פונה בתוך זמן קצר לאחר ההרעלה טיפול בפחם פעיל יכול להוריד את הספיגה של פאראצטמול ולמנוע את התקדמות ההרעלה. גם הקאות יזומות או שטיפות קיבה יכולות לסייע כאשר אין פחם פעיל בנמצא.
אצטילציסטאין (ACETYLCYSTEINE) : תרופה זו מונעת את ההרעלה, ופגיעה חמורה בכבד או מוות כמעט ולא מופיעות כאשר היא ניתנת בתוך 8 שעות מרגע ההרעלה. חומר זה מסייע לכבד להתמודד עם החומר הרעיל בכך שהוא משחזר את נוגדי החימצון של הכבד.
בחלק מהמדינות בעולם האצטילציסטאין ניתן ישירות לתוך הווריד ובחלקם הוא ניתן בבליעה, ככל הנראה אין הבדלים משמעותיים בין דרכי המתן השונות.
תופעות הלוואי של הטיפול הם בחילות והקאות שמופיעות בכשליש מהמטופלים, בתופעה זו אפשר לטפל על ידי אונדסטרון. במקרים נדירים קיימת תגובה אלרגית לטיפול ובמרבית מהמקרים התגובה היא חלשה ואינה מצריכה טיפול.
אצל חלק מהחולים לאחר התחלת הטיפול עדיין עשוי להיראות כאילו ישנה החמרה בתפקוד הכבד על פי ממצאים מעבדתיים, החמרה זו חולפת לאחר זמן והנזק הכבדי נפסק ולאחריו הכבד מחלים.