מחלה אוטואימונית

תשובה: בוודאי שאת יכולה לנסוע, ואין שום צורך באזהרות מיוחדות מעבר לכל נוסע אחר מלבד השמירה מהשמש. אכן, חשיפה ישירה לשמש יכולה לעורר התקף לופוס ולכן כדאי להישמר היטב: להתמרח במגן משיזוף, כובע רחב שוליים, בגדים ארוכים וכדומה. אגב, זה גם יגן עלייך מעקיצות יתושים ואנשים רבים הולכים כך בג'ונגלים גם אם אין להם לופוס. בכל אחת מהמדינות שאת נוסעת אליהן יש בתי חולים גדולים בערים מרכזיות עם מומחים במחלות שגרוניות, כולל מחלת הלופוס. איגוד חולי הלופוס או שיטוט באינטרנט יוכלו לסייע לך למצוא שמות של מרכזים רפואיים ושל רופאים. את ממש לא צריכה לוותר על ברזיל, בוליביה ופרו. אם את מעל גובה מסוים לא תצטרכי טיפול ואם את מגיעה לאזורי מלריה יש בהחלט כמה וכמה תרופות שתוכלי לקחת. רופא גיאוגרפי ירשום לך תרופות בהתאם למצבך. היי אופטימית הן לגבי התשובה והן לגבי הנסיעה. נסיעה טובה דר' איציק לוי מומחה בפנימית ובמחלות זיהומיות ומערכת אינפומד

תשובה:

בין סוגי הזאבת השונים נמנים:

זאבת אדמנתית מערכתית (Systemic Lupus Erythematosus) היא הסוג הנפוץ ביותר. המלה "מערכתית" פירושה שהמחלה עלולה לפגוע בחלקים רבים בגוף. תסמיני הזאבת האדמנתית המערכתית יכולים להיות קלים או קשים.

זאבת עורית (Discoid Lupus Erythematosus) פוגעת בעיקר בעור. פריחה אדומה עלולה להופיע, או שעור הפנים, הקרקפת או העור במקום אחר בגוף יחליף את עורו.

זאבת הנגרמת מתרופות מוצתת על ידי מספר תרופות. היא דומה לזאבת האדמנתית המערכתית, אולם התסמינים הם לרוב קלים יותר. ברוב המקרים, המחלה נעלמת כאשר נטילת התרופה נפסקת. יותר גברים מפתחים זאבת תרופתית משום שהתרופות הגורמות לא, הידראלאזין ופרוקאינאמיד, משמשות לטיפול במחלות לב הנפוצות יותר בקרב גברים.

תשובה: פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה להופיע בכמה מצבים. השכיח ביותר הוא מחלת גרייב, מחלה אוטואימונית (חיסון עצמי) בה הגוף מייצר בטעות נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים לה לפעול באופן מוגבר ולייצר עודף של הורמוני הבלוטה. מצב נוסף בו מופיע עודף של הורמוני בלוטת התריס הוא כשמתחילה מחלה אוטואימונית הפוכה, הנקראת מחלת השימוטו. במחלה זו, הגוף מייצר נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים דווקא להפסקת ייצור ההורמונים. במחלה זו ישנו חסר של הורמוני התריס, אך לעיתים, בשלב הראשון של המחלה, יש דווקא עלייה זמנית של הורמוני התריס ולאחר מכן מתרחשת הירידה. ברוב המקרים החסר הוא קבוע, אך הטיפול במצב זה הוא פשוט מאוד, על ידי נטילה של הורמוני בלוטת התריס בכדור פעם ביום. הממצאים בבדיקות האולטרסאונד, המיפוי והנוגדנים החיוביים - כולם מצביעים יותר לכיוון אבחנה של מחלת השימוטו ולא לאבחנה של מחלת גרייב. שתי מחלות אלו הן למעשה סוג של דלקת, לכן אין סתירה בין מחלת השימוטו או דלקת של בלוטת התריס. תירוגלובולין (Thyroglobulin) זהו החומר המצוי בתוך בלוטת התריס, וממנו מיוצרים הורמוני התריס T3 ו- T4. הרמה בבדיקתך תקינה (רמתו התקינה בדם ביחידות של ng/ml היא 20-1). רמה גבוהה מופיעה במקרים של סרטן של בלוטת התריס ובמחלת גרייב (פעילות יתר של בלוטת התריס). מחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בנשים צעירות, והריון הוא בהחלט טריגר אפשרי למחלות אוטואימוניות. רקע משפחתי הוא שכיח במקרים רבים, אך אינו הכרחי, המחלה יכולה להופיע גם במי שאין לו רקע כזה. לא ציינת אילו תרופות את לוקחת. אני ממליצה שתפני מיידית לרופא הנשים שלך לוודא שאכן מותר לקחת את התרופות שאת נוטלת בזמן הנקה. תוכלי למצוא מידע רב על מחלות בלוטת התריס בדפים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_061802_3.htm

תשובה: כמו ברוב המחלות, גם בלופוס יש ככל הנראה מרכיב גנטי אשר מעלה את הסיכון שאנשים מסויימים (בעיקר נשים) יחלו במחלה. לאנשים שיש במשפחתם חולים במחלות אוטואימוניות (שבהן המערכת החיסונית תוקפת איברים בגוף מכיוון שהיא מזהה אותם בטעות כזרים), יש סיכון רב יותר לפתח מחלות אוטואימוניות. עם זאת, יש הרבה מאד מרכיבים אחרים, רובם עדיין לא ברורים, המשפיעים על הופעה של לופוס. לא מדובר במחלה תורשתית, והסיכון אינו גבוה. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד