הרעלת בנזודיאזפינים

בנזודיאזפינים הם קבוצה מגוונת של תרופות בעלות מנגנון פעולה דומה. הן פועלות לדיכוי פעילות תאי מערכת העצבים (בעיקר המרכזית) על ידי קשירה ושיפעול של קולטנים (רצפטורים) מסוימים. בנזודיאזפינים משמשים לטיפול במצבי חרדה, שיכוך והרגעה (סדציה), השראת שינה, הרפיית שרירים וטיפול בהפסקת פרכוסים. התרופות השונות בקבוצה זו, נבדלות זו מזו בעיקר במשך פעולתן ומידת פיזורן לרקמות הגוף השונות, אולם גם ביעילותן בטיפול במצבים הקליניים השונים. בעוד שתרופות מסוימות יעילות בעיקר בהפסקת פרכוסים, אחרות יעילות בעיקר בטיפול מצבי חרדה או השראת שינה. הבדלים אלו, נובעים גם משונות קלה במנגנוני הפעולה המדויקים שלהן.

הרעלות קשות מתרופות הבנזודיאזפינים שכיחות בעיקר בנטילת התרופות מקבוצת הטווח הקצר או במתן מעורב עם תרופות אחרות, שלהן פעילות מדכאת של מערכת העצבים המרכזית. מרבית ההרעלות נצפות בקרב חולים מבוגרים וקשישים, שכן לקבוצת גיל זו, נרשם מגוון רחב מאוד של תרופות ומכיוון שהרגישות לתרופות אלו, עולה עם העלייה בגיל.

מינון-יתר/הרעלת בנזודיאזפינים מאופיינים בחולשה כללית, סחרחורת, עלייה בזמן תגובה, הפרעות בקואורדינציה, בלבול וישנוניות/שינה במקרים הקלים, ועד הכרה מעורפלת וחוסר הכרה (Coma) במצבים הקשים. דיכוי נשימה ייתכן, אולם, הוא נדיר יחסית ומופיע לרוב בנטילת תרופות קצרות טווח במינונים גבוהים במיוחד. במקרים מסוימים ייתכנו תסמינים וסימנים פארדוקסיים של ערנות-יתר, אי-שקט פסיכו-מוטורי, והופעת תנועות בלתי רצוניות. דרגת הרעלת הבנזודיאזפינים מוחמרת, כאשר הם נלקחים במישלב עם תרופות אחרות מדכאות מערכת עצבים מרכזית ו/או אלכוהול.

אבחון הרעלת בנזודיאזפינים נקבע על סמך אנמנזה (ריאיון החולה), סימנים מחשידים בבדיקה גופנית, מדידת ריכוזי התרופות השונות בדם (פלסמה) או בשתן (לשם הם מופרשים), או תוך טיפול בתרופת נוגד (אנטידוט) ספציפית: Flumazenil. אנטידוט זה, פועל על ידי התקשרות תחרותית לקולטנים של תרופות אלו, בלי לשפעל אותם. מתן האנטידוט לחולה מורעל בבנזודיאזפינים יגרום לביטול ההשפעות על מערכת העצבים המרכזית והדיכוי הנשימתי. תגובה חיובית למתן האנטידוט, יכולה אפוא לסייע גם בקביעת האבחנה וגם לצורך טיפול. משך פעולת האנטידוט קצר ביותר (דקות ספורות) ולצורך טיפול יידרש לרוב מתן נישנה או עירוי במתן ממושך של התרופה.