סרטן המוח

תשובה: גידולי המוח נחלקים לגידולים ראשוניים של רקמת המוח, ולגרורות. גרורות מוחיות שכיחות יותר מגידולים מוחיים ראשוניים, ואחראיות למעל מחצית המקרים בהם מתגלים ממצאים מוחיים בבדיקת הדמיה. הגידולים שנוטים לשלוח גרורות מוחיות במבוגרים הם סרטן ריאות (50% ממקרי הגרורות המוחיות), סרטן שד (15% עד 20%), מלנומה (10%) וסרטן של המעי הגס (5%). ב-10% מן המקרים מקור הגידול ששולח את הגרורות המוחיות אינו ידוע. מספר מוקדים מוחיים בבדיקת הדמיה של המוח אופייניים יותר לגרורות מאשר לגידולים ראשוניים, הנוטים להופיע כממצא בודד. במרבית החולים (80%) גרורות מוחיות מאובחנות לאחר שידוע כבר כי החולה סובל מסרטן, אולם בחלק מן החולים, הגרורות המוחיות מתגלות במקביל לאבחנת הסרטן או לפני שמתגלה המקור. בחולים בהם ביטוי המחלה הראשוני הוא גרורות מוחיות, ומקור הסרטן אינו ידוע, מקום הבירור הראשוני צריך להיות הריאות, שכן ביותר מ-60% מתגלים סרטן ריאות או גרורות ריאתיות שמקורן אחר. גידולים אחרים שעשויים להתבטא כך הם מלנומה וסרטן המעי הגס. בחלק מן המקרים לא מתגלה מקור הסרטן גם לאחר בירור נרחב. את הבירור יש להתחיל בצילום חזה, ולהתקדם ל-CT חזה. בהמשך יש לבצע גם CT של הבטן ושל האגן ומיפוי עצמות, כדי לברר את היקף המחלה הגרורתית. ההקרנות יעילות גם אם לא ידוע מה סוג הגידול, וזה הטיפול המקובל גם בגרורות מוחיות וגם בגידולי מוח ראשוניים. כאשר ישנו ממצא מוחי בודד, במיוחד כאשר מדובר בגידול מוח ראשוני, במקרים רבים קודם להקרנות ניתוח מוח, לצורך הסרת הגידול, אם הדבר אפשרי. כאשר ישנם מספר נגעים מוחיים לא מקובל לנתח. את הביופסיה ניתן לקחת מכל מקום בו מתגלה הגידול, ולא רק באמצעות ביופסיה מוחית. סיווג גידולי המוח הראשוניים מעט סבוך, והוא מתבצע לפי סוג התאים מהם הם מורכבים. כמו כן, מקבל כל גידול דירוג (grade) לפי מאפיינים פתולוגיים שונים, המעידים על מידת האגרסיביות שלו. גליומות (gliomas), מנינגיומות (meningiomas) וגידולים אמבריונליים (embryonal tumors) אחראים ל-95% מגידולי המוח הראשוניים, אך כל אחת מן הקבוצות הללו כוללות בתוכה סל גדול של גידולים עם מאפיינים שונים ותוחלת חיים שונה. הקבוצה הגדולה ביותר היא קבוצת הגליומות, הכוללת גידולים אסטרוציטיים (astrocytic tumors) ביניהם אסטרוציטומות, אסטרוציטומות אנפלסטיות וגליובלסטומות (ה- GBM אותו הזכרת), אוליגודנדרוגליומות, גליומות מעורבות וגידולים אפנדימליים. תוחלת החיים הממוצעת של חולים עם גרורות מוחיות ללא טיפול היא חודש בממוצע. הוספה של סטרואידים מאריכה את תוחלת החיים לחודשיים, וקרינה מוחית מעלה את תוחלת החיים הממוצעת לשישה חודשים. תוחלת החיים בגידולי מוח ראשוניים משתנה בהתאם לסוג הגידול ולמשתנים נוספים. לא נשמע שיש צורך לבצע בדיקת MRI אם ב-CT נראו גרורות במספר מוקדים. הטיפולים שהזכרת הם הטיפולים המקובלים. כאשר יש נגע בודד, נותנים לעיתים קרינה סטריאוטקטית, כלומר כמות גדולה של קרינה ממוקמת לגידול, אך השיטה הזאת אינה רלוונטית במקרה של מספר נגעים. מדי פעם נערכים מחקרים שונים, אולם עליך לשאול את האונקולוג המטפל אם נערך כעת מחקר כזה בארץ, ואם כן - היכן. מחקרים כאלה אינם נערכים באופן פרטי, אלא במסגרת בתי החולים, ולכן הרופאים בדרך כלל יודעים עליהם. סיכויי ההצלחה של מחקרים כאלה אינם גבוהים. באשר לשאלות נוספות - פנה אל האונקולוג המטפל בקרוב שלך. מערכת אינפומד אינה נוהגת להמליץ על רופאים, אך בכל בית חולים גדול יש מספר מצומצם של אונקולוגים המטפלים בגידולי מוח, ואין בעיה להשיג את המידע באינטרנט. לקריאה נוספת (באנגלית): http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/braincancer.html

תשובה: קיימים גידולים סרטניים מוחיים מסוגים שונים. לכל גידול התנהגות שונה, ולכן הטיפול וההישרדות (אורך החיים של המטופל לאחר האבחנה והטיפול) משתנים בין גידול סרטני אחד למשנהו. אחד מהסיבוכים הנגרמים מגידולים מוחיים או מניתוחים מוחיים היא הצטברות של נוזל השדרה בחדרי המוח. הצטברות הנוזל לוחצת על רקמת המוח ויכולה להוביל לכאבי ראש, פגיעה תפקודית, שיתוקים, בלבול, ירידה במצב ההכרה או פרכוסים. ע"י ניקוז הנוזל העודף מחדרי המוח מקלים על הסימפטומים ומונעים את הסיבוכים האחרים. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: אפנדימומה הוא גידול נדיר של תאי גליה, המהווה 10% מגידולי מערכת העצבים המרכזית ו-25% מגידולי חוט השדרה. הגידול נחלק חלוקה שווה בין המינים, ועשוי להופיע בילדים ובמבוגרים. הביטוי הקליני של אפנדימומה תלוי במיקום הגידול, והוא עשוי להיות כאבי ראש, בחילות והקאות, סחרחורת, קשיי הליכה, שיתוק עצבי הגולגולת ועוד. לעיתים יופיעו פרכוסים או חסר נוירולוגי מוקדי. אם הגידול נמצא בחוט השדרה - הביטוי יהיה לפי מיקום העצבים בהם הוא פוגע. הטיפול המקובל הוא ניתוחי - כריתה מלאה ככל האפשר של הנגע (בהתחשב, כמובן, במיקומו - כך שלא ייגרם נזק למבנים מוחיים אחרים), ולאחר מכן טיפול משלים בקרינה. כימותרפיה אינה יעילה בטיפול בגידול במבוגרים, אך ייתכן כי בטיפול בילדים יש לה מקום. נוירופיברומה הוא גידול הצומח מתאי עצב. הגידול נדיר ביותר, למעט אצל חולים הסובלים מנוירופיברומטוזיס. אם הגידול נמצא בעצב היקפי - הוא יתבטא כגוש תת-עורי נוקשה ובעל מרקם של גומי. כשמופיע הגידול בחוט השדרה, הוא עשוי לגרום ללחץ על העצבים. האבחנה מתבצעת באמצעות MRI. הטיפול בנוירופיברומות סימפטומטיות הוא הסרה כירורגית, כאשר יחד עם הגידול יש להסיר את העצב ואת שורש העצב. הפרוגנוזה טובה אם מדובר בנגע בודד. במקרה של נוירופיברומטוזיס, הפרוגנוזה אינה טובה עקב ריבוי הנגעים והסיכון שאחד מהם יעבור טרנספורמציה ממארת. באשר לנוירופיברומה - סיכויי החזרה נמוכים אם מדובר בנגע בודד ולא בנוירופיברומטוזיס. את חזרת האפנדימומה מונעים באמצעות הטיפול הקרינתי המשלים. מלבד זאת, לדאבוננו, לא קיים טיפול מונע נוסף, פרט למעקב קפדני שיאפשר טיפול במקרה של חשד להישנות.

תשובה: מנינגיומה הוא סוג של גידול מוחי, שמקורו מקרומי המוח (באנגלית meninges). הגידול שפיר ב 90% מהמקרים. הוא נוטה להופיע בגילאים 40 - 70, יותר בנשים. צמיחת הגידול עשויה להיות מואצת בהריון. מנינגיומות עשויות לצמוח בכל מקום לאורך קרומי המוח, אך שכיחות ביותר בגולגולת ולא בתעלת השדרה. רוב המנינגיומות אינן גורמות לתסמינים ומתגלות באופן מקרי ב CT. לעיתים הן עשויות לגרום לפרכוס או לחסר נוירולוגי מתקדם, כמו הפרעות בראיה - ראיה כפולה, צמצום שדה הראיה וראיה מטושטשת; הפרעות בשמיעה, הפרעות תחושתיות, חולשת גפיים ולחץ תוך- גולגולתי המתבטא בכאבי ראש. קל לאבחן את הגידול ב CT ו/או MRI. הטיפול תלוי בתסמינים, בגיל החולה, במיקום ובגודל הגידול. ברוב המנינגיומות הקטנות שאינן גורמות לתסמינים - לא מטפלים, אלא רק עוקבים אחריהן במשך מספר חודשים וא/ו שנים. אם הן אינן גדלות או גדלות לאט, ניתן לדחות את הניתוח. אם המנינגיומה גדלה במהירות ו/או גורמת לתסמינים - הרי שהטיפול הוא הוצאה כירורגית שלה בניתוח.