כאב עמוד שדרה צווארי, המכונה גם רדיקולופתיה צווארית, הוא גירוי או פציעה של שורש עצב בצוואר כתוצאה מיציאתו מתעלת עמוד השדרה. לרוב, כאב בעמוד השדרה הצווארי נגרם בשל בעיות מכניות בצוואר או מבעיות הנובעות מגירוי או צביטה של עצבים[1].
בדרך כלל כשמרגישים כאב, לא צריך לחפש רחוק כדי לאתר מהיכן הוא מגיע. אבל פגיעה בשורש העצב, יכולה להקרין כאב בסופו של העצב - במקום בו נמצאת התחושה. פציעה בחוליה, למשל, או בדיסקים בצוואר (חוליה צווארית), יכולה לגרום לכאב, לחוסר תחושה, או לחולשה בכתפיים, בזרועות, בשורש כף היד, או בכף היד, משום שהעצב שיוצא מבין חוליות הצוואר מספק תחושה ומפעיל תנועה באזורים אלו. מצב כזה מכונה בשם פגיעה בשורשי העצבים בעמוד שדרה צווארי (רדיקולופטיה צווארית).
אנשים לבנים ומעשנים סובלים יותר מ רדיקולופטיה צווארית.
טיפול שמרני, לא ניתוחי, מצליח ב-70%-95% מהמטופלים/ות.
צילום: Yok_onepiece | shutterstock
אנטומיה של עמוד השדרה הצווארי עמוד השדרה הצווארי מורכב משבע החוליות הראשונות בעמוד השדרה – החל מתחת לגולגולת ועד מעל עמוד השדרה החזי. לעמוד השדרה הצווארי יש עקומה בצורת C הפוכה, כמו לעמוד השדרה המותני. עמוד השדרה הצווארי הרבה יותר נייד משני אזורי עמוד השדרה האחרים מה שמאפשר הזזה של הצוואר להרבה כיוונים וזוויות[3].
בניגוד לשאר עמוד השדרה, בעמוד השדרה הצווארי יש פתחים מיוחדים בכל חוליה אל העורקים (כלי דם המובילים דם מהלב), וכן לתעלת עמוד השדרה הנושאת את חוט השדרה. העורקים העוברים דרך הפתחים אלו מובילים דם למוח. בנוסף, ישנן שתי חוליות הנבדלות משאר החוליות בצוואר, אלו הן חוליות המאפשרות לצוואר להסתובב לכל כך הרבה כיוונים וגם להביט הצידה[3].
למרות שעמוד השדרה הצווארי גמיש מאוד, הוא גם בסיכון גבוה לפציעות מתנועות חזקות ופתאומיות, כגון פציעות מסוג צליפת שוט (תנועת ראש פתאומית וחזקה). הסיכון הגבוה הזה נובע מתמיכת השרירים המוגבלת שקיימת באזור הצוואר - חלק זה של עמוד השדרה צריך לתמוך במשקל הראש, וזהו משקל רב עבור עמוד קטן ודק של עצמות ורקמות רכות. לכן, תנועת ראש פתאומית וחזקה עלולה לגרום לנזק[3].
כאב עמוד שדרה צווארי תסמינים
רדיקולופטיה צווארית בדרך כלל גורמת לכאב שמתפשט. ברוב המקרים, הכאב מתחיל בצוואר ועובר לאורך הזרוע ואף כף היד. כאב זה מתואר בדרך כלל כצורב או כחד. תנועות צוואר מסוימות - כמו מאמץ של הצוואר או סיבוב הראש - עלולות להחמיר את הכאב. תסמינים אחרים כוללים[4]:
עקצוץ או תחושת "סיכות ומחטים" באצבעות או ביד.
חולשה בשרירי הזרוע, הכתף או היד.
אובדן תחושה.
בחלק מהמטופלים/ות הכאב פוחת בעת הנחה של הידיים על הראש. מנח זה עשוי להקל על לחץ שורש העצב באופן זמני[4].
סיבות וגורמי סיכון
רדיקולופתיה צווארית נובעת לרוב משינויים ניווניים המתרחשים בעמוד השדרה ככל שמתבגרים או עקב פציעה. להלן כמה מהסיבות הנפוצות ביותר לפגיעה בשורשי העצבים של עמוד שדרה צווארי[4]:
פריצת דיסקבצוואר – פריצת דיסק מופיעה כאשר גרעין הדיסק דמוי הג'ל דוחף את השכבה החיצונית שלו (טבעת) וגורם לסדיקה שלה. בצורה זו גרעין הדיסק מצליח לפרוץ החוצה דרך הסדק, ונוצרת בליטה בדיסק. אם הדיסק שחוק מאוד או פצוע, הגרעין עלול לצאת עד הסוף. כאשר פריצת הדיסק בולטת החוצה לכיוון תעלת עמוד השדרה, היא מפעילה לחץ על שורש העצב וגורמת לכאב ולחולשה באזור שאליו העצב מגיע.פריצת דיסק מתרחשת לעתים קרובות בגלל הרמת משקל כבד, משיכה, כיפוף או פיתול קיצוני.
שינויים ניווניים - ככל שהדיסקים בעמוד השדרה מזדקנים, הם מאבדים גובה ומתחילים לבלוט. בנוסף לשינויים כימיים המתרחשים בגוף, כמות המים הנמצאת בתוך התאים בגוף יורדת עם הגיל, מה שגורם לדיסקים שבין החוליות לאבד את תכולת המים, להתייבש ולהיות נוקשים יותר ולהתכווץ. בעיה זו גורמת לקריסה של שטחי הדיסק ולאובדן גובה הדיסק. ככל שהדיסקים מאבדים גובה, החוליות מתקרבות זו לזו. הגוף מגיב לדיסק שהתמוטט על ידי יצירת עצם נוספת - הנקראת דורבנות – עצם מסביב לדיסק כדי לחזק אותה. דורבנות עצם אלו תורמים להתקשות עמוד השדרה. הם גם יכולים להצר את הנקבים - הפתחים הקטנים בכל צד של עמוד השדרה מהמקום שבו שורשי העצבים יוצאים - ולצבוט את שורש העצב. שינויים ניווניים בדיסקים נקראים לעתים קרובות דלקת פרקים. אלו שינויים נורמליים והם מתרחשים אצל כולם. למעשה, כמעט מחצית מכלל האנשים בגיל העמידה ומעלה סובלים מדיסקים שחוקים ועצבים צבוטים שאינם גורמים לתסמינים של כאב. לא ידוע מדוע חלק מהחולים מפתחים תסמינים ואחרים לא.
כל אחד יכול לסבול מרדיקולופתיה צווארית, אך הבעיה שכיחה יותר אצל מבוגרים.
רדיקולופטיה צווארית הנגרמת מפריצת דיסק שכיחה יותר בקרב אנשים עד גיל 50, ורדיקולופתיה צווארית הנגרמת מניוון דיסק שכיחה יותר אצל אנשים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם.
אנשים בגילאי 70 ומעלה נוטים לסבול מהבעיה כתוצאה מדלקת מפרקים.
גורמים נוספים שיכולים להעלות את הסיכון לרדיקולופתיה צווארית הם[6]:
עישון סיגריות.
בעלי/ות עבר של רדיקולופתיה קודמת.
הרמת חפצים כבדים.
אבחון ובדיקות
בביקור אצל אורתופד או אורתופדית תבחן ההיסטוריה הרפואית של המטופל/ת, היסטוריה של פציעות או תאונות והתסמינים. לאחר מכן תתבצע בדיקה קלינית של הצוואר, הכתף, הזרועות והידיים. המטרה היא לזהות מצב של חולשת שרירים, שינויים ברפלקסים והתחושות השונות שהמטופל/ת מרגיש/ה בזמן הבדיקה. מכיוון שרדיקולופתיה צווארית כמעט תמיד משפיעה על צד אחד של הגוף, האורתופד/ית ישווה את התחושות של צד אחד לעומת הצד השני. ייתכן שיהיה צורך לבצע תנועות צוואר וזרוע מסוימות כדי לנסות לשחזר ו/או להקל על הסימפטומים[5].
רדיקולופתיה צווארית יכולה להיות קשה לאבחון, מכיוון שמצבים נוירולוגיים רבים אחרים כגון נוירופתיה, עלולים לגרום לכאב ולחוסר תחושה. בשל כך, במקרים רבים יהיה צורך בבדיקות הדמיה מסוימות.הבדיקות הבאות עשויות לאבחן רדיקולופתיה צווארית או לשלול גורמים אפשריים אחרים[5]:
צילום רנטגן - צילומי רנטגן של עמוד השדרה הצווארי הם בדיקות ההדמיה הנפוצות ביותר להערכת כאבי צוואר וגפיים עליונות.
בדיקת MRI - שיטת ההדמיה המועדפת להערכת רדיקולופתיה, המאפשרת לזהות חריגות ברקמות הרכות, כולל פריצות דיסק ועצבים דחוסים.
בדיקת CT – בדרך כלל תעשה לצורך אבחון של פציעות טראומטיות שגורמות לתסמיני כאב עמוד שדרה צווארי.
בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG) - מודדת את תגובת השריר או הפעילות חשמלית בתגובה לגירוי עצבי של השריר. בדיקה זו יכולה לעזור לקבוע אם עצב פועל באופן תקין.
סיבוכים אפשריים
רדיקולופתיה צווארית אף יכולה להוביל לשינויים בתנועת הידיים. אנשים הסובלים מבעיה זו מרגישים שתנועת הידיים מסורבלת יותר, הם נוטים להפיל חפצים לעתים קרובות יותר, לפעמים הם אינם מצליחים לכפתר את החולצה בקלות כמו שנהגו בעבר, או שכתב היד שלהם מתדרדר. לעתים מתפתחת חוסר יציבות, שדורשת אחיזה של חפצים בזמן הליכה לעתים תכופות יותר. במקרים חמורים מתפתחת חולשה קיצונית יותר או חוסר תחושה בזרועות וברגליים, ולעתים נדירות מופיעים גם שינויים בשליטה על סוגרי השתן והמעיים.
טיפולים ותרופות
חשוב לציין שברוב המקרים רדיקולופתיה צווארית משתפרת עם הזמן ואינה דורשת טיפול. בקרב חלק מהמטופלים/ת הכאב יחלוף בתוך מס' ימים או שבועות, בעוד שאצל אחרים הדבר עלול לקחת זמן ממושך יותר. כמו כן, רדיקולופטיה צווארית שחלפה יכולה לחזור בשלב מסוים בעתיד. אם הבעיה חוזרת היא יכולה להשתפר ללא טיפול ספציפי.עם זאת, במקרים מסוימים, כאב עמוד שדרה צווארי אינו משתפר והמטופלים זקוקים לטיפול. הטיפול הראשוני במקרים של כאב עמוד שדרה צווארי, הוא בדרך כלל טיפול שמרני שמטרתו להפחית את הכאב על ידי הפחתת הלחץ המופעל על העצב. הטיפול מורכב משלושה חלקים: מנוחה, טיפול תרופתי ופיזיותרפיה[4]:
הגבלת פעילות – לעתים על המטופל/ת לנוח למספר ימים או ללבוש צווארון רך, כדי שיאפשר לשרירי הצוואר לנוח, יגביל את תנועת הצוואר ויפחית את הגירוי שנגרם לעצבים. יש לענוד את הצווארון לפרק זמן קצר כדי למנוע היחלשות של שרירי הצוואר, ולחזור לפעילות שגרתית מוקדם ככל שניתן.
תרופות – ייתכן כי האורתופד או האורתופדית ימליצו על משכך כאבים שאינו נרקוטי ועל תרופות נוגדות דלקת, על מנת להוריד את הנפיחות. במקרים מסוימים יומלץ על הזרקת סטרואידים ליד העצב הפגוע כדי להפחית את הדלקת המקומית. למרות שזריקות סטרואידים אינן משחררות את הלחץ שנגרם לעצב, הן עשויות להפחית את הנפיחות ולהקל על הכאב מספיק זמן כדי לאפשר לעצב להתאושש.
פיזיותרפיה – לאחר שההתכווצות בשרירים נרגעת, האורתופד/ית עשוי/ה להמליץ על מכשיר למתיחת הצוואר, או על סוגים אחרים של טיפולי פיזיותרפיה, כמו טיפולים בחום או בקור, גירוי חשמלי או איזומטרי, ותרגילי מתיחה.
במקרים בהם הטיפול השמרני אינו מצליח להקל על הכאב, ניתן לשקול ביצוע ניתוח. סוג הניתוח יקבע בהתאם לבעיה הספציפית. האורתופד/ית ידון עם המטופל/ת על כל האפשרויות. ניתוח ברוב המקרים לא רק מקל על הכאב, אלא גם משפר את התפקוד והתנועה של האזורים שנפגעו. בבחירת סוג הניתוח נלקחים בחשבון מספר גורמים, בהם מיקום נקודת הלחץ על חוט השדרה או על ענפי העצב, מספר הנקודות בהן מופעל לחץ, מצבו הכללי של עמוד השדרה הצווארי והמצב הרפואי הכללי של המטופל/ת.
כאשר מבצעים את הניתוח מהחלק הקדמי של הצוואר, מבצעים באזור זה חתך קטן. מזיזים בעדינות את הרקמה וכך ניתן להגיע בקלות אל חוליות הצוואר. לאחר מכן מסירים את המבנה שמפעיל לחץ על העצב. בדרך כלל מחדירים אל חלל הדיסק חתיכת עצם שנלקחת מבנק עצמות או מאגן הירכיים של המנותח/ת ומייצבים את שתי החוליות באמצעות לוחית מתכת ובורג. לעתים נדרש ביצוע ניתוח נוסף לפני כן, במספר נקודות, שבמהלכו יש צורך להסיר דיסקים וחוליות. לאחר הניתוח, לעתים יש צורך ללבוש צווארון למשך תקופה קצרה, בהתאם לסוג הניתוח.
כאשר מבצעים את הניתוח דרך החלק האחורי של הצוואר (העורף), מבצעים חתך קטן ישירות על האזור בו ענפי העצב מתפצלים מחוט השדרה. לעתים עושים שימוש במקדח מהיר להסרת הדורבנות שמפעילים לחץ על ענף העצב. רסיסי דיסק קטנים ניתן להסיר דרך החור שנוצר. לאחר הניתוח לפעמים נדרשת תקופה מסוימת של מנוחה מוחלטת, ללא תנועה.
ניתוח אחורי יכול לכלול גם הפחתת לחץ מחוט השדרה הצווארי כולו, באמצעות שני ניתוחים: ניתוח למינקטומי וניתוח למינופלסטי. בשני סוגי הניתוחים הלחץ המופעל על חוט השדרה משוחרר כתוצאה מהסרה של חלק מגב החוליה. בניתוח למינוקטומי גב החוליה מוסר לחלוטין; בניתוח למינופלסטי יוצרים ציר בצד אחד של גב החוליה, והלמינה מתרוממת על ציר זה ומפנה מקום לחוט השדרה. לעתים משתמשים בברגים ובלוחיות ממתכת כדי לייצב את עמוד השדרה הצווארי.
מניעה
ברוב המקרים לא ניתן למנוע רדיקולופתיה צווארית, אך שמירה על כושר גופני ומשקל תקין עשויים להפחית את הסיכון. כמו כן, יציבה נכונה בזמן ישיבה, פעילות גופנית או הרמת חפצים כבדים, עשויים למנוע פציעות[7].
"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
איבופרופן (נורופן, איבופן, אדקס) 
צילום רנטגן 
ניתוח פריצת דיסק 
עיוותים מלידה של דופן בית החזה 
מאת: ד"ר חיים משה אדהאן 14/03/2023
